חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא יג.

ולא את הטרקלין וכו' פי' טרקלין בית מרובע שארכו כרחבו והוא עשר על עשר או יותר מכאן אבל פחות מעשר על עשר אינו נקרא טרקלין כדאיתא בפרק המוכר פירות הילכך כשבאין לחלוק אם מגיע לכל אחד מהם עשר על עשר שנמצא עדיין שמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותו בדמים:

רב נחמן אמר לית דינא דגוד או איגוד. הילכך לרב נחמן האי חצר אי לאגרא קיימא מגרי ליה לעלמא ופלגי ליה לאגרא ואי לדירה קיימא כיון דקיימא לן היזק ראיה שמיה היזק לא מצו למידר בהדדי אלא דייר ביה האי חד שתא והאי חד שתא ולא מצי חד מינייהו למימר ליה לחבריה נידור ביה אנא חד ירחא ואת חד ירחא משום דאמר ליה כל תלתין יומין לא מצינא דאטרח. ואי מרחץ הוא וקאי לאגרא מיגרי ליה ופלגי ליה לאגרא ואי לא עביד לאגרא עיילי ביה תרווייהו ולא מצי חד למימר לחבריה עול את ביומא דילך ואנא ביומא דילי עבידנא מאי דבעינא או עיילנא ביה או מוגרנא ליה משום דאמר ליה האיך אנא בכל יומא ויומא בעינא דא עול אם אי ניחא לך עול בהדאי דמרחץ לית ביה משום היזק ראיה משום דכולהו אינשי הכי רחצי ואי נמי לא ניחא לך דתיכול בהדאי הא איפשר למיפלגיה בשעות בהדאי דהא ליכא למימר דכוליה יומא בעינא למרחץ אבל למיפלגינהו ליומי בהדאי ולאפקיען ההוא יומא דמטי לך לית לך רשותא משום דכל יומא ויומא קא בעינא למרחץ דמה לי הפקעה טובא ומה לי הפקעה פורתא דכי היכי דלית לך למימר לי גוד או איגוד ולאפקועי מינאי לעולם הכי נמי לית לך למימר לאשתמושי ביה את חד יומא ואנא חד יומא ולאפקועי מינאי ההוא יומא דקא מטי לך אבל ודאי אי מידי דלא אפשר לאשתמושי בהדי הדדי אי נמי אפשר ואיכא עליה פסידא בהא ודאי פלגי להו ליומי כדאמרינן:

אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת לית דינא דגוד או או איגוד בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה היאך הן עושין. כלומר בשלמא פשוט שאינו כיון דשוו חולקהון אפשר דהוי להו מלאכה דמצטרפי לתרווייהו ואשתמשי בהאי עבד ובהמה טמאה בהדי הדדי אלא בכור ופשוט דלא שוו חולקיהון היכי עבדי שאני אומר עובד לזה יום א' ולזה ב' ימים אלמא היכא דאפשר להו לאשתמושי בהדי הדדי וליכא עליה דחד מינייהו פסידא או הזיקא משתמשי ואי לא פלגי להו ליומי. ואע"ג דהא דרב נחמן ליתא איצטריכינן לברורי טעמא דבפשוט מינה לרב יהודה היכא דלא בעי חד מינייהו לאגודי ליה לחבריה אלא כל חד מינייהו אמר איגוד הכי נמי דינייהו. נקוט האי כללא בידך דכל מידי דלית ביה דין חלוקה ואמר חד לחברי' גוד או איגוד כייפינן ליה לאידך למיגד או לאגודי ולא איכפת לן בנתבע אי לא מצי למיגד דהא חבריה הוא תובע ואמר ליה אי לא מצית למיגד אנא אוגדנא ממך והיכא דתובע לא אמר ליה גוד או איגוד אלא קאמר גוד בלא איגוד או איגוד בלא גוד כיון דלא אמר גוד או איגוד לא משגחינן ביה כלל ואי כל חד מינייהו אמר לחבריה גוד מינאי שבקי ליה כדאיתא ומשתמשי ביה תרווייהו. והא דתנן (בפ' גט פשוט ואייתי לה בסמוך) עשאן לשכר השכר לאמצע איכא לפרושי ביה דדין קצוב הוא דכל מידי דעביד מעיקרא למיגר כגון בית הבד ומרחץ ופונדק מוגרי ליה תרווייהו ולית ביה דינא דגוד או איגוד והאי דקתני עני ועשיר משום דקבעי למיתני סיפא עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני וכו' דהתם ודאי לא משכחת לה אלא בעני ועשיר דגוד איכא איגוד ליכא ואיכא לפרושי דהאי עשאן לשכר דקתני במתני' דוקא עני ועשיר דגוד איכא איגוד ליכא אבל שניהם עשירים אי נמי עני ועשיר ואמר ליה עשיר לעני גוד או איגוד אפילו דבר העשוי לשכר כייפינן ליה לנתבע למיגד או לאגודי והדבר צריך עיון: