ר"י מיגאש שבועות לח

להו אלא לגופייהו הוא דבעי להו למעבד בהו מלאכה וכיון שכן לא איכפת לן אי שוו טובא אי לא הילכך אע"ג דלא שוו שתי כסף דבר חשוב הוא גביה דהא לגופיה הוא דבעי ליה למעבד ביה מלאכה. ואשכחן נוסחא דאית בה ומה כלום דבר חשוב אף כסף נמי דבר חשוב ולהאי נוסחא הכין נמי מיפרש' ומה כלים דבר חשוב דהא כלים ואף עפ"י שאינו שוה שתי כסף דבר חשוב הוא דהא ראוי הוא למלאכתו כדאמרינן אף כסף נמי בעינן שיהא דבר חשוב ואי זה זה שתי כסף שאין נקרא דבר חשוב על פחות ממשקל זה. הא דאמרינן אלא מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא לימא תיהוי תיובתא דרב וכו' הכין פירושה כיון דאיתברר לן דהאי דקתני ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור דדוקא קתני ולא שוה קא מקשינן מינה עליה דרב ואמרינן מדסיפא דוקא ולא שוה מכלל דרישא נמי דקתני שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור דדוקא הוא וטעמא דדוקא הוא דפטור משום שמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו הא אלו אמר ליה שוה שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא שוה פרוטה חייב שמע מינה דבדהויא טענה עצמה שתי כסף ואע"ג דכפירה לא יש בה שתי כסף מיחייב דאי ס"ד שוה נמי פטור משום דלא הויא כפירה שתי כסף למאי איצטריך מתני' לאשמועינן דוקא לאפטוריה משום דלא הויא הודאה ממין הטענה תיפוק לי דפטור הוא מחמת דלית בה כפירה שתי כסף אלא מדקא פטר ליה משום דלא הויא הודאה ממין טענה שמעינן הא אלו הויא הודאה ממין טענה ואע"ג דלית בה בכפירה שתי כסף מיחייב. ופרקינן כולה מתני' בשוה ובליטרא שאני כלומר מדאפקיה בלשון ליטרא שמעינן דדוקא קתני כמה דאת אמר ליטרא תאנים ליטרא ענבים דדוקא נינהו אבל כולה מתניתן דלא קתני בה ליטרא אלא שתי כסף שוה קתני בלשון שתי כסף שוה משמע שהרי דבר ידוע הוא שדרך העולם אין אומרים דבר זה ליטרא כסף הוא שוה ליטרא זהב הוא שוה אלא כך וכך כסף הוא שוה ולפיכך העמדנו משנתינו דקתני ליטרא דדוקא קתני כמה דאתמר ליטרא תאנים ליטרא ענבים וכולה מתני' דקתני שתי כסף דשוה קתני ואמרינן תדע דכולה מתני' בשוה מדקתני סיפא דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף טריסית ופונדיון ופרוטה חייב שהכל מין מטבע אחד הוא אי אמרת בשלמא שוה קתני משום הכי חייב אלא אי אמרת דוקא קתני אמאי חייב דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ואתא רבי אלעזר ואמר לעולם אימא לך דוקא קתני והאי דקאמר דינר זהב יש לי בידך לאו דוקא דינר זהב הוא אלא הכי קאמר מטבעות יש לי בידך בדינר זהב שנמצא שטען עליו גוף מטבעות דוקא ואמר ליה הנתבע אין לך בידי מטבעות בדינר זהב אבל יש לך בידי מטבעות בדינר כסף ומה הן המטבעות טריסית ופונדיון ופרוטה שנמצא שהודה במקצת גוף המטבעות שטענו וכפר במקצתו. ואם תאמר מאי קמ"ל עד השתא לא שמעינן דמודה במקצת חייב הא קמ"ל דפרוטה ממין המטבעות היא כלומר ואף על גב דפרוטה אגב דזוטרא היא לית בה טיבעה אלא חלקה ניהי כמו פולמא אפילו הכי כיון דכספא היא וממון המטבעות מיקריא והודאה ממין הטענה הוא ודייקא נמי דקתני שהכל מין מטבע אחד הוא כלומר ואי ס"ד שוה קתני למה לי למימר שהכל מין מטבע אחד הוא כיון דשוה קאמר מה איכפת לן אי איתיה מין מטבע או לא אלא לאו שמע מינה דדוקא קאמר ולאשמועינן דפרוטה ממין מטבעות היא הוא דאתא והיינו דקתני שהכל מין מטבע אחד הוא. ורב אמר לך לעולם שוה קתני ודקאמרת אי הכי מאי איכפת לן אי איתנהו מטבע חד לא הכי קתני שהכל דין מטבע אחד הוא כלומר כיון דשוה קא טעין עליה הוה ליה כל מאי דאודי ואע"ג דמטבעות אחרות נינהו דין מטבע אחד הוא דלאו דוקא קאמר ליה אלא שוה קאמר ליה כדאמרינן:

ור' אלעזר לימא מדסיפא כשמואל מתרץ רישא נמי דקתני שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור כשמואל מתרץ ומוקים לה דדוקא קתני דשמעת מינה דלא בעינן כפירת טענה שתי כסף מדאצטריך תנא הכא לאפטורא משום דלא הויא הודאה ממין הטענה דאי לאו הכי מיחייב ואע"ג דהא לית בה בכפירה שתי כסף. ומהדרינן סיפא מתרץ כשמואל רישא אי כרב אי כשמואל פשוטה היא:

והלכה כרב דהא תני רבי חייא לסיועיה לרב סלע יש לי בידך אין לך בידי אלא סלע חסר ב' כסף חייב כלומר אין לך בידי אלא סלע פחות שתי כסף חייב מפני שכפר בשתי כסף אבל אם כפר שתי כסף חסר מעה פטור וכו':

ושמעינן מינה דלא הוה מודה מקצת הטענה ומתחייב שבועה בנקיטת חפץ אלא עד דטעין עליה בעשרין חבה של כסף ומודה ליה מינייהו בחצי חבה דהיא פרוטה וכפר ליה בעשרין פחות חצי חבה דהיינו חצי זוז אנדלוסי וחבה ומחצה משום דהאי שתי כסף דבעינן בכפירה לאו כסף צורי דהוא רביע שקל הקדש הוא דהיינו דינר דאם כן נמצאת אומר שאינו מתחייב שבועת התורה אלא עד שיכפור בשני דינרין דהיינו מחצית השקל והא ליכא למימר דהא בהדיא קתני דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף חייב ואמרינן עלה אי אמרת שוה קתני משום הכי חייב אלמא משקל דינר לעולם מיחייב עלה אלא האי כסף כסף מדינה הוא. וגרסינן בהדיא בפרק האשה נקנית דף י"א בענין כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי וכללא והרי טענה דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ותנן הטענה שתי כסף וכו' מדקא מקשינן הכי שמע מינה דהאי כסף כסף מדינה דהיא כספים תומאניה דאית מינייהו בדינר דהוא כסף צורי שמנה והדינר שמנה ושבעים חבה דהוא משקל דינר מוראבטי הוה ליה כסף מדינה עשר חבה פחות רביע חבה נמצאו שתי כסף עשרין פחות חצי חבה דהיינו חצי זוז שלנו וחבה ומחצה הילכך לא מחייבינן ליה לעולם שבועת התורה מודה במקצת אלא על מאן דמודה בעשרין חבה דהיינו חצי זוז שלנו וחבה ומחצה. וכל שכן אי הויא הודאה וכפירה דטפי מהאי שיעורא אבל מאן דכפר בפחות מחצי זוז שלנו וחבה ומחצה וקא מודה בפחות מחצי חבה דהיינו פרוטה לא מחייבינן ליה שבועת התורה ודוקא לענין מודה במקצת הוא דלא מחייבינן ליה שבועת התורה על כפירת פחות מחצי זוז שלנו וחבה ומחצה משום דכתיב ביה בהדיא כסף ודרשינן ביה אף כסף שנים וקאמר רחמנא כי הוא זה אבל לענין שבועת התורה דהויא מאנפא אחרינא דלאו מודה במקצת כגון שומרין ועד אחד והוא הדין לנשבעין ונוטלין מחייבי' להו שבועת התורה ואפילו אפחות מהאי שיעורא דאמרי'. דף מ' ע"א אמר רב נחמן אמר שמואל לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל בטענת מלוה והעדת עד אחד אפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב וכו' אלמא האי דינא במודה במקצת בלחוד הוא אבל במידי אחריני כיון דאי אודי אי נמי איכא סהדי מיחייב לשלומי ההוא מידי דכפר ואי ליכא עדים מיחייב שבועת התורה ואף על גב דלית ביה בכפירה שתי כסף ואם תאמר והא כסף או כלים דדרשינן ביה שתי כסף בפרשת שומרין כתיב ואם כן אפילו לענין שומרין נמי לא מחייבינן יבינן שבועה אלא עד דהויא שבועתו אשתי כסף הא אוקימנא לעיל אליבא דרב דהלכתא כותיה דהאי כסף דכתב בקרא לכפיר' טענה הוא דאתא הילכך ליכא לאוקומה אלא בשבועה דהויא משום טענה וכפירה דהיינו מודה במקצת ושבועת שומרין לאו מחמת כפירה וטענה היא כי היכי דלא ניחייביה אלא אכפירת שתי כסף אלא חיוביה מחמת טענת שמא הוא דקא טעין השומר שנאנסה או נגנבה וכיון דכי מישתבעי לאו אכפירה דמישתבעי ליכא למימר דלא מיחייבי שבועה אלא על שתי כסף דהא כסף דכתיב בקרא על כפיר' הטענה אוקמה רב ושבועת שומרין לאו אכפירה היא הילכך לא שייכי בקרא וכיון דלא שייכי בקרא מיחייבי שבועה ואפילו אפחות משתי כסף ואם תאמר לענין שבועת עד אחד נהי דכפירה שתי כסף לא בעינן דהא אמרינן בהדיא אפילו לא כפר בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב כיון דכי מישתבעי אכפירה הוא דמישתבע מאן לימא לן דטענה עצמה לא הויא שתי כסף דילמ' לעולם אימא לך דטענה עצמה שתי כסף והכי קאמר אפילו לא כפר אלא בפרוטה והודה בשאר שתי כסף אי נמי לא הודה אלא בפרוטה וכפר בשתי כסף חייב וכל שכן אם כפר בשתי כסף וכו' ולא הודה בכלום דחייב ולעולם טענה עצמה שתי כסף הויא הא נמי ליכא למימר חדא דהאי קרא דכתיב ביה כסף לא שייך ביה עד אחד כלל דשבועת עד אחד לאו מהאי קרא הוא דילפינן לה אלא מלא יקום עד אחד באיש וגומר וכיון שכן לית לן ראיה לאצרוכיה לטענת שתי כסף ועוד דכיון דאוקמא להאי כסף דכתיב בקרא דלענין כפירת טענה הוא כדאמרינן ליכא לאוקמה אלא בשבועה דהויא מחמת טענה וכפירה ולית לן שבועה מן התורה דהויא מחמת טענה וכפירה אלא מודה במקצת בלחוד דחיובא מחמת כפירה והודאה היא אבל שבועת עד אחד אע"ג דכי משתבע אכפירה הוא דמשתבע אפילו הכי חיובה לאו מחמת הודאה וכפירה היא כי היכי דנבעי בה טענה שתי כסף אלא חיובה מחמת עד אחד וכיון שכן אפילו ליכא בטענה עצמה שתי כסף מיחייב שבועה ודייקא נמי מדאמרינן כל ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה והדבר ידוע דאפי' בטענה פרוטה אחת שנים מחייבין