ר"י מיגאש שבועות ח

הא דתנן יציאות השבת שתים שהן ארבע ואמרינן עלה שתים שהן ארבע וכו' דף ה' עב. תנן התם מראות נגעים שנים שהם ארבעה בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה ואמרינן מאן תנא מראות נגעים שנים שהם ארבעה פי' דאלמא סיד ההיכל תולדה דבהרת היא אמר רב חנינא הא דלא כרבי עקיבא דאי כרבי עקיבא כיון דשמעינן ליה דאמר זו למעלה מזו הן במראה פי' קרום ביצה למטה מכולן למעלה ממנה מראה סיד ההיכל למעלה ממנו שאת למעלה ממנה בהרת אם תאמר דס"ל דסיד ההיכל תולדה דבהרת היא אם כן טיהרת סיד ההיכל מלצרף אותו בהדי אחרת לכגריס שהוא שיעור נגעים ואנן תנינן בספרא שאלו את רבי עקיבא מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהם ארבעה וכו' עד לומר שמצטרפין זה עם זה דבהדי מאי ליצרפיה בהדי בהרת איכא שאת דעדיפא מינה פי' וחולקת בינה לבין הבהרת ליצרפיה בהדי שאת לאו בר מינה הוא דהא אמרת דתולדה דבהרת היא אלא לאו שמע מינה מדקאמר זו למעלה מזו הן במראה שהן קרום ביצה ולמעלה ממנה בהרת וקאמר נמי דהן מצטרפין זה עם זה מכלל דלא סבירא ליה דשנים שהם ארבעה דשמעת מינה דסיד ההיכל תולדה דבהרת היא אלא לעולם סיד ההיכל וקרום ביצה תרווייהו תולדה דשאת נינהו ובהרת לית ליה תולדה דכי רבי רחמנא טפילה לשאת הוא דרבי דכתיב לשאת ולספחת ולבהרת אבל לבהרת לא רבי טפילה דהא לבתר בהרת לא כתב רחמנא טפילה וכיון דתרווייהו תולדה נינהו אשתכח דתרווייהו מצטרפי בהדי הדדי דהא חד מינא נינהו וסמיכי נמי גבי הדדי דהא ליכא אחרינא דמפריש בינייהו מצטרפי נמי גבי שאת משום דתולדות דילה נינהו ובהרת נמי מצטרפא לבהדי שאת דהא ליכא דעדיפא מינה דשאת לאצטרופי בהדי בהרת דהא ליכא אחר' דמפרש בינייהו. ואקשינן אי הכי קרום ביצה נמי וכו' כלומר אדקשיא לך סיד ההיכל תקשי לך נמי קרום ביצה דכיון דס"ל דזו למעלה מזו הן אי סלקא דעתיך דסיד ההיכל תולדה דבהרת היא קרום ביצה בהדי מאי לצרפיה אי בהדי שאת דהיא אב דיליה איכא סיד ההיכל דעדיפא מיניה אי בהדי שאת סיד ההיכל לאו בר מינה הוא. ומהדרינן בשלמא בלא סיד ההיכל קרום ביצה לא קשי' לשאת ולספחת אמר רחמנא טפילה רבי רחמנא לה אע"ג דמינח' מינח טובא אלא סיד ההיכל קשיא אלא מחוורתא מתני' דלא כרבי עקיבא וכולה שמעתא פשוטה היא:

פי' פתוך מעורב כגון שנתערב בנגע שהוא לבן מראה אדמדומית בין בבהרת בין בשאת בין בסיד ההיכל בין בקרום ביצה כדתנן הפתוך שבשלג כיין המזוג במי' ושל סיד כיין המזוג בחלב וכו'. והחילוק הוא הנגע שהוא לבן ואין בו מראה אדמימו' כל א' מהן כפי מעלתו בלובן בין שאת בין סיד ההיכל בין קרום ביצה ותניא בסיפרא בענין מכוה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שנטמא בפתוך ומנין שתטמא חלקה תלמוד לומר לבנה ומנין לרבות שאר המראות תלמוד לומר או לבנה ותניא נמי התם לענין שחין שאת לבנה מלמד שהיא מטמא חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמא בפתוך ומנין שמטמא חלקה תלמוד לומר לבנה יכול השאת תטמא חלקה והבהרת תטמא בפתוך מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה תלמוד לומר כי צרעת ותניא נמי התם בענין עור הבשר ואם בהרת לבנה אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות את השאת תלמוד לומר למטן שאת לבנה ומנין לרבות שאר המראו' לומר ואם בהרת בחורשיה קא אכיל פי' מכה יש בעין נקרא חורשא כלומר מכה יש בעיניך שאי אתה רואה כלום. דף ו' ע"ב. תנו רבנן מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשים פירוש דכתיב או נפש כי תגע בכל דבר טמא לפי שלא הזכיר הכתוב מה עשה זה הטמא בטומאתו שעליו מתחייב לנפשו להביא קרבן עולה ויורד לכך הוצרכנו לומר מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שאם נכנס זה הטמא אל המקדש בשוגג או שאכל את הקדש בשוגג שמתחייב להביא קרבן עולה ויורד הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן פירוש בכאן בזה הפסוק על הטומאה מאי כשהזהיר וענש על הטומאה על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה על טומאת מקדש וקדשיו פירוש הזהיר על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב בפרשת זבים ולא יטמאו את מחניהם וכתיב נמי לענין יולדת ואל המקדש לא תבא וענש עליו דכתיב כל הנוגע במת בנפש אדם אשר ימות ולא יתחטא את מקדש ה' טמא ונכרתה הנפש ההיא וגו' והזהיר על הטמא שלא יאכל את הקדש דכתיב בכל קדש לא תגע וענש עליו בשלשה מקומות דכתיב אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה וגו' וכתיב נמי לענין שלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה וגו' וכתיב נמי בתרי' ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה וגו' ודייקינן ואימא תרומה דהזהיר וענש פירוש הזהיר בכל קדש לא תגע ואמר מר בכל קדש לרבות את התרומה פי' מדכתיב בכל וענש דכתיב ולא ישאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ומהדרינן לא אשכחינן עון מיתה דמחייב עליה קרבן פירוש שלא מצינו בכל התורה כולה מי שמתחייב בשוגג קרבן אלא בעון שמחויב בזדונו כרת בשגגתו קרבן כדתנן במסכת הוריות דף ח' אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ודייקינן ואימא הני מילי קרבן קבוע הוא שאין מביאין אותו אלא בשגגת דבר שחייבין על זדונו כרת אבל האי קרבן שהוא קרבן עולה ויורד ניתי ואפילו בשגגת תרומה שאין חייבין על זדונה כרת אלא מיתה בידי שמים מדי דהוי אשמיעת קול ואביטוי שפתים שאין בזדונה כרת אלא לאו בעלמא ואפילו הכי בשגגתו מתחייב קרבן עולה ויורד ומהדרינן אמר קרא לכל טומאתו אשר יטמא בה בה למעוטי תרומה וכו' קרי רבא עליה דר' דולה מבארות עמוקות דתניא ר' אומר אקרא אני חיה בהמה טמאה למה נאמרה פירוש הוה ליה למכתב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה למה לי כתיב או בנבלת בהמה טמאה אלא למילף בהמה טמאה דכתיב הכא בענין קרבן עולה ויורד מבהמה טמאה דכתיבה לענין שלמים והוא הפסוק שכתבנו למעלה ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה מה להלן טומאת קדש אף כאן קדש ואיתקש מקדש לקדש דכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא ודייקינן אי הכי תרומה נמי פי' תרומה נמי הא איתקש לקדש דאמר מר בכל קדש לרבות את התרומה הנה נכללה התרומה עם הקדש בפסוק זה ואין לך היקש גדול מזה וכיון שכן נתחייב על שגגתה נמי קרבן עולה ויורד כקדש ומהדרינן אמר קרא בה למעוטי תרומה וכו':

אלא אמר רבא שלש כריתות האמורות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט פירוש שלש כריתות אלו הן המפורשין בשלשה פסוקים שכתבנו למעלה הפסוק האחד אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה והדבר ידוע שהשלמים בכלל הקדשים הן והפסוק השני והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וגו' ונכרתה והפסוק השלישי ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה וגו' וזה שאמר אחת לכלל ואחת לפרט עיקר הא מילתא דתניא בסיפרא ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה מה תלמוד לומר לפי שנאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ונכרתה והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו שיכול אין לי שחייבין כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד מנין לרבות כל הקדשים תלמוד לומר אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד וכו' עד מנין לרבות הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת נסכים ומנחת כהן משיח תלמוד לומר אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לרבות את כולן ומאחר שרבינו דברים שהן כשלמים ודברים שאינן כשלמים למה נאמרה שלמים מעתה לדורותיכם נכלל בו כל הקדשים בין שהן כשלמים בין שאינן כשלמים פרט לדם וכו' נמצא עכשיו (כאן חסר) כדכתיב אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' הפירוש שאמרנו אחת לכלל כלומר לכלול בו כל הקדשים בין שהן כשלמים בין שאינן כשלמים ושני כתובים בשלמים והם אשר פירשנו למעלה האחד מהם פרט לדם שלא יתחייב עליו הטמא אם נגע בו בטומאה וזה שאמרנו אחת לפרט כלומר פרט את האחד ונשאר השני מופנה ללמוד ממנו להא טומאה הכתובה בתורה סתם שהוא אומר או נפש אשר תגע בכל דבר טמא שהוא בטומאת קדש וזה שאמרנו ואחת לטומאה הכתובה בתורה סתם ואיני יודע מה הוא. דף ז' ע"א. ודאמרינן והא מיבעי ליה לכדרבי אבהו דאמר ר' אבהו שלש כריתות האמורין בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחד לדברים שאינן נאכלין פי' כגון עצים ולבונה וכיוצא בהן עיקרא במסכת זבחים דף מו ודאמרינן ולרבי שמעון דאמר דברים שאינן נאכלין אין חייבין עליהם משום טומאה עיקרא בסיפרא בסוף הא ברייתא שהזכרנו למעלה דקתני התם ר' שמעון אומר מה שלמים מיוחדין שהן