חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא יד.
Ri Migash on Bava Basra 14a (Ri Migash on Bava Batra 14a) · חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →לצדדין קתני. תחילת הספר וסוף הספר כדי לגול האי כדיניה והאי כדיניה תחלת הספר כדי לגול עמוד וסוף הספר כדי לגול על הכרך כולו:
רב אשי אמר כי תניא ההיא. דאמרינן כדי לגול עמו בין בתחילה בין בסוף בספרי תורה שאינו נגלל לסופו אלא לאמצעיתו ולפיכך אין צריך להניח בסופו כדי לגול על הכרך כולו. והאי דקתני ס"ת לאמצעיתו לאו אמצעיתו ממש הוא אלא מקום שפסק בין בתחילה בין בסוף בין באמצעי והאי דקתני לאמצעיתו למעוטי תחלה וסוף שלא תאמר צריך לגוללן על כל פעם ופעם לתחלה כמו בשאר ספרים קא משמע לן דאינו צריך אלא למקום שפסק והא דקתני בהאי ברייתא ועושה לו היקף בסופו דשמע מינה דשאר ספרים נגללין לסופן קשיא לן עלה הא דקתני בהא ברייתא אחריתי כל הספרים נגללין לתחלתן וספר תורה לאמצעיתו דכיון דלתחילתן הן נגללין כדי היקף בסופן למה לי וכשהייתי לומד תורה לפני הרב רבינו זצ"ל הקשיתי לפניו קושיא זו ופריק דהא דתני כדי היקף בסופו אינו להקיף בו כל הכרך כולו שהרי לתחילתו הוא נגלל אלא כדי שיגול בו בעמוד הרבה פעמים כדי שיתרחק העמוד מן הכתב שאם יהיה פחות מכן ימחק הכתב מחמת דיחוק העמוד והכי קתני ועושה לו גליון בסופו שיעור כדי היקף ובתחילתו כדי שיגלול בו העמוד. וזה הפירוש אינו עולה כהוגן דשתי תשובות יש בדבר חדא שלזה הפירוש תינח כדי היקף בסופו מתרץ כדי עמוד בתחלתו היכי מתרץ דכיון דלתחלתו הוא נגלל לעביד ליה כדי היקף בתחילתו ועוד דאפילו סופו נמי אי סלקא דעתך האי כדי היקף משום העמוד הוא ס"ת נמי לעביד ליה בסופו גליון כדי היקף דהא אית ליה עמוד אלא מדלא מצרכינן ליה לס"ת כדי היקף בסופו שמעינן דטעמא דמילתא דבעינן בשאר ספרים כדי היקף בסופו דלאו משום עמוד הוא אלא כדי שיקיף בו על הכרך כולו משום דלסופו הן נגללין דהא ס"ת כיון דלאמצעיתו הוא נגלל אינו צריך כדי היקף בסופו וקמה לן קושיין בדוכתה ולא איתברר לן טעמא בימי רבינו הרב זצ"ל. אבל השתא איסתבר לי בפירוקה דהא דקתני כל הספרים נגללין לתחלתן בספר שנכתב בפני עצמו עסקינן ולפיכך נגלל לתחילתו שהרי אין עמו ספר אחר וההיא דקתני ועושה לו כדי היקף בסופו דש"מ דלסופו הוא נגלל בתורה נביאים וכתובים מדובקים כאחת עסקינן כדקתני בהדיא הרוצה להדביק תורה נביאים וכתובים כאחת מדביק ועושה לו כדי עמוד בתחילתו וכדי היקף בסופו. ואם תשאל מה הפרש בין זה לזה יש להשיב מפני שנראין הדברים שזה שאנו אומרים לתחילתו הוא נגלל ולא לסופו טעמא דמילתא משום חשיבותא דכתבי הקודש הוא לפי שהדבר ידוע שהקורא בספר מתחילתו הוא מתחיל והולך למטה ואינו מתחיל וקורא מן הסוף והולך למעלה ולפיכך כך הוא נגלל לסופו כדי שלא יראה שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו צריך לקרות וכיון שכן כשהיו הספרים הרבה מדובקים כאחת אם אתה גולל אותן על תחילת הספר הראשון נמצא אתה מזלזל בשאר הספרים מפני שנראה שלאותו ספר בלבד הוא צריך ולא לשאר הספרים וכשאתה גוללו על הסוף אין כאן מעלה לאחד מהן על חבירו ולפיכך לסופו הוא נגלל ולא לתחילתו לפי שאינו רשאי לעשות מעלה לספר אחד במה שיהיה זלזול על השאר אי נמי אם יהיה נגלל לתחילתו יהיה נביאים על תורה וזה לא יתכן. וכשאתה מעיין בפי' זה אתה מוצא אותו עולה כהוגן. עוד אפשר כדי עמוד בתחילתן דקאמר היינו סופו ומשום הכי קרי ליה תחילה דמשם מתחיל לגלול דמסופא מתחיל לגללו וכדי היקף בסופו היינו תחילתו ולהכי קרי ליה סוף דסוף הוא כשמתחיל לגלול מן הסוף לתחילה דתחילה הוי לגילול והכי קאמר ועושה לו כדי עמוד בתחילת הגולל וכדי היקף בסוף הגולל דהוא תחילת הספר: