חדושי הר"י מיגאש על שבועות יז:

מתני' וזו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה פי' שאין הצבור שעשו כהוראת בית דין חייבין עליה ודייקינן בגמרא היכא קאי דקא תני זו היא התם קאי דתנן בהוריות (דף ח' ע"ב) הורו ב"ד לעבור על מצות לא תעשה ועשה שבמקדש אין חייבין פירוש אין חייבין צבור שעשו כהוראת בית דין אין חייבין בפר העלם של הצבור על עשה ועל לא תעשה שבמקדש פי' כגון שנטמא הציבור בעזרה והורו אותם שלא לצאת משם שנמצא שטעו באיסור עשה ולא תעשה עשה שהן חייבין לצאת ול"ת מפני שאסור להן לשהות שם ותני השתא בהדי מתני' זהו מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה ציבור שעשו כהוראת בית דין.

מתני' ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה פירוש שחייבן עליה ציבור שעשו כהוראת בית דין היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו פי' ונקרא מצות עשה לפי שאומרים לו שהה ולא תצא לאלתר. אתמר אביי משמיה דר' חייא בר רב אמר חייב שתים חדא אכניסה שהיה לו שלא ליכנס אליה כלל וחדא אפרישה שכיון שנכנס והרגיש בה שנטמאת היה לו לשהות ולא לפרושי מיד לפי שיציאתו הנאה לו כביאתו הוי בה רבא במאי אלימא סמוך לוסתה ומאן אילימא בתלמיד חכם שהוא יודע שמוזהרין בני ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן ויודע שמי שהוא משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שאסור לפרוש ממנה לאלתר בשלמא אכניסה מיחייב קרבן שאף על פי שתלמיד חכם הוא ויודע הוא שמוזהרין בני ישראל לפרוש מנשיהן סמוך לוסתן שמא תטמא כשהיא תחתיו אף על פי כן אינו מזיד בכך מפני שעלה על דעתו שהוא יכול להשתמר בבעילתו כדי שלא תהא רואה דם כשהיא תחתיו לפי שהדם אינו ממהר לבוא בכח הבעילה אלא אפרישה אמאי חייב קרבן מזיד הוא שהרי תלמיד חכם הוא ויודע שהוא אסור לפרוש ממנה מיד עד שימות האבר ואלא בעם הארץ שאינו יודע שמוזהרי' בני ישראל לפרוש מנשיהן סמוך לוסתן וגם אינו יודע שכל מי שהוא משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שאסור לפרוש ממנה מיד ונמצא שהוא שוגג בשתיהן דכיון דשתי שגגות אלו בענין בעילת נידה הן הוי ליה כאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד שאינו חייב אלא אחת ואמאי קא אמרת דחייב שתים ואלא בשלא סמוך לוסתה ובמאן אי בתלמיד חכם ולא חדא לא ניחייב דכניסה אונס הוא ואפרישה מזיד הוא ואי בעם הארץ בשלמא אפרישה שוגג הוא כמו שאמרנו אלא אכניסה אנוס הוא הדר אמר רבא לעולם בסמוך לוסתה וכגון שהוא תלמיד חכם ויודע הוא שמוזהרין לפרוש מנשיהן סמוך לוסתן אבל עלה בדעתו שהוא יכול להשתמר כדי שלא תראה דם ואינו תלמיד חכם על הפרישה לפי שלא היה יודע שמי שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שאסור הוא לפרוש מיד ונמצא שוגג בכניסה ושוגג בפרישה ולפיכך חייב שתים וליכא למימר הכא אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא לפי שענין שגגת הכניסה אינו מענין שגגת הפרישה שהרי שגגת הכניסה לאו במותר ואסור היתה שגגתו כמו שהיתה שגגת הפרישה אלא ביכול לבעול ואין יכול הוא שהיתה שגגתו ולעולם יודע היה שמוזהר הוא שלא לבעול אותה סמוך לוסתה וכיון שכן שענין שגגת הכניסה אינו מענין שגגת הפרישה אין כאן דרך לומר אכל שני זתים של חלב בהעלם אחד הוא נמצא עכשיו שתלמיד חכם לעולם אפרישה פטור הוא מקרבן שהרי מזיד הוא וליכא לאיפלוגי בפרישה בין סמוך לוסתה בין בשלא סמוך לוסתה ואכניסה אי בשאין סמוך לוסתה פטור הוא מקרבן דהא אנוס הוא ובסמוך לוסתה מחייב קרבן דשוגג הוא דסבר יכול אני לבעול בלא דם ועם הארץ לעולם אפרישה חייב קרבן דהא שוגג הוא לפי שאינו יודע שמי שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שאסור הוא לפרוש מיד וגם אכניסה בסמוך לוסתה שוגג הוא שהרי אינו יודע שמוזהרין הן בני ישראל לפרוש מנשיהן סמוך לוסתן אלא שאינו חייב בשתי שגגות אלו אלא חטאת אחת משום דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא שהרי בשתי שגגות אלו ענין אסור ומותר הוא שנתעלם עליו אבל אכניסה שלא בסמוך לוסתה לעולם פטור הוא משום דאנוס הוא וכיון שכן אי אתה מוצא לעולם מי הוא מתחייב בבעילה אחת שתים אכניסה ואפרישה אלא במי שהיה תלמיד חכם לזו ואינו תלמיד חכם לזו כמו שאמרנו.