ר"י מיגאש שבועות י

בחוץ על טומאת מקדש וקדשיו הוא מכפר:

ודייקינן מכדי איתקושי איתקוש שעיר הנעשה בחוץ ושעיר הנעשה בפנים להדדי בהאי קרא דכתיב מלבד חטאת הכפורים ניכפר פנימה אדידה שהוא שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ואחיצון שהוא שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ונ"מ היכא דלא עבד חיצון כלומר אין לו שעיר חיצון כגון שמת קודם שיעשה החיצון א"ק אחת פי' וכפר הכהן על קרנותיו אחת בשנה כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות:

וליכפר חיצון אדידה ואדפנימי ונ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה כלומר לאחר שעשה הפנימי אירעה טומאת מקדש וקדשיו שיהא שעיר הנעשה בחוץ מכפר. אמר קרא אחת בשנה פירוש דכתיב ביה בהאי קרא וכפר הכהן מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו הכהן וגו' דאשתכח דתרתי אחת כתיב ביה בהאי קרא חד למידרש בהאי דם דמזדריק על מזבח הפנימי דהיינו שעיר הנעשה בפנים כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות וחד למידרש ביה כפרה זו שמכפר האי דם דמיזדריק על מזבח הפנימי לא תהא אלא אחת בשנה. דף ט' ע"א פיסקא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלי' ושעירי ראשי חדשי' מכפרין דברי רבי יהודה וכו' אמר רב יהודה אמר רב שמואל מאי טעמיה דרבי יהודה דכתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' ואיזה זה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף יהא שעיר זה מכפר:

ומתמהי' ואפילו בשאר עבירות פי' כיון דאמרת דעל חטא שאין מכיר בה אלא ה' שעיר זה מכפר ולא מיפריש ביה בקרא דהאי חטא על טומאת מקדש וקדשיו הוא ממילא שמעת דכל חטא שאין מכיר בו אלא ה' ואפילו בשאר עבירות שעיר זה מכפר. ומהדרינן היינו טעמא דמוקמינן ליה בטומאת מקדש וקדשיו דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע כלומר שעיר של יום הכפורים הנעשה בחוץ שהוא כנגד שעירי הרגלים בא בזמן קבוע ושעירי הרגלים באין בזמן קבוע מה שעיר דיום הכפורים אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף שעירי הרגלים אינן מכפרים אלא על טומאת מקדש וקדשיו:

ודייקינן אשכחן שעירי ר"ח דכתיב בהו חטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' וילפינן ליה דהאי חטא טומאת מקדש וקדשיו הוא משעיר דיום הכפורים כדתנא דבי רבי ישמעאל שעירי הרגלים דלא כתיב בה לה' וליכא למילף ליה נמי מיום הכפורים כדבעינן למימר קמן מנ"ל דעל טומאת מקדש וקדשיו מכפר ומנ"ל דעל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מכפרי ומהדרינן הא נמי כדתנא דבי רבי ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע ושעירי ר"ח באין בזמן קבוע:

ודייקינן אי מראש חדש הוא דילפת להו דעל טומאת מקדש וקדשיו הן באין ועל חטא שאין מכיר בה אלא ה' איכא למפרך מה לראש חדש שכן תדיר ואי מדיום הכפורים הוא דילפת דעל טומאת מקדש וקדשיו הן באין איכא למפרך שכן מרובה כפרתו כלומר יום הכפורים מכפר על כל עבירות שבתורה בשעיר המשתלח מה שאין כן ברגלים ואם תשאל ואי נמי יליף ליה מיום הכפורים התינח לענין שאין מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו לענין שאינו מכפר אלא על חטא שאין מכיר בו אלא ה' מהיכא הוה יליף ליה כיון דדחי להאי גזרה שוה מעיקרא ואשתכח דאפילו על ענין הכפרה שתהא לענין טומאת מקדש וקדשיו לית בה ראיה וממילא אידחי ליה מהכא חטא שאין מכיר בו אלא ה' ונמצאת פירכא זו שכך פירושה כלומר ואי מיום הכפורים שכן מרובה כפרתו וכיון שכן הרי אין כאן ראיה שכפרת שעירי הרגלים בטומאת מקדש וקדשיו הוא כדי שתחלוק בדבר בין חטא שאין מכיר בה אלא ה' לזולתו ותצטרך להביא ראיה על כך וכי תימא הא גמרינן דראש חדש מיום הכפורים ולא פרכינן שכן מרובה כפרתו התם מכתב כתיבה חטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' וגילוי מילתא בעלמא היא דילפינן מדיום הכפורים שזה החטא שאין מכיר בו אלא ה' שיכפר עליו שעיר של ראש חדש בטומאת מקדש וקדשיו אבל בשעירי הרגלים דלא כתיבה בהו בהדיא חטאת לה' וקא בעית למיגמר מדיום הכפורים לכולה מלתא כלומר לעיקרא דמלתא לא גמרינן. אלא כדאמר רבי חנינא שעיר ושעיר הכא נמי שעיר ושעיר כלומר היה לו לומר בשעירי הרגלים שעיר עזים אחד לחטאת למה אמר ושעיר אלא וי"ו מוסיף על ענין ראשון שהוא שעיר של ראש חדש וילמד התחתון מעליון מה שעיר של ראש חדש על חטא שאין מכיר בו אלא ה' בטומאת מקדש הוא שמכפר אף שעיר הרגלים בחטא שאין מכיר בו אלא ה' בטומאת מקדש וקדשיו הוא שמכפר. ואם תאמר מאי נפקא לן מינה נפקא מינה לטומאה שאירעה בין ר"ח לרגלים ומת לאחר הרגל קודם שיבוא ראש חדש אחר שכבר נתכפר לו בשעיר של רגל ע"ב איבעיא להו על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף דקתני הני מילי בחטא שאין סופו להודע כגון שנטמא ולא ידע בטומאתו מעולם לא הוא ולא אחר אי נמי היה יודע בטומאתו ואכל בשר קדש וכסבור בשר חולין הוא ולא ידע מעולם שבשר קדש הוא לא הוא ולא אחר אבל חטא שסופו להודע כגון שהיו שם אחרים שהכירו בטומאתו והיו יודעין שזה הבשר שאכל בשר קדש הוא שאעפ"י שהוא לא ידע בתחלה ולא בסוף כשמודיעין אותו אחרים הרי יש שם ידיעה אי נמי כגון שנכנס בשביל טמא ולא היה יודע ששם טומאה ואכל בשר קדש ולא ידע שהוא טמא לא בתחלה ולא בסוף בסופו הרי הוא עתיד לידע שאותו שביל שנכנס בו שביל טמא הוא ושבטומאה אכל אותו בשר קדש שאכל כיון שסופו יודע ואעפ"י שעדיין לא ידע כמי שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף דמי ושעיר הנעשה בחוץ מכפר או דלמא כיון שעדיין לא ידע השתא חטא שאין מכיר בו אלא ה'. תא שמע דתניא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף דחטא שאין סופו לידע שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים דברי רבי יהודה אלמא בחטא שאין סופו לידע בלחוד הוא שמכפרים אבל בחטא שסופו לידע אין מכפרין. ואיכא נוסחי דאית בהו וחטא שאין סופו להודע ולהנהו נוסחי איפכא הוא דשמעינן מינה מדקתני סיפא וחטא שאין סופו להודע מכלל דהאי דקתני רישא על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף חטא שסופו להודע הוא והכי קתני על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וסופו להודע וכן חטא שאין סופו להודע שעירי הרגלים מכפרין ושעירי ראשי חדשים מכפרין דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים. אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מ"ט דר' שמעון דאמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וזה הפסוק בשעיר של ר"ח כתיב לפי שאותו היום שהוא יום שמיני למילואים התחיל שבו הרגיל אהרן לעבוד עבודה כדכתיב ויהי ביום השמיני וגו' אותו היום ר"ח היה דתניא בספרא אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לעבודה וכו' ועל שעיר של ר"ח הי' דתניא בסיפרא דכתיב ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה וגו' מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וגו' ועלה הוא דאמרינן השתא נאמר בשעיר של ראש חדש עון ונאמר להלן לענין ציץ ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן טומאת בשר פי' מה להלן לענין ציץ על טומאת בשר מרצה כדתניא על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אף כאן לענין טומאה שעיר של ר"ח על טומאת בשר הוא מכפר ואיזה זה טהור שאכל בשר טמא שהוא בלאו דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. ואקשינן אי מה להלן עולין אף כאן עולין פי' מה להלן עולין לענין ציץ על בשר טמא שעולה לגבוה ונקרב על גבי המזבח הוא שמתרצה כדקתני בהדיא על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב וכו' קתני בשר דומיא דדם וחלב מה חלב ודם עולין למזבח אף כאן נמי בשר שעולה למזבח הוא שמכפר ולא על טהור שאכל את הטמא ואם תאמר והרי הציץ הוא שמרצה עליו נפקא מינה היכא דנשבר הציץ ומהדרינן עון העדה כתיב ועון העדה משמע דבר שאכלו אותו העדה ולא היה ראוי להם שיאכלו אותו ועל דא אמרינן עון העדה כתיב כלומר עון העדה שאכלו דבר שלא הי' ראוי להם שיאכלו אותו ולא עון המזבח שהועלה עליו דבר שלא היה ראוי להעלות עליו ויש מי שפירש הכי עון העדה כתיב כלומר הקרבן שהוא בא על עון החטאת העדה שאוכלין כהנים את בשרו כדכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין והבעלים מתכפרים אם יאכלו הכהנים אותו בשר כשהוא טמא עליו שעיר זה מכפר (א"כ פירשו הא דתנן ועל טהור שאכל את הטמא קאי על הכהן שאכל חטאת בטומאה ע"כ הג"הה) וזה הפירוש אינו נכון חדא דהאי לשאת את עון העדה משמע העון עצמו שעליו מכפר שעיר של ר"ח והוא אכילת הבשר כשהוא טמא עליו ועל זה הפי' נמצא שלא על עון העדה עצמו מכפר שעיר של ר"ח אלא על עון שעליו נתקרב הקרבן מעיקרו הוא אומר ועוד שעל פי' הזה אטו חטאת מי ליכא נמי עולין והרי דמה ואמורין עולין הן על גבי מזבח וכיון שכן עדין יש להקשות מנ"ל שעל בשר החטאת שאכלו אותו הכהנים כשהוא טמא הוא ששעיר זה מכפר ודילמא על דם החטאת ואמוריה שעלו למזבח בטומאה הוא שמכפר הילכך זה הפירוש אינו נכון והפי' שפירשתי פי' יפה הוא ומבואר וראי' לדבר האי דאמרינן לבסוף רב אשי אמר הכא כתיב עון העדה ולא קדשים והכא כתיב עון הקדשים קדשים ולא עדה ומדעון קדשים על העון עצמו שעליו הציץ