חדושי הר"י מיגאש על שבועות טו.

תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן הוא שמתקדשת התוספת של עיר ושל עזרות כלומר כשיאכלו הכהנים שם לחמי תודה נקדש אותו תוספת בכך ולא בבשרן משום דכתיב ואעמידה שתי תודות גדולות ואוקימנא מאי גדולות גדול שבתודה ומאי נינהו חמץ דתנן התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות והן שתי איפות והאיפה שלש סאין נמצאו שתי איפות שש סאין והן עשרים עשרונים לפי שהעשרון עשרון האיפה היא כדכתיב ועשירית האיפה סולת למנחה נמצאו שתי איפות יש בהן עשרים עשרונים עשרה מהן שהוא מחצית הכל לחמץ חוץ מעשרון אחד מהן שהוא לחלה והעשרה הנשארים למצה ומצה ב' מינים חלות רקיקין ורבוכה נמצאו ג' מינין הללו יש בהן עשרה עשרונים והחמץ יש בו תשעה עשרונים חוץ מחלה ולפיכך נקרא החמץ גדול שבתודה:

אמר רמי בר אבא אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה פירוש שירי מנחה של תודה לפי שכל הקרבנות כולן מנחה באה עליהן שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ונקראת שירים לפי שמרים ממנה בתחלה מלא קומצו ומקטירו על גבי המזבח והשאר נאכל לכהנים כדכתיב זאת תורת המנחה וגו' והרים ממנו בקומצו וגו' והנותרת ממנו יאכלו אהרן ובניו וגו' וקאמר רמי בר חמא שתוספת עזרה אינה מתקדשת באכילת לחמי תודה שם כמו שמתקדשת תוספת העיר אלא באכילת הכהנים שם שירי מנחה של תודה הוא שמתקדשת מ"ט כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל הוא שמתקדשת בו שהוא לחמי תודה אף עזרה דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל הוא שמתקדשת בו והדבר ידוע ששירי מנחה אינה נאכלת אלא בעזרה עצמה כדכתיב והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אוהל מועד יאכלוה:

ואקשינן אי מה להלן חמץ אף כאן חמץ. ומהדרינן הכי השתא בשלמא התם אפשר דהא לחמי תודה יש בהן חמץ אלא שירי מנחה מי אית בה חמץ והא מצות תאכל כתיב וכי תימא דמחמיץ להו לשירים והא כתיב לא תאפה חמץ חלקם ואמר ר"ש בן לקיש אפי' חלקם לא תאפה חמץ:

ואקשינן אלמא לא נתקדש בשתי הלחם של עצרת שהן חמץ כדכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה וגו'. ומהדרינן משום דלא אפשר כו' ופשוט הוא:

ב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן דקתני לאו אתודות קאי אלא אבית דין קאי והכי קאמר ב"ד מהלכין אחר שתי תודות וכל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה: