חדושי הר"י מיגאש על שבועות טז.

איתמר ר"ה אמר בכל אלו תנן רב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן ר"ה סבר קדושה ראשונ' יהושע וישראל את הארץ קדשוה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא כלומר היו יודעין שישראל עתידין הן לגלות ושקדשוה על מנת שתהא אותה קדושה מתקיימת בה לעולם ולפיכך סגיא ליה לעזרא להקדישה בלא א"ות הואיל ולא הי' צריך להקדיש' כלל שהרי קדושה ועומדת מימו' יהושע אלא עזרא זכר בעלמא הוא דעבד אבל מי שמוסיף על העיר ועל העזרות מה שלא היה קודם לכן הואיל ואותה תוספת עדין לא נתקדשה מעולם אין אותה תוספת מתקדשת אלא עד שתהא נעשית בכל אלו ורב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה שקדשו יהושע וישראל את הארץ קדשוה לשעתה ולא קדשוה לע"ל וכשגלו ישראל מן הארץ הלכה לה אותה קדושה ולולי שקדשה עזרא בעלייתו לעולם לא היתה קדושה כלל הלכך כבר שראינו שקדשה עזרא ואעפ"י שלא היו בימיו אורים ותומים מכלל דסגי לן באחת מכל אלו:

ואותיביה רבא לר"נ מהא דתני' אבא שאול אומר שני בצעין הוו בהר המשחה תחתונה ועליונה כלומר הכניסו מהר המשחה שני בצעין אלו והוסיפו אותן בירושלים בתחלה הכניסו תחתיה הר המשחה שהוא סמוך לתחילת ירושלים ובנו בו בנינים ונעשה מכלל ירושלים ואח"כ הוסיפו ובנו בנין אחר למעלה הימנו בהר המשחה והכניסוהו בכלל ירושלים תחתונה שהוא במקום שהכניסו בתחלה נתקדשה בכל אלו פי' לפי שקודם גלות הראשון הכניסוהו במלך ואורים ותומים עליונה לא נתקדשה קדושה גמורה אלא עולי גולה קדשוה בלא מלך ואורים ותומים תחתונה שהיתה קדושתה קדושה גמורה חברים ועמי הארץ אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני כלומר שוו חברים בכך לע"ה הואיל וקדושת אותו המקום קדושה גמורה היא ומכלל ירושלים הוא ואין באכילת קדשים קלים ומ"ש שם איסור אבל עליונה שלא היתה קדושתה גמורה חברים לא היו אוכלים שם קדשים קלים ומ"ש לפי שאיסור הוא לאכול קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומות ירושלים ואותו מקום כיון שלא נקדש כהלכתו שהרי בלא מלך ואורים ותומים קדשוהו קדושתו אינה קדושה גמורה ואינו חשוב מכלל ירושלים אבל עמי הארץ שאינם מדקדקים על עצמם במצות היו אוכלים שם קדשים קלים אבל לא מ"ש לפי שהמ"ש יותר הוא חמור אצלם ומפני מה לא קדשוה כלומר מפני מה לא קדשוה קדושה גמורה לפי שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובאורים ותומים ובב"ד של שבעים ואחד ובשתי תודות וכיון שלא היו אצלם אורים ותומים לפיכך לא קדשוה קדושה גמורה ולמה קדשוה והא אמרת לא קדשוה קדושה גמורה אלא למה הכניסוה בכלל ירושלים מפני שתורפה של ירושלים היתה כלומר אותו מקום כיון שהוא הר נמצא שהוא גבוה על המדינה ונוחה היתה לכבוש משם לפיכך בנו חומה על אותו מקום ונעשית חומת העיר שם והכניסוהו לאותו מקום בכלל ירושלים תיובתא דרב נחמן דאמר באחת מכל אלו סגי לן. ומהדרינן תנאי היא האי תנא דסבירא לי' בכל אלו קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ולפיכך סגי ליה לעזרא לקדושי לירושלים שלא באורים ותומים והאי תנא סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל דתניא א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל היו עושי' קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל היו קלעים לפנים מעובי הכותל שהן בונין כדי שיהיו בונין מבחוץ ויהיו הקלעים מפסיקים ביניהם ובין הכותל כדי שלא יזונו עיניהם מההיכל ובעזרות היו בונין מבפנים והקלעים חוץ לעובי הכותל שבונים כדי שיהא הפסק בין העזרה לחוץ אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין ואעפ"י שאין בית כלומר אפילו נפלו כותלי ההיכל שנמצא שאין שם בית קדושתו עומדת היא ואין נמנעין מלהקריב קרבנות צבור על גבי המזבח ואוכלין קדשי הקדשים ואעפ"י שנפלו כותלי העזרה דהיינו קלעים ואוכלין קדשים קלים ומע"ש בירושלים ואעפ"י שנפלו חומותיה מפני שקדושה ראושונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא וקדושה ועומדת היא לעולם לאו מכלל דשמיע ליה לר' אליעזר דאמר קדושה ראשונה קדשוה לשעתה ולא קדשוה לעתיד לבוא ומדסבירא לי' הכי אלמא באחת מכל אלו סגי ליה מדקדשה עזרא לירושלים בלא אורים ותומים ודחינן וממאי ודילמא כולי עלמא קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ומר מאי דשמיע לי' קאמר ומר מאי דשמיע לי' קאמר וכל חד מינייהו מודה לחברי' במאי דשמיע לי' ולא פליגי אהדדי וכ"ת א"ה כיון דמודה לי' רבי אליעזר לר' יהושע דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל קלעי' למה לי יש לומר לצניעותא בעלמא אבל לעולם לענין הקרבה ואכילה מודה שמקריבין ואע"ג שאין שם בית ואוכלין קדשי קדשים ואעפ"י שאין שם קלעים קדשים קלים ומ"ש ואעפ"י שאין שם חומה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל אלא הני תנאי היא דתניא אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי למה מנו חכמים את אלו פי' עיקרא זו בסיפרא בפרשת ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה דתניא אלו הן בתי ערי חומה ג' חצירות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע ב"נ כגון קצרה ישנה של ציפורי ודקרא של גוש חלב רודפת הישנה וגמלה וגבור וחריד וירושלים וכו' ואיתא נמי במסכת ערכין דף ל"ב ע"א וקתני עלה בסיפרא אמר רבי ישמעאל בר"י למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום אבל ראשונה בטלו משבטלה הארץ ואיתי' נמי להאי ברייתא בגמרא דערכין בפרק אחרון דף ל"ב ע"ב על האי מתני' גופה שמעינן השתא מהאי ברייתא דקסבר ר' ישמעאל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל מדקאמר אבל ראשונה בטלו משבטלה הארץ. ועלה אמרינן ורמינהי אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי וכי אלו בלבד מנו כלומר וכי אלו השנויין בסיפרא והשנוין במס' ערכין שהם קצרה ישנה של ציפורי וחברותיה הן מנו בלבד שהיו מוקפין חומה מימות יהושע והרי כבר נאמר ששים עיר כל חבל ארגוב וגו' כל אלה ערים בצורות חומה גבוה דלתים ובריח אלא למה מנו חכמים את אלה שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום קדשום השתא אמרינן דלא צריכי לקדושי פי' השתא אמרינן בסוף ברייתא זו אלו בלבד אלא שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע כל מצות הללו נוהגין בה כלומר ואעפ"י שאין לה חומה עכשיו מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל דאלמא לא צריכי לקדושי וכו' דכיון דקתני בהדיא בסיפא דהאי ברייתא מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל אלמא לא צריכי לקדושי היכי קתני ברישא דהאי ברייתא גופה שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום דאלמא צריכי לאקדושי אלא אימא שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום כלומר אלו מצאו בלבד מוקפין חומה ומנאום ולא אלו בלבד מנו אלא כל שתעלה לך בידך מאבותיך שהיו מוקפין חומה מימות יהושע ואעפ"י שאין להם עכשיו כל מצות הללו נוהגים בה מפני שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל וכיון שכן קשה דר' ישמעאל ב"ר יוסי אדר"י ב"ר יוסי ופרקינן תרי תנאי ואליבא דר"י ב"ר יוסי ואי בעית אימא חדא מינייהו שהיא הברייתא השני' ר' אליעזר ב"ר יוסי אמר דתני' ר' אליעזר ב"ר יוסי אומר אשר לוא חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן אשתכח השתא דר"א בר"י סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ור' ישמעאל בר"י סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והיינו דאמרי' לעיל תרי תנאי נינהו ור"נ דאמר כר"י ב"ר יוסי:

מתני' נטמא בעזרה ונעלמה ממנו הטומאה וזכור המקדש או נעלם ממנו המקדש וזכור את הטומא' או נעלם ממנו זה וזה והשתחוה או ששהא כדי השתחוי' בא לו בארוכה חייב כלומר מי שיצא לו בדרך ארוכה ואעפ"י שלא השתחוה ולא שהא כדי השתחוי' כיון שהי' לו לצאת בדרך קצרה ויצא בדרך ארוכה חייב שהרי נשתהא בעזרה לאחר הטומאה. טומאה בעזרה מנ"ל שכשם מי שהי' טמא ונכנס לעזרה חייב כך מי שהי' בעזרה ואירע לו טומאה שם ונשתהא ולא יצא לאלתר חייב אמר ר' אלעזר כתוב אחד אומר כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טמא ונכרתה וכתוב א' אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא תרי קראי נ"ל אם אינו ענין האי קרא יתירה לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים:

ודייקינן וקראי מי מייתרי והא מיצרך צריכי דתניא ר' אליעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש וכו' ומהדרינן ר' אליעזר דאפקי' להאי קרא יתירה לטומאה שבפנים הכי קא קשיא לי' מכדי מקדש אקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם ומשכן אקרי מקדש דכתיב ועשו לי מקדש וגו' וממילא שמעת מינה דמשכן היינו מקדש ומקדש היינו משכן וכיון דהכי הוא לכתוב רחמנא את מקדש ה' טמא ונכרתה ואנא ידענא דה"ה למשכן לפי שמשכן משמע בין משכן בין מקדש ומקדש משמע בין מקדש בין משכן תרי קראי דכתב רחמנא ל"ל ש"מ דהאי קרא יתירה לטומאה שבפנים הוא דכתב רחמנא. והשתחוה או ששהא כדי השתחוי' פי' והשתחוה אעפ"י שלא שהא כגון שאנס את עצמו והשתחוה בלי שהיי' או ששהא כדי השתחוי' אמר רבא לא שנו דהשתחוה ואעפ"י שלא שהא חייב אלא השתחוה כלפי פנים כיון שהי' לו לשום פניו כלפי חוץ ולצאת והחזיר פניו כלפי פנים והשתחוה ואעפ"י שאנס עצמו ולא שהא חייב אבל השתחוה כלפי חוץ דרך יציאתו כיון שלא שהא כלום פטור ואיכא דמתני לה אסיפא או ששהא כדי השתחוי' מכלל דהשתחויה גופה בעיא שהייה פירוש והכי קתני במתני' והשתחוה בשהי' ולא עוד אלא אפי' שהא כדי השתחוי' ואעפ"י שלא השתחוה חייב אבל אם השתחוה בלא שהיי' פטור:

אמר רבא לא שנו אלא שאם השתחוה בלא שהייה פטור אלא שהשתחו' כלפי חוץ דרך יציאתו אבל אם החזיר פניו כלפי פנים כגון שהי' לו בשעה שהרגיש לשום פניו דרך החוץ והחזיר את פניו כלפי פנים והשתחוה אעפ"י שאנס את עצמו ועשה השתחוי' בלא שהיי' חייב והני תרי לישני תרווייהו לחד טעמא סלקי שאם השתחוה כלפי פנים ואעפ"י בלא שהיי' חייב ואם השתחוה כלפי חוץ שהא אין לא שהא לא והיכא דשהא אפי' לא השתחוה נמי חייב:

תנו רבנן קידה על אפים פי' בלי שישים ברכיו וזרועותיו על הארץ אלא כשהוא עומד על רגליו שוחה פניו עד שמגיע לארץ וכן הוא אומר ותיקוד בת שבע אפים ארצה כלו' לא היה כל גופה על הארץ אלא פניה בלבד כריעה על ברכים שכורע את ברכיו ושוחה פניו עד שמגיע לארץ השתחוי' זה פישוט ידים ורגלים על הארץ וכה"א הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה פי' דמשמע שהגוף כולו מתפשט על הארץ:

בעי רבא צריך שהיי' למלקות או לא פי' קיימא לן שהנכנס אל המקדש טמא במזיד מיחייב כרת כדכתיב כי את מקדש ה' טמא במזיד ונכרתה ותנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרתן וקא בעי רבא השתא היכא דנטמא בעזרה ולא נתעלמה ממנו לא הטומאה ולא המקדש כלל ויצא והשתחוה דרך יציאתו כלפי חוץ שנמצא שהוא מזיד באותה השתחואה מי מיחייב מלקות באותה השתחוי' ואעפ"י שלא שהא כלום או לא לקרבן גמירי שהיי' אבל למלקות לא גמירי שהיי' אלא כיון שהשתחוה אעפ"י שלא שהא חייב או דילמא בטומאה שבפנים גמירי שהיי' ל"ש בשוגג לקרבן ל"ש במזיד למלקות תיקו. ויש לפרש דהאי בעיא דרבא דאפי' על מי שלא השתחוה כלל הוא שאעפ"י שבאונס הוא מ"מ הרי טמא את המקדש ועלה הוא דקא בעי מי צריך שהיי' או לא וראיה לזה הפי' הא דאמרינן בעי רב אשי נזיר בקבר מי צריך שהיי' או לא והא נזיר בקבר הדבר ידוע שאין שם השתחוי' ולא שעושה דבר אלא אנוס הוא וקא בעי עלה אי צריך שהיי' למלקות או לא הכי נמי אע"ג דלא השתחוה ולא עבד מידי בעי עלה אי צריך שהיי' או לא.