חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קד:

איתיביה רבא לרב נחמן שאם שייר בשדה בית ט' קבין מאי לאו דזבין ליה כוריים דלא מטי לכל כור וכור אלא פחות מז' קבין ומחצה ואפילו הכי כיון דמכל מקום הא אית ביה ט' קבין שהוא שיעור שדה הדר ולא הוי ויתור. ופריק לא דזבין ליה כור דויתור דיליה ז' קבין ומחצה בלחוד ומשום הכי דכיון דאיכא יתר על הויתור קב ומחצה תשלום לט' קבין הדר הקרקע כולה ואפילו הנהו שבעה קבין ומחצה וליכא בה ויתור כלל:

תא שמע ובגינה בית חצי קב מאי לאו דזבין ליה סאתים דלא מטי מהאי טופיינא לכל סאה אלא רובע קב בלחוד והיינו ויתור ואפילו הכי כיון דאית בה חצי קב שהוא שיעור גינה הדר ולא הוה ויתור:

ופריק לא דזבין ליה סאה דויתור דיליה רובע קב בלחוד הוא ומשום הכי כיון דאיכא יתר על הויתור רובע קב אחרינא תשלום לחצי קב שהוא שיעור גינה הדר חצי קב כוליה וליכא בה ויתור כלל:

תנא ואם היה סמוך לשדהו. של מוכר אפילו הויתור משהו על ז' קבין ומחצה שהוא ויתור מחזיר לו את הקרקע ואין כופין את הלוקח לקנותו וליתן דמיו ואף על פי שאין בזה המותר ט' קבין שהוא שיעור שדה כיון שהוא סמוך לשדהו יכול הוא המוכר לצרפו עם שדהו:

לא את המותר בלבד יחזיר אלא את כל הרובעין כולן פירש כשיהיה המותר יתר על רובע לסאה שהוא שבעת קבין ומחצה לכור אם יגיע זה המותר לתשעה קבין שהוא שיעור שדה לא את היתר על שבעת קבין ומחצה לכור הוא שמחזיר לו בלבד אלא את כל המותר כולו מחזיר לו ואין שם ויתור כלל הואיל ויש בו באותו מותר שיעור שדה. ורבינו האי ז"ל כתב בספר מקח וממכר דהיכא דאיכא יתר על שבעת קבין ומחצה ואף על גב דלא מטי לתשעה קבין מהדר ליה הכל ואפילו הנהו שבעה קבין ומחצה ושמעינן מינה דסבירא ליה לגאון זצ"ל דהאי דקתני שאם משייר בשדה תשעה קבין לא אסיפא בלחוד אלא ארישא נמי דקתני יתר מיכן יעשה חשבון הוא. וקשיא לן להאי פירושא דאמרינן לעיל אמר רב הונא תשעה קבין שאמרו אפילו בבקעה גדולה ורב נחמן אמר נותן לכל כור וכור שבעה קבין ומחצה ואי איכא טופיינא למליותא דתשעה קבין הוא דהדר הכל אבל אי איכא טופיינא על שבעה קבין ומחצה ולא מטי עד תשעה קבין ההוא טופיינא בלחוד הוא דהדר אבל הנהו שבעה קבין ומחצה לא הדרי: