חדושי הר"י מיגאש על שבועות כא.

רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם פירוש ואם תשאל היכי קאמר דנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם לית בהו מעשה והא אית בהו הקצת שפתי' דהויא מעשה ומדאמרינן בסנהדרין בפרק ארבע מיתות דף ס"ה ע"ב שאני עדים זוממי' הואיל ואיתא בראיה דשמעת מינה דטעמא דאיתא בראיה הא ליתא בראיה הקצת שפתים הויא מעשה ואם כן אמאי קאמר דנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם לאו שאין בו מעשה הוא תשובתך אף על גב דהקצת שפתים הויא מעשה מכל מקום לא מעשה רבה הוא אלא מעשה זוטא הוא דהרי אוקימנא שם דהקצת שפתים מעשה זוטא הוא וכיון שכן הא דאמרינן הכא כל לא תעשה שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו הכי קאמר לאו שאין בו מעשה ממש אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל דאע"ג דלית ביה מעשה ממש שהוא מעשה רבה אלא מעשה כל דהוא דאית בהו שהוא הקצת שפתים לוקין עליו ואמרינן נשבע מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ודייקינן מדכתיב כי לא ינקה ה' הוא דאינו מנקה הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.

ובתחלת מסכת' תמורה דף ג' גרסינן ממיר מנ"ל ואוקימנא משום דבדבורו עושה מעשה הוא מפני שהרי הוקדש התמורה בדבריו דכתיב ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהי' קודש.

מקלל דכתיב ואם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה' את מכותך פי' ליראה את השם רמז הוא למקלל את חבירו בשם וכתיב והפלא ה' הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר והפילו השופט הוי אומר הפלאה זו מלקות.

ונחזור לשמעתין דהכא אשכחן שבועת שוא דלוקה שבועת שקר מנ"ל רבי יוחנן אמר לשוא לשוא שני פעמי' חד לגופיה וחד אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר:

האוי בה רבי אבהו האי שקר היכי דמי אילימא שבועה שלא אוכל ואכל לאו שיש בו מעשה הוא ולא צריך קרא ואלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל ומי לקי והא איתמר שבועה שאוכל ככר זו ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוי לי' לאו שאב"מ וכו' פי' סבר ר"י דכי רבי רחמנא לאו דשבועה שאב"מ למלקות ה"מ שבועת שוא שכיון שהיא לשעבר נמצא שבעת השבועה הוא שמתחייב הלכך אעפ"י שאין בה מעשה רבה מ"מ הא איכא מעשה זוטא שהיא הקצת שפתים מש"ה רביה רחמנא למלקות אבל אוכל ולא אכל שאינו מתחייב משעת השבועה כדי שתאמר הרי יש בה הקצת שפתים כלל ונמצא שאין שם לא מעשה רבה ולא מעשה זוטא כי הא לא רבי' רחמנא למלקות וכיון דקא סבר ר' יוחנן שמי שאמר שבועה שאוכל ולא אכל לא רביי' רחמנא א"כ האי שבועת שקר דאמרת דרביי' רחמנא מאי נינהו ואמר ר' אבוהו תהא באכלתי ולא אכלתי שהרי גם הוא משעת השבועה הוא מתחייב ונמצא שיש בו מעשה זוטא שהוא הקצת שפתים כמו שבועת שוא ומש"ה רביי' רחמנא למלקות.

ודייקינן ומ"ש כלומר וכיון דרבי רחמנא שבועת שקר למלקות מאן לימא לן דאכלתי ולא אכלתי בלחוד דאית ביה הקצת שפתים הוא דרביי' רחמנא דילמא כל לאו שאב"מ הוא דרבי רחמנא ואפי' אוכל ולא אכל דלית ביה מעשה כלל לאו מעשה רבה הוא ולא מעשה זוטא ומהדרינן אמר רבא בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא פי' מדאפקי' קרא לשקר בלשון שוא כדאמרינן לשוא לשוא ב' פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר אלמא האי שקר דומה לשוא הוא מה שוא לשעבר שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אף שקר נמי לשעבר שהוא אכלתי ולא אכלתי אבל אוכל ולא אכל שהוא להבא לא רביי' רחמנא כלל משום דלית בי' מעשה כלל לא רבה ולא זוטא כמו שאמרנו וחזינא לי' לרבינו חננאל ז"ל בהא דאמר רבא בפירוש רבתה תורה וכו' פי' דלא דייק גבן והאי פירושא דפרישנא טפי דייק ומסתבר:

איתיבי' ר' ירמי' לר' אבוהו שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' פשוט הוא.