חדושי הר"י מיגאש על שבועות יז.

בעי רבא תלה עצמו באויר עזרה ושהא בו מהו כי גמירי דהיכא דשהא ואעפ"י שלא השתחוה מי מחייב היכא דהויא ההיא שהיי' שהייה דבת השתחוי' כלומר שאלו רצה להשתחות הי' משתחוה אבל זה שתלה עצמו באויר עזרה כיון שאלו רצה להשתחות לא היה יכול שהרי הוא תלוי באויר אעפ"י ששהא נמי פטור או דלמא שהיי' גמירי ל"ש דבת השתחוי' ול"ש דלאו בת השתחוי' תיקו.

בעי רב אשי טמא עצמו במזיד מהו פי' ויצא ולא שהא ולא השתחוה מהו באונס גמירי שהיי' במזיד לא גמירי א"ד לקרבן גמירי שהיי' ל"ש באונס ול"ש במזיד תיקו.

בעי רב אשי נזיר בקבר פי' כגון שנכנס לבית הקברות ולא הרגיש שהוא בית הקברות אלא לאחר שנכנס מי צריך שהיי' למלקות או לא בפנים שהוא בעזרה הוא דגמירי שהיי' אבל בחוץ שהוא נזיר בבית הקברות וה"ה לכהן לא גמירי א"ד באונס גמירי שהיי' ל"ש בפנים ול"ש בחוץ תיקו.

מתני' בא לו בארוכה חייב בקצרה פטור אמר רבא קצרה שאמרו אפי' עקב בצד גודל ואפי' כל היום כולו לפי שהשהיי' אינה אלא כששוהא ועומד ואינו מהלך אבל זה שהוא מהלך ואינו עומד כלל אעפ"י שמהלך עקב בצד גודל מ"מ הרי מהלך הוא ופטור.

בעי רבא שהייות מהו שיצטרפו ותפשוט לי' מדידי' דאמר אפי' עקב בצד גודל ומהדרינן התם בדלא שהא כלו' ולא עמד כלל בלא הילוך אלא מהלך הי' כמו שפירשתי שכיון שלא עמד הרי אין כאן שהיי' כלל וכי קא מיבעיא לי' לרבא השתא היכא שהא פחות מכדי השתחוי' והלך וחזר אח"כ ושהא פחות מכדי השתחוי' מי מצטרפי הני תרי שהייות והוי ליה כחד שהיי' ומחייב דהא כד מצטרפי להו אית בהו תרווייהו שיעור השתחוי' או דילמא כיון דהלך בנתיים לא מצטרפי ופטור דהא כל שהיי' מינייהו לית בה שיעור השתחואה.

בעי מיני' אביי מרבא בא לו בארוכה דרך קצרה מהו פי' כגון שאנס עצמו והלך בריצה שנמצאת הליכתו בארוכה בכדי הליכתו בקצרה מהו שיעורא גמירי הילכך כי בא לו בארוכה שיעור קצרה פטור א"ד דוקא גמירי בארוכה חייב ואעפ"י שהלך בה בכדי שיעור קצרה בקצרה דוקא פטור. אמר ליה לא נתנה ארוכה לדחות אצלם כלומר לא ניתן איסור לדחות אצלו באותה ריצה שרץ והא מילתא דאיבעיא ליה לאביי י"ל דפשיטא ליה לרבא דאמר קצרה שאמרו אפילו עקב בצד גודל דבקצרה פטור ואעפ"י שהלך בה שיעור ארוכה בארוכה נמי חייב ואעפ"י שהלך שיעור דרך קצרה. וי"ל דאע"ג דאמר רבא קצרה שאמרו ואפי' עקב בצד גודל אכתי איכא למיבעיא ליה להא דאביי משום דלא דמי דין ארוכה לדין קצרה דאילו קצרה פטורה לאו מחמת דאיכא ארוכה מינה הוא אלא מחמת עצמו הוא דהא ליכא קצרה מינה וכיון דמחמת עצמה הוא ולאו מחמת דאיכא ארוכה מינה ליכא למימר בה האי שיעור ארוכה הוא דהא לא שייכא בה מילתא דארוכה כלל כי היכי דנימא בה האי שיעור ארוכה והאי לאו שיעור ארוכה אבל ארוכה כיון דחיובא לא מחמת עצמו הוא אלא מחמת דהא איכא הני אחריתי דקצרה מינה תדע דהא אילו ליכא הני אחריתי דקצרה מינה לא הוה מחייב בה כלל איכא למימר כיון דחיובא מינה לאו מחמת עצמה הוא אלא מחמת דאיכא אחריתא דקצרה מינה כי מהלך בהא שיעור הך קצרה דגרם לה חיובא פרח ליה חיובא מינה דהאי ארוכה וכד מעיינת ביה בההיא טעמא דאמרינן בהפרש דאיכא בין ארוכה שיעור קצרה לקצרה שיעור ארוכה משכחת לה דדייק טפי ולפום דאהדר ליה רבא לאביי בהאי בעיא דיליה דוקא גמירי בארוכה חייב ואע"ג דהלך בה שיעור קצרה ובקצרה פטור.

מתקיף לה רבי זירא אלא מעתה טמא ששימש דקיימא לן שהוא במיתה דגרסינן בסוף פרק אלו הן הנשרפין (דף פ"ג ע"ב) שבמיתה ומכללן טמא ששימש דקיימא לן שבמיתה ומכלל טמא ששימש היכי משכחת לה אי דלא שהא היכי עביד עבודה ואי דשהא בר כרת הוא אי אמרת בשלמא שיעורא גמירי שיעור ארוכה חייב שיעור קצרה פטור שהייה בין בקצרה ובין בארוכה חייב משכחת לה כגון דעבד עבודה והדר אניס נפשיה בקצרה והלך בה בריצה וכד משערינן לה לההיא שהייה דאישתהי בעבודה ובהילוך הויא לה כשיעור הילוך בקצרה שלא בריצה דהוה ליה פטור מכרת משום טומאת מקדש ומחייב מיתה משום טמא ששימש אלא אי אמרת דוקא גמירי בארוכה חייב בקצרה פטור בין הלך בריצה בין לא הלך בריצה דלא משערינן מה בין הילוך בריצה להילוך שלא בריצה היכי משכחת לה דעביד עבוד' בלא שהיי'.

ומהדרינן משכחת לה כגון שבא בקצרה והיפך בצינורא שאין צריך שהייה כלל דהוה ליה פטור מכרת דטומאת מקדש שהרי בקצרה בא ולא שהא כלל ומחייב משום טמא ששימש שהרי הפך בצינורא וכדר"ה דאמר זר שהיפך בצינורא חייב כרת דאמר עבודה היא פי' צנורא העצים שאחזו האור במקצתן והפך בהן כדי להתחזק בהן האש ויתאכל הקרבן במהרה והיינו דקאמרינן קא משמע לן דקרובי עבודה היא:

אמר רבי הושעיא בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו טהור דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה וביאה דרך אחוריו לאו ביאה היא ומסתפינא מחברייא אי הכי אפי' כולו נמי אמר רבא כולו מי מצית אמרת דלא גרע מכלים שבבית פי' דלא תלנהו רחמנא בביאה דהא לא יטמא כל אשר בבית כתיב דמשמע דכל מה שהוא בבית לא שנא נכנס אליו דרך ביאה לא שנא נכנס אליו שלא כדרך ביאה טמא הוא וכי אמרינן דרך ביאה אסרה תורה היכא דלא נכנס כולו שהוא עדיין בתוך הביאה ונמצא חיובו משום והבא אל הבית אבל היכי דנכנס כולו חיובו משום ולא יטמא כל אשר בבית הוא ולאו מוהבא אל הבית הילכך לא איכפת לן אי נכנס דרך ביאה או לא:

תניא נמי הכי גגין הללו פי' גגין של היכל אין שוחטין שם קדשי קדשים ואין אוכלין שם קדשים קלים כלומר שאינן מכלל העזרה וטמא שנכנס דרך גגין למקדש פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה אסרה תורה אלמא כל היכא דכתב רחמנא ביאה דרך ביאה בעינן.