חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קלז.

דרבי אדרבי לא קשיא הא לגופא הא לפירא ואם תשאל לפירא פשיטא צריכא למימר דפירא דראשון הוא הא קמשמע לן דאף על גב דאכתי ליתיה בעולם אי זבין ליה לארעא לפירי כל ימי חייה כההוא דאמרי' (בפ' מי שמת דף קמ"ז ע"ב) תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו זביניה זביני שלא תאמר כיון דגופא דארעא לאו דיליה הוא ההוא הקנאה דקא מקני ללוקח גופיה למכלינהו לפירי לא כלום הוא קמ"ל אף על גב דלית ליה קנין ממש בגוף מכל מקום הא קא משעבד ליה לפירי כל ימי חייה הילכך כי מזבין ליה לגוף למכלינהו לפירי ההוא שעבודא דאית ליה בגוף הוא דזבין וזביניה זביני:

דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד. דאי נקיט רשותא מבי דינא לזבוני הגוף אמרינן ליה לית לך לזבוני הגוף והאי דקתני אין לשני אלא מה ששייר ראשון דיעבד:

אמר אביי מתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך רמינן דידיה אדידיה דאתמר מתנת שכיב מרע אימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה כלומר לא יגמור מיתתו והמתנה כבר קנה והנה לא קדמו אחריך ומהדרינן הדר ביה אביי מההיא וכיון שכן לענין מתנת שכיב מרע שהיא באם מתי לאחר מיתה הוא דקניא וכבר קדמו אחריך לפי שאחריך עם גמר מיתה קונה וטעמא דמילתא משום דהאי אחריך לאו מכח ראשון קא אתי כי היכי דלא ליקני אלא לאחר מיתה אלא מכח הנותן הוא דקאתי והאי ראשון עכובי בעלמא הוא דמעכב ליה לההיא הקנאה כל ימי חייו וכיון שכן נמצא גמר מיתתו וזכיות השני בזו ההקנאה שהקנה לו הנותן קודם לכן באין בבת אחת וקודם לכן ההקנאה ואינה צריכה להתחדש עכשיו אבל מתנת שכיב מרע כיון דמכח המת הוא דקאתי דלקני לה לאחר מיתתו לא קני לה אלא לאחר מיתה: