ר"י מיגאש שבועות ט

ראוין לאכילה אף כל שהוא ראוי לאכילה יצאו עצים לבונה וקטרת ועיקר מימריה נמי דקאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול מפרש נמי בסיפרא דתניא התם ר"ש אומר מה שלמים מיוחדין שהן מיוחדין על מזבח החיצון יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאינן על מזבח החיצון שאין חייבין עליהם משום פיגול והיינו דאמרינן הכא לאתויי חטאות הפנימיות פי' שהן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הטמא מתחייב עליהם אם נגע בהם טומאה והיינו טעמא דקרי להו פנימיות דכתיב בהו והזה שבע פעמים לפני ה' וזה שאמרנו:

אלא אמרי נהרדעי שלש טומאות האמורות בשלמים פי' שלש טומאות הללו הן הכתובים בשלשה פסוקים שהזכרנו לעיל שהשנים מהם לענין שלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו וגו' נפש אשר תגע בכל טמא וגו' והאחד אמור אליהם לדורותיכם וגו' ושלמים בכלל כל הקדשים כמו שכתבתי למעלה ושלשה פסוקים אלו כתיב בהו טומאה ולפי שעלה בדעתו לר' כי הטומאה הכתובה באחד מהם מופנה היא וללמוד ממנה לטומאה הכתובה בקרבן עולה ויורד כתבה רחמנא ואעפ"י שהכרת כתיבה בה כבר אמרנו שאינו מופנה אלא לאתויי דברים שאינן נאכלים אי נמי לאתויי חטאות הפנימיות לר"ש הוא דכתבה רחמנא:

ואקשינן והאי מבעי ליה דאיידי דבעא למכתב כרת לכדרבי אבהו כתב נמי טומאה פי' דהא אי אפשר לכתוב כרת בלי טומאה אלא אמר רבא אתיא טומאתו טומאתו וכו' פי' לא בא רבא ודאי לדחות דברי ר"ש שלמד טומאת קדש מבהמה טמאה אלא לדחות ההיא דאמרינן ואיתקש מקדש לקדש הוא שאמר רבא אתיא טומאתו משום דקשיא לן ההיא היקשא אי הכי תרומה נמי וכו' והיינו דאמרי' הכא ואלא בה למה לי כלומר כיון שלא למדנו למקדש מהיקש כי היכי דנצטרך בה למעוטי תרומה שלא נלמוד גם אותה מהיקש אלא מטומאתו טומאתו למדנו אותה ונדחה היקש מעיקרו אלא בה למה לי ומהדרינן לרבות נבלת עוף טהור שאם אכל אותו אדם טהור ונטמא מחמת אכילתו ואח"כ אכל את הקדש או נכנס אל המקדש בשוגג שיתחייב בקרבן עולה ויורד לפי שהפסוק הזכיר שאר הטומאות ולא הזכיר טומאת נבלת עוף טהור:

ואקשינן והא בה מיעוטא הוא והיכי מרבינן מינה נבלת עוף טהור ומהדרינן אין דמשום דמיעוטא הוא אייתר דהא איכא מיעוט אחרינא דכתיב או כי יגע דבר נגיעה אין דלאו בר נגיעה לא פי' ונבלת עוף טהור לא מטמא בנגיעה אלא בבית הבליעה וכיון דאיכא תרי מיעוטי ממילא איתרבי דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ע"ב מתני' יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים וי"הכ תולה עד שיודע לו ויביא עולה ויורד תנו רבנן וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל וגו' יש לו בענין הזה להביא שלש טומאות טומאת עבודת כוכבים ומזלות וטומאת עריות וטומאת שפיכת דמים פירוש שלא מצינו בכל עבירות שבתורה שנאמר בעושה אותן שם טומאה אלא אלו בלבד בעבודת כוכבים ומזלות הוא אומר למען טמא את מקדשי וגו' בגילוי עריות הוא אומר ולא תטמאו בהם בשפיכת דמים הוא אומר ולא תטמא את הארץ וגו' יכול זה שאמר הכתוב בשעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל על שלש טומאות הללו יהא שעיר זה מכפר כגון שהי' במזיד ולא אתרו ביה שנמצא שאינו חייב בידי אדם כלום אבל מתחייב הוא בידי שמים אי נמי כגון שעבר עליהן בשוגג ולא אתודע ליה כדי שיביא קרבן בעבודת כוכבים ומזלות ובעריות ויתחייב גלות בשפיכות דמים וכדאוקימנא לקמן יכול יהי' שעיר זה מכפר עליו וממרק ממנו העון ולא יהיה חייב כלום בידי שמים ת"ל מטומאות ולא כל טומאות לפי שלשון מטומאות מקצת הטומאות הוא משמע כלומר וכפר על הקדש ממקצת הטומאות וכיון שלא בירר איזה טומאה היא שמכפר עליה ואיזו טומאה היא שאין מכפר עליה יש לנו לומר אי זו טומאה זו שמצינו שחלק הכתוב אותה משאר הטומאות הוי אומר טומאת מקדש וקדשיו שחלק בה הכתוב להביא קרבן עולה ויורד מה שאין כן בשאר הטומאות לפי שגגתן בקרבן קבע הוא מתחייב אף טומאה זו שחלק בה הכתוב מכלל הטומאות לענין שיהא שעיר תולה טומאת מקדש וקדשיו היא. ואם תשאל והרי טומאת שפיכות דמים שחלק בה הכתוב בשגגתה שיגלה וכיון שכן אמאי לא אקשינן בגמ' ואימא טומאת שפיכת דמים דחלק שיגלה היינו טעמא דלא מקשינן הכי משום דשוגג דשפיכות דמים לאו בר קרבן הוא כלל דהא קיימא לן דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וזדון הרוצח בהריגה הוא ולא בכרת וכיון שכן זה שגולה ואינו מביא קרבן לאו חלק הוא. הא דאמרינן אי נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו פי' הנך דהוו שוגג קרוב למזיד ומפורשין הן במסכת' מכות בפרק אלו הן הגולין דף ז' דף ח' ע"א הא דאמרינן ואימא יולדת דחלק דמתיא בעולה ויורד שיהא שעיר זה מכפר פי' כגון ששלמו ימי טוהר שלה ביום הכפורים שתהא פטורה מלהביא קרבן יולדת אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאותם פי' מטומאות בני ישראל לכל חטאתם אמר רחמנא טומאה שיש בה חטא יצאה יולדת שעל טומאתה היא מביאה ולא על חטא ודייקינן ולר"ש בן יוחאי דאמר יולדת נמי חוטאת היא מאי איכא למימר פי' קסבר ר' שמעון בן יוחאי שהאשה בשעה שכורעת לילד ומצטערת בצירי יולדת נודרת היא שלא תזקק עוד לבעלה ולפיכך הצריכה הכתוב להביא קרבן להתכפר בה על אותו נדר והויא לה חוטא ר"ש אומר לטעמיה דאמר ממקומו הוא מוכרע וכו' ועיקר מימריה דר' שמעון בפרקין ודייקינן ואימא מצורע דחלק דמייתי צפורים שלא מצינו כן בכל הקרבנות שאפילו בקרבן עולה ויורד נמי תורים ובני יונה הוא שהכשיר הכתוב אבל בצפורים לא. אמר קרא לכל חטאתם ולכל טומאתם והמצורע טומאה הוא דאיכא אבל חטא ליכא:

ודייקינן ולר"ש בר נחמני דאמר בעירכין דף י"ו על שבעה דברים נגעים באים דאלמא הצרעת על חטא היא באה מאי איכא למימר ומהדרינן איכפר ליה נגעיה מעיקרא כלומר הצרעת כבר כיפרה על אותו החטא והאי דמייתי קרבן לאישתרויי בקהל הוא דמייתי דהוה ליה מכשיר ולא מכפר וכיון דקאמר רחמנא בשעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל לכל חטאתם מכלל דהאי חטא מכי דאכתי צריך לכפרה הוא ומצורע הא דלא צריך לכפרה על אותו החטא דהא כבר התכפר לי' בצרעת מעיקרא:

ודייקינן ואימא נזיר טמא דחלק דמייתי תורים ובני יונה שלא מצינו כן בכל הקרבנות שאפילו מי שהוא מתחייב בקרבן עולה ויורד עיקר חיובא בקרבן עשיר הוא ואין ידו משגת מביא קרבן עני שתי תורים ובני יונה אבל נזיר טמא עיקר חיוביה בתורים ובני יונה הוא. ומהדרינן לכל חטאתם ולא לכל טומאותם:

ודייקינן לר"א הקפר דאמר נזיר נמי חוטא הוא ומאי איכא למימר. ומהדרינן סבר כרבי שמעון דאמר ממקומו הוא מוכרע וכו' ועיקר מימריה דרבי אלעזר הקפר במסכת תענית בפרק ראשון דף י"א דגרסינן התם תניא ר"א הקפר אומר אני כל השרוי בתענית נקרא חוטא קל וחומר מנזיר דכתיב וכפר עליו הכהן מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא מתוך שציער עצמו מן היין ומה המצער עצמו מדבר אחד נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר אל אחת כמה וכמה. ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע הרי הוא אומר וכפר על הקדש מטומאתו של קדש:

ודייקינן ר' יהודה שפיר קאמר ר"ש ומהדרינן ההוא מאי קאמר רחמנא כי היכי דמזה מדם הפר ומדם השעיר בפנים שהיא בית קדש הקדשים כדכתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת מזה נמי בהיכל ולהכי כתב רחמנא וכפר על הקודש שהוא ההיכל ור' יהודה ההוא מוכן יעשה לאהל מועד נפקא וכו':

אמר מר יכול על כל טומאות שבקדש אפילו יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף יכול יהא שעיר זה מכפר עליו תלמוד לומר ומפשעיהם לכל חטאתם מה פשעים שאינן בני קרבן שהרי מזידין נינהו אף חטאתם חטאים שאינן בני קרבן:

ודייקינן ההוא בר קרבן הוא כלומר כיון דבר קרבן הוא צריכה לומר דלא מכפר שעיר הנעשה בפנים אלא קרבן דיליה הוא מכפר ומהדרינן לא צריכה דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה סד"א אדמייתי ליה כלומר ואם מת קודם שיביא קרבן יהא מת בלא אותו עון קמ"ל. ע"ב ומנין שיש בה ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף ששעיר זה תולה תלמוד לומר לכל חטאתם לכל חטאתם לכל חייבי חטאת משמע. ודייקינן מאי קשיא ליה דהא אתיא ליה ומהדרינן הכי קאמר השתא דאמר דחטאים דומיא דפשעים אימא מה פשעים שאינן בני קרבן כלל שהרי מזידין נינהו אף חטאים שאינן בני קרבן כלל ואי זה שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שאי אפשר לו שיביא קרבן על החטא זה לעולם שהרי לא היתה לו ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כיון דכי מתידע ליה בר קרבן הוא אימא לא תלי ליה דהא לאו דומיא דפשעים קמ"ל לכל חטאתם להנך דאתו לכלל חטאות כלומר שאפשר להן שיודע להן ויבוא לכלל חטאות מתני' אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה חטאת הכפורים שהוא שעיר בפנים על טומאת מקדש וקדשיו הוא מכפר אף שעיר הנעשה