ר"י מיגאש שבועות לב

היא לא הויא ידיעה אמאי לגבי ממון הויא ידיעה ואם לגבי ממון הויא ידיעה לגבי נפשות נמי הניחא לענין הודאה גבי עדים היינו טעמא דהויא ידיעה גבי ממון ולא הויא ידיעה גבי נפשות משום דמודה בקנס פטור ומודה בממון חייב אלא בכי האי גוונא דר' אחא אי הויא לגבי ממון ידיעה ולא אומדנא בעלמא הוא אמאי לא הויא ידיעה נמי לגבי נפשות וקטלי להורג בההיא סהדותא ומהדרינן אפי' תימא אית ליה דר' אחא נמי דידיעה בלא ראיה משכחת לה כי האי גוונא ראייה בלא ידיעה היכי משכחת לה אי דחזיה דקטיל ולא ידע מאן קטל מי לא בעי למידע אי א"י הרג אי ישראל הרג אם טרפה אם שלם הרג וליכא למימר בהא דהויא עדות להיכא דכפר ואמר לא הוי דברים מעולם כי היכי דליתחזק כפרן בסהדותייהו דהני דמסהדי דחזו ליה דקטל ולא ידעי למאן קטל כי היכי דאמרינן לגבי ממון דהא לגבי ממון מהני הודאתו לגבי נפשות לא מהניא הודאתו כי היכי דנימא ביה הכי הילכך כיון דלא משכחת לה ראיה בלא ידיעה לגבי נפשות אלא לגבי ממון בלחוד הוא דמשכחת ראיה בלא ידיעה וידיעה בלא ראיה שמעינן דשבועת לעדות דכתיב בה או ראה או ידע בעדות ממון ולא בדבר אחר ואמרינן ושמעינן מינה דקסבר רבי יוסי הגלילי המשביע עדי קנס פטור פי' ואע"ג דמ"מ תביעה שיש בה נטילת ממון היא שלא תאמר דר' יוסי הגלילי לאפוקי הני מילי דלית בהו נטילת ממון הוא דאתא כגון עדות נפשו' ושאני כהן ושאני לוי ומאי דדמי להו אבל מאי דאית ליה נטילת ממון ואע"ג דקנסא הוא מחייב קמ"ל דפטור דאי ס"ד חייב נהי דידיעה בלא ראיה אשכחן לה ראי' בלא ידיע' היכי משכחת לה פי' כגון שנכנס עם הבתולה בחדר ולא היה שם זולתו ויצאה משם והיא בעולה דודאי הוא בא עליה הנה יש שם ידיעה ואין שם ראיה אבל ראי' בלא ידיעה היכי משכחת לה אי דחזו דקא בעיל ולא ידעי ליה מאן בעיל היכי מצי אמרו לההוא עדות לחיוביה קנס מי לא בעי למידע אי בת א"י בעל או בת ישראל בעל אי פנויה בעל או אשת איש בעל אי בתולה בעל או בעולה בעל דאי בעולה בעל לאו בת קנסא היא ואי אשת איש בעל אע"ג דבתולה היא לאו בת קנס היא דהא מתחייב בנפשו הוא הילכך כיון דלא משכחת לה ראיה עד דאיכא בה ידיעה שמע מינה דלא מיחייב בה קרבן שבועת העדות לרבי יוסי הגלילי:

ולענין קנסא דחבלות נמי אע"ג דידיעה בלא ראיה משכחת לה כגון שראוהו שנכנס תחת ידו שלם ומצאו חבול במקום שאין יכול לחבל בעצמו דבעינן למימר קמן בפ' כל הנשבעין דידיעה איכא ראיה ליכא אי נמי כגון שראוהו שנכנסו שתיהן לחדר ולא היה שם אדם בעולם זולת שתיהן ויצא משם חבול במקום שאין יכול לחבל בעצמו דידיעה איכא ראיה ליכא ואפי' הכי ראיה בלא ידיעה ליכא דאי מסהדי דחזינא דחבל ולא ידעו למאן חבל לאו סהדותא היא דאי לא בעי למידע אי ישראל הוא או א"י הוא ואי לחזוקי כפרן בההוא עדות היכא דאמר לא היו דברים מעולם ולא חבלתי באדם מעולם כלל ליכא למימר הכי דהא הודאתו לא מהניא מידי כי היכי דנימא הכי משום דקיימ' לן מודה בקנס פטור וכיון דראיה בלא ידיעה לא משכחת לה לא מתחייב קרבן שבועה לענין שבועת העדות וכן נמי לענין שאר קנסות כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ומאי דדמי להו דלא משכחת בהו ידיעה בלא ראיה ולא ראיה בלא ידיעה משום דהודאתו לא מהניא מידי כדברירנן הילכך לא מיחייב לענין שבועת העדות והיינו דקא פסקינן ואמרינן ש"מ קסבר רבי יוסי הגלילי המשביע עדי קנס פטור כיון שהזכיר רבי יוסי הגלילי ראיה בלא ידיעה לענין ממון ולענין קנס לא מהני לענין אחזוקי כפרן היכא דכפר מעיקרא ואמר להד"מ. יתיב רב הממונא קמי' דר"י ויתיב ר"י וקא מבעיא ליה בההוא ענינא מנה מניתי לך בפני פלוני ופלו' ועדים רואין אותו מבחוץ כלומר לא היו עדים יודעים אי לשום הלואה נתן לו אותו מנה או לשום מתנה אלא מבחוץ היו עומדין וראו אותו שמנה לו מנה מהו כלומר כשבאו עדים אלו ומעידין על כך עדות היא או לא אמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי דקאמר מעיקרא לא היו דברים מעולם הרי עדות זה מהניא דמתחזק כפרן ולא מצי אמר בתר הכי במתנה נתת לי ואי דאמר אין שקלי ודידי שקלי מאי קא מהניא האי עדות ולפי ששמע רב יהודה דברי רב המנונא וראה דברים מקובלים הם והדעת נוטה אליהם אמר ליה רב המנונא את עול ותא כלומר הרי אישתרתי דבריך וקבלתים. ע"ב ההוא דא"ל לחבריה מנה נתתי לך בצד עמוד זה אמר ליה לא עברתי בצד עמוד זה מעולם אתו סהדי ואסהידו דהשתין מים בצד עמוד זה אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזק כפרן וכו' ורב נחמן אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה והלכתא כרב נחמן דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני. ונקטינן השתא מיהא דלא מיתחזק הנתבע כפרן לעולם אלא דמכחשי ליה העדים בנטילת הממון עצמו כגון דכפר מעיקרא בנטילת הממון עצמו וקאמר לא נטלתי כלל וקא אתו עדים דחזיה דנטל ולא ידעו מילתא דמשום סהדותא דהני סהדי דאכחישו ליה במימריה קמא הוא דהדר ביה מההוא מימרא קמא לההוא מימרא בתרא וכל שכן אי הדר אמר הדרית פרעתיה נמלך הוא דלא מהימנינן ליה כלל מתרי אנפי חדא דהא ידיעה מילתא דלא הדר ביה ממימריה קמא דהא מדיוקא דמימריה קמא דקאמר מתכחיש בהאי מימרא בתרא וכיון דקאמר מעיקרא לא היו דברים מעולם ממיל' שמעת מינה דלא פרע ליה מידי דמאן דלא לוה היכי פרע והיינו דאמרינן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל היכא דלא מכחשי ליה בנטילת ממון עצמו אלא במידי אחרינא מחקירות הדברים דליתיה נטילת ממון ממש לא עברתי עמוד זה מעולם ומאי דדמי ליה ואף על גב דאתו עדים ומכחשי ליה בההוא מידי דכפר ליה לא הוחזק כפרן אלא מצי בתר הכי למיהדר מההוא מימר' קמא לההוא מימרא אחרינא דהא לא איתכחש בנטילת הממון ממש אלא בההוא מידי אחרינא הוא דאיתכחש דהא מחקירת הדבר י"ל מילתא דלא רמיא עלויה לאו אדעתיה ואפשר ליה השתא למימר עברתי בצד עמוד זה אבל לא לויתי ממך כלום אי נמי לויתי ופרעתי:

וכן נקוט מילי היכא דהדר האי כללא בידך דהאי לא מקבלינן מנתבע טענתיה בתרייתא לבתר דהדר ביה מקמייתא הני מילי היכא שהדר ביה מקמיית' מחמת דאתו סהדי ואכחישו ליה כדאמרינן לעיל אבל אי הדר ביה מנפשיה כגון דטענתיה מקמייתא דלית בה הודאה לתובע ולא קאמר מילתא דמיתחייב בה ממון וטענתיה בתרייתא נמי לית בה הודאה ואי בעי לא קא הדר ביה מטענתיה קמייתא דהא ליכא סהדי דקא מכחשי ליה לא מטענתיה קמייתא ולא מטענתיה בתרייתא ומקבלינן ליה מיניה דהא אי בעי לא הוה קא הדר ביה מטענתי' קמיית' וכבר ברירנא לה להא מילתא בפרק חזקת הבתים בענין זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי. ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכו' אשתכח השתא דר"ש ורבי אליעזר תרוייהו מפקדון גמרי לה מיהו רבי אליעזר יליף באואין הלכך לא פרכינן עליה פירכא משום דלא פרכינן בעלמא אלא היכא דילפינן ליה על דרך גזירה שוה אבל היכא דילפינן ליה בהיקשא דקראי כדקא יליף רבי אליעזר הכא מבאואין לא פרכינן עליה ור"ש יליף ליה בג"ש ומשום הכי פרכינן עליה מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע וכו' וכיון דקיימא לן עליה פרכא בהא גזרה שוה דיליה קא הדר יליף לה בהקישא דקראי דליכא למיפרך עליה היינו דקאמר ת"ל תחטא. מחכו עליה במערבא על האי גזירה שוה דר"ש ודייקי השתא מאי חוכא ואתינא לאוקומה אהא דקתני מה לפקדון שלא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בעדות שעשה בה מושבע מפי אחרים כנשבע מפי עצמו והיינו חוכא מדקאמר תאמר בעדות שעשה בה מושבע כנשבע מפי אחרים אלא לאו מפקדון גמר לה וכיון דגמר לה לשבועת העדות נשבע מפי עצמו מפקדון ליגמר נמי נשבע מפי אחרים בפקדון משבועת העדות ומהדרינן מאי חוכא דילמא האי דאית ליה נשבע מפי עצמו בשבועת העדות לאו מפקדון גמר לה אלא בקל וחומר הוא דמייתי לה ולעולם לאו לשבועת העדות גמר מפקדון ולא פקדון גמר מעדות אלא חוכא מזיד כשוגג וכו'. אמר להו רב חנה מאי חוכא היינו טעמא דרבי שמעון דלא מיתחייב מזיד בקרבן שבועת הפקדון משום דמיגמר גמר לה מאשם מעילות דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגו' מה אשם דהתם בשוגג אף אשם דפקדון נמי בשוגג ומהדרינן והיינו חוכא אדיליף ליה ממעילה לילפת משבועת העדות מה התם מזיד חייב אף פקדון נמי מזיד חייב. מסתברא ממעילה הוה ליה למילף שכן מעילה הכל נהנה בקבוע חומש אשם פירוש בפקדון כתיב ביה מעילה ומעלה מעל בה' ובאשם מעילה כתיב נפש כי תמעול מעל לאפוקי עדות דלא כתיב ביה ומעלה מעל ופקדון ומעילה תרוייהו שוו ביה הכל אנשים ונשים רחוקים וקרובים כשרין ופסולין לאפוקי עדות דכשרים הראוין לעדות הוא דמחייבין קרובים ופסולין ונשים שאינן ראוין לעדות פטורין ופקדון ומעילה בתרוייהו מטיא ליה הנאה דמעילה הא קאכל מקדשי ה' ואיתהני בההוא אכילה ופקדון נמי אתהני בההיא גזלה דגזל ופקדון דכחש