ר"י מיגאש שבועות לז

ומהדרינן האי תנא דפרטי קא חשיב דכללי לא קא חשיב אבל לעולם עשרים חטאו' הוא דאיכא משום דכללי. ואקשינן והא תני רבי חייא הרי כאן עשרין חטאות ואי דכללי לא קא חשיב מהיכא אישתלימו להו לעשרין ומהדרינן לעולם דכללי לא קא חשיב והאי דקתני עשרים לאו אחטין שעורים וכוסמין דאינהו ג' טענתי הוא אלא אפקדון תשומת יד וגזל ואבדה הוא דהוו ארבע טענתי מיחייב בהו אפרטי עשרין חטאות לחמשה תובעין ארבע לכל חד מינייהו. בעי מיניה רבא מרב נחמן היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך ואמר לאחד שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך פי' כלומר אם אמר שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד וגזל ואבידה לא לך ולא לך ולא לך דאישתכח דמחייב דפרטי לההוא תובע דאמר ליה שבועה שאין לך בידי וקא בעי רב נחמן השתא האי דאמר ליה ולא לך ולא לך ולא לך בכולהו פרטי מיחייב לכולהו דהוין להו עשרין חטאות או דילמא האי דקאמר לא לך ולא לך ולא לך אכללא בלחוד הוא דאמר להו דאישתכח דלההוא תובע הוא דמחייב ד' חטאות כנגד ד' פרטי ולהנך ד' תובעין אחריני דאישתייר מיחייב ד' חיובי בלחוד דכללא ולא מיחייב אפרטי דכי צרפונהו לההוא תובע לענין כללא הוא דצרפנהו ולא לענין פרטי או דילמא כיון דאמר ולא לך ולא לך ולא לך לכלהו חיובי הוא דצרפינהו וכי היכי דלגבי ההוא תובע מיחייב ארבע חיובי כנגד ד' טענתי דטעין עליה הכי נמי לכל חד מהני ד' מחייב ארבע חיובי אמר ליה תא שמע דתני רבי חייא הרי כאן עשרים חטאות היכי דמי אילימא דפריש ואמר שבועה שאין לכם בידי לא לך לא לך ולא לך פקדון תשומת יד וגזל ואבידה דהוין להו הכי פרטי אכולהו תובעין מנינא אתא לאשמועינן אלא לאו שמע מינה דלא פריש פרטי אכולהו אלא אחד מינייהו וקאמר בתר הכי לא לך ולא לך ולא לך אלמא האי דפרטינהו לכולהו תובעין לאו אכללא בלחוד הוא אלא אפרטא ומשום הכי חייב עשרים חיובי חטאות דפרטי לכל תובע מינייהו כדברירנן לעיל. סליק פירקא בס"ד פרק עשירי דף ל"ח ע"ב מתני' שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה וכו' היכי משבעינן ליה אמר רב יהודה משביעין אותו בשבוע' האמורה בתורה דכתיב ואשביעך בה' אלהי השמים אמר ליה רבינא לרב אשי כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר בעינן שם המיוחד פי' קס"ד דהא דאמר רב יהודה משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה לענין שתהא השבועה בזכרון השם המיוחד היא דאי שבועה ממש היא שישביע אותו בשם המיוחד ואי שבועת האלה שיקלל אותו בשם המיוחד היא כענין דכתיב יתן ה' אותך לאלה וגומר וכענין דכתיב לא יאבה ה' סלוח לו וגו' ועלה קאמ' כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר בעינן שם המיוחד בין בשבועת השם בין בשבועת האלה ולא סגי ליה בכיבוי כדברירנן בסוף פרק שבועת העדות ומהדרינן אפילו תימא רבנן נפקא מינה לאנקוטיה חפצא בידיה כלומר הא דאמרינן בשבועה האמורה בתורה לא מיבעיא שם המיוחד אלא למינקט חפצא בידיה הוא כענין אליעזר עבד אברהם דנקט חפצא בידיה כדכתיב וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו ולהכי אמרינן משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה ולעולם סגי ליה בכנוי כרבנן. אמר רבא האי דיינא דאשבע בה' אלהי ישראל ולא אנקטיה חפצא בידיה נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוז' והאי דקאמר דאי אשבע בה' אלהי ישראל לאו למימר' דאי אשבעיה בשבועת האלה לא בעי אנקוטיה חפצא אלא לעולם בין בשבועת האלה בין בשבועת ה' בכולהו בעי אנקוטי חפצא ואי לא אנקטי' חפצא נעש' כמי שטעה בדבר משנה וחוזר והאי דאמר רבא האי דיינא דאשבע בה' אלהי ישראל ה"ק אע"ג דאשבעיה בה' אלהי ישראל ולא אנקטיהו חפצא בידיה חוזר:

נקטינן השתא דדיינא דאשתבע בשבועת האלה שבועה היא ודאשתבע בה' אלהי ישראל נמי שבוע' היא ובכולהו צריך לאנקוטי חפצא בידו ולמיהוי מעומד כדאמרינן שבועה מעומד ולמיהוי בלשון הקדש כדאמרינן שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה אלא מיהו הני מילי בשבוע' עצמה אבל כשמסר הכפירה או הטענה להשביעו עליה לא איצטריך לסדרה בלשון הקדש אלא מסדרה בלשון חול ומוציא השבועה עליה בלשון הקדש. דף ל"ט ע"א הא דאמרינן כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו וכו' נקיטינן מינה דבשבועה נפרעין מהן ממנו וממשפחתו ומכל העול' כולו ואעפ"י שאין בידם למחות והיינו חומרא דשבועה דעונשא מטאי לכל הארץ ואפילו למי שאין בידם למחות כדכתיב על זאת תאבל הארץ וכו' מיהו הוא ורשעים דמשפחתו בדיני' דהוא דין חמור רשעים דעלמא בדין אחר אלא שהוא דין חמור צדיקי דהכא ודהכא בדין הקל ובשאר עבירות הוא ומשפחתו נפרעין מהן בין שיש בידם למחות בין שאין בידם למחות משום דמחפו עליה כדאמרינן אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין וכו' וכל העולם כולו אם יש בידם למחות ולא מיחו נפרעין מהן ואם אין בידם למחות אין נפרעין מהם מיהו הוא בדיניה רשעים דמשפחתו בדין אחר אלא שהוא דין חמור רשעי' דעלמא שיש בידם למחות בדין אחר צדיקי דהכא ודהכא פטירי ואעפ"י שיש בידם למחות. ע"ב מתני' הטענה שתי כסף אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמ' שתי כסף ואפילו אם הודה ממנו בפרוטה וכפר בשאר הטענה או כפר בפרוטה והודה בשאר הטענה חייב אמר רבא דיקא מתני' כוותיה דרב וקראי כוותי' דשמואל מתני' כוותי' דרב דקתני וההודאה אה ש"פ ואילו כפיר' בפרוט' לא קתני ותנן נמי חמש פרוטות הן וכו' עד וההודאה שוה פרוטה כלומר אם הודה בפחות משוה פרוטה פטור דהך הודאה לאו כלום היא דכמאן דלא הודה בכלום דמי ואם איתא דכפירה בפרוטה כפירה היא וממילא ידעינן דאי כפר בפחות משוה פרוטה לאו כפירה הוא דפחות משוה פרוטה לאו ממון הוא ניתני נמי הכפירה שוה פרוטה אלא לאו שמע מינה דשיעור כפירה דמיחייב עלה לאו פרוטה היא. וקראי כותיה דשמואל דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגומר עד שבועת ה' תהיה בין שניהם מה כלים שנים כלומר וכפר באחד והודה באחד לאפוקי מי שטען אחד והודה לו הנתבע באחר דמה שטענו לא הודה ומה שהודה לו לא טענו אף כסף נמי שנים דהיינו שתי כסף ומה כסף דבר חשוב דהא שתי כסף נינהו אף כלים דבר חשוב הנה הטענה עצמה שתי כסף וקאמר רחמנא כי הוא זה להודיע כי ההודאה משתי כסף עצמה היא דחסר' לה טענה:

ורב מיבעי ליה למודה במקצת הטענה כלומר האי דאמ' רחמנא כי הוא זה לאו לאשמועינן דההודאה משתי כסף עצמן הוא דאתא אלא לאשמועינן דין מקצת הטענה הוא דאתא ולעולם לא הוי מודה במקצת אלא עד דהוה הטענה שתי כסף ופרוטה ומודה בפרוטה וכופר בשתי כסף והאי דכתב כסף ודרשי' ביה אף כסף שנים על הכפירה הוא אומר ולא על הטענה וכו' פשוט הוא. האי דאמרינן הכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב לאו למימרא דבעינן שיהו הכלי' שוין ב' כסף הוא דהא ליכא למימר הכי דהא בהדיא אמרינן לקמן אמר רב נחמן אמר שמואל טענו שתי מחטין כפר באחת והודה באחת חייב להכי יצאו כלים למה שהן אלמא בכלים לא בעינן שיהו שוין שתי כסף אלא הכי קאמר אף כלים דבר חשוב כלומר כל כלים ואעפ"י שאינן שוין שתי כסף דבר חשוב הן וחייב והיינו דאמר רב נחמן אמר שמואל טענו שני מחטין חייב לכך יצאו כלים למה שהן ודייקא נמי מדאמרינן מה כסף דבר חשוב וליכא למימר דלאפוקי כסף שאינו חשוב דהוא פחות משתי כסף הוא דקאמר הכי דהא האי כסף עצמו דכתיב בקרא שתי כסף הוא כדאמרינן אף כסף שנים הילכך בעל כרחיך האי דקאמר מה כסף דבר חשוב לאודוען מילתא דתני' שתי כסף דדבר חשוב הוא דאתא וכיון שכן האי דקאמר נמי אף כלים שנים לאודועי מילתא דכלים דדבר חשוב הן הוא דאתא ואע"ג דלא שוין שתי כסף ולאו לאפוקי כלים דלאו שוין שתי כסף והיינו טעמא דלא הוי דבר חשוב בכסף אלא עד שיהו שתי כסף ובכלים אע"ג דלא שוו שתי כסף הוין דבר חשוב משום דכסף לאו לגופיה מיתבעי לאינש אלא לשוויה הוא דבעי ליה דהא לאנפוקי הוא דבעי ליה הילכך קמא דלית ביה שתי כסף לא הוי דבר חשוב וכלים לאו לאנפוקייהו הוא דבעי