ר"י מיגאש שבועות לג

לאפוקי כפירת עדו' איתהני מידי בההיא כפירה ופקדון ומעיל' תרוייהו קרבן קבוע אית בהו לאפוקי עדות דקרבן עולה ויורד הוא ופקדון ומעילה תרוייהו אית בהו חומש ופקדון ומעילה תרוייהו אית בהו קרבן אשם לאפוקי עדות דקרבנו חטאת:

ואקשינן אדרבא מעדו' הו"ל למילף שכן חטא הדיוט בשבוע' תבעו ואואין פי' בעדו' כתיב ביה נפש כי תחטא ופקדון כתיב ביה נפש כי תחטא לאפוקי מעילה דלא כתיב ביה נפש כי תחטא אלא נפש כי תמעול מעל ואם תאמר והא מעילה נמי כתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ההוא כמה דאת אמרת ואכלה מקדשי ה' הואיל ולא הקדים וכתב נפש כי תחטא כמו שהקדים בעדות ובפקדון, ועדות ופקדון תרוייהו הדיוט לאפוקי מעילה שהוא קדש ועדות ופקדון תרוייהו לא מיחייבי בה ההוא קרבן אלא שבועה שנשבע לאפוקי מעיל' דלא אשבועה אלא אאכילה. ועדות ופקדון תרוייהו לא מתחייב בה אלא עד דתבע ליה בעל העדו' ובעל הפקדון לאפוקי מעילה דלית בהו תובע ונתבע ומהדרינן הנך נפישין. אלא מאי חוכא כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע מבי רבא אמרי היינו חוכא מכדי ר"ש גזירה שוה גמיר וכו' פי' דלענין נשבע מפי עצמו בעדות לא ילפת ליה בג"ש מפקדון אלא בק"ו הוא דאייתי לה כדקאמ' לעיל מכל מקום האי דיליף ליה לעדות מפקדון לג"ש לענין תביעת ממון בהדיא רבי שמעון אומר נאמר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכיון דיליף לה לעדות מפקדון לענין תביעת ממון ליליף נמי לפקדון מעדו' לענין מושבע מאחרים ולענין מזיד כשוגג ואמאי קא פריך מה לפקדון שכן לא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ואכתי מאי חוכא דילמא כי פריך מקמי דתקום ג"ש לבתר דקמה ג"ש לא פריך כלומר בעידנא דפרכינן עליה דרבי שמעון בהא פירכא אי הוה מודה ליה בהאי ג"ש דיליה ודאי לא הוה פרכינן לי' דכי היכי דילפינן עדות מפקדון בג"ש לענין תביעת ממון הכי נמי ילפינן לפקדון בג"ש מעדות לענין מזיד ומושבע מפי אחרים אלא הא דפרכינן עליה בהאי פרכא למידחייה לההוא ג"ש דיליף לה דפרכינן ליה ומשום הכי קא פרכינן עליה בהאי פירכא דהא מאן דפריך לא קא מודה ליה לר"ש בההוא גזירה שוה דיליה:

ויש לפרש פירוש אחר מכדי גזרה שוה גמר שהוא תחטא דקאמר לבסוף ת"ל תחטא תחטא וכיון דגמיר לה להא ג"ש אמאי פריך מעיקרא מה לשבועת עדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בשבועת הפקדון שלא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג דמשמע שדבר ידוע הוא דשבועת הפקדון לא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ופריך ומאי חוכא דילמא כי פריך הכי מיקמי דליקום האי ג"ש לבתר דקמה לי' ג"ש לא פריך. ודייקינן מכלל דבתר דקאמר ליה לר"ש האי ג"ש דיליה לא קא פריך מזיד כשוגג אלא קא יליף לה לפקדון נמי דמזיד חייב מעדות והא אמר להו רבה מאן תנא זדון שבועת הפקדון לא נתנה לכפרה ר"ש היא אלמא אע"ג דיליף לעדות מג"ש מפקדון לענין תביעת ממון הנה לא יליף לפקדון בגזירה שוה מעדות לענין מזיד. ומהדרינן דילמא מזיד כשוגג פריך דגמר לה ממעילה כלומר לעולם יליף גזירה שוה נמי מעדות כי היכי דיליף לעדות מפקדון לענין תביעת ממון מיהו כי יליף גזירה שוה לפקדון מעדות הני מילי לענין מושבע מפי אחרים דליכא למיגמריה ממעילה אבל מזיד כשוגג כיון דאיכא למגמריה ממעילה ממעילה יליף לה דפטור שכן שוה לו הכל נהנה בקבוע חומש ואשם כדאמרינן לעיל והני מדות נפישי מהנך מידות דשוה בהו הפקדון לעדות כדאמרינן לעיל הנך נפישין:

ודייקינן וכיון דקם ליה דמזיד בפקדון פטור דגמר ליה ממעילה לגמור נמי לעדות בג"ש מפקדון דמזיד פטור כי היכי דיליף ליה בגזירה שוה מפקדון לענין תביעת ממון. ומהדרינן להכי כתביה רחמנא לשבועת עדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו דבכלהו כתיב בהו ונעלם והכא לא כתיב ביה ונעלם למימר דבכלהו מזיד פטור מן הקרבן בר משבועת עדות במזיד חייב ומהאי טעמא הוא דלא ילפינן ליה לעדות מפקדון בג"ש בהאי אנפא. דף ל"ה ע"א מתני' משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זו וכו' ת"ר משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן לי יכול יהיו חייבין תלמוד לומר תחטא בגזירה שוה מה להלן לענין פקדון תביעת ממון ויש לו כלומר אלו הודה בתביעתו היה מן הדין ליקח ממנו אותו ממון שתבעו אף כאן לענין עדות תביעת ממון ויש לו לאפוקי האי דאפילו הודה לו הנתבע שאמר ליתן לו מאתים זוז לא מתחייב מן דינא למיתן ליה מידי דאמירה בלחוד היא לא קא קנו אפילו קנו ממנו אגב קרקע דמקני ביה מטבע הכא קנין דברים בעלמא הוא ולא קנו מידי. מתני' עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני הרי אלו פטורין אמר שמואל ואפי' עדיו ביניהם פשיטא לא צריכא דקאי עלייהו מ"ד כמאן דאמר להו דמי קמ"ל ולא תימא הני מילי היכא דלא ענו אמן אבל ענו אמן חייבין דהא אמר שמואל כל העונ' אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי אלא אע"ג דענו אמן נמי פטורין דכיון דבעינן עד שיאמר להם התובע בואו ותעידוני ולא קא סגי לן בעמידתו בבית הכנסת ואפי' עדיו ביניהם אלא עד דאמר להו לעדי' גופייהו בואו ותעידוני:

ואע"ג דענו אמן נמי דהוה כמוציא שבועה מפיו הוה ליה כמי שנשבע מפי עצמו בלי שיתבע אותו חבירו שהוא פטור אלא מיהו הני מילי במזיד דמזיד בשבועת ביטוי פטור אבל בשוגג מחייבינן קרבן משום שבועת ביטוי ואע"ג דהא קיימא לן דמושבע מפי אחרים בשבועת ביטוי ליכא הכא כיון דענה אמן כנשבע מפי עצמו דמי כדאמרינן כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי וכו' ואמרינן נמי בסוף פרק שבועת בתרא שבועת בטוי נוהגת באנשים וכו' עד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו אין מפי אחרים לא קתני סיפא זה וזה מושבע מפי אחרים חייב קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן אלמא מושבע מפי אחרים בשבועת ביטוי היכא דענה אמן מיחייב:

והכי מימרי כולהו לענין חיובי קרבן שבועה הוא דאמרינן להו אבל לענין מיקם באיסורא במזיד מסתברא לן דכיון דאלו אסהיד ליה הוה מתהני בסהדותיה ומדינא מתחייב לאסהודי לא מבעיא היכא דענה אמן דקאים באיסורא מתרי אנפי חדא מדקא מתחייב מדינא לאסהודי ליה ולא קא מסהיד ליה ועוד דהא ענה אמן שהוא כמוציא שבוע' מפיו והוה ליה כמזיד בשבועת ביטוי דחייב מכות אלא אפי' לא ענה אמן נמי קאי באיסורא דהא מדינא מחייב לאסהודי מיהו לא מיחייב מכות בדין מזיד דשבועת ביטוי דהא לא הוציא שבועה מפיו ולא ענה אמן ודין שבועת ביטוי לא הויא לא לענין קרבן ולא לענין מכות אלא עד דמפיק ליה לשבועה מפומיה או עד דענה אמן דהוא כמאן דאפיק ליה שבועה מפומיה. נקטינן השתא דהיכא דעמד בבית הכנסת והשביע על מי שיש בידו עדות שיבוא ויעיד אי דאמר להו לעדים גופייהו מיקמי שבועה בואו ותעידוני ל"ש ענה ול"ש לא ענה אמן בין בשוגג בין במזיד חייבין קרבן שבועה דהיינו שבועת העדות ודוקא בפני ב"ד כלומר כשיעמוד בבית הכנסת בשעת הדין והשביע על מי שהיה בידו עדות אבל שלא בפני בית דין כלומר שלא בשעת הדין אם ענו אמן חייבין ואם לא ענו אמן פטורין דקיימא לן כדרבנן דאמרי מושבע מפי אחרים אינו חייב אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין פטור אלא אם כן ענה אמן כדמתברר בפרק שבועת בתרא ואם לא אמר לעדים גופייהו מקמי הדין בואו אי ענו אמן בשוגג מיחייבי קרבן שבועת ביטוי במזיד חייב מכות. בין השביעו שבועת האלה בין השביעו בלי אלה דאיתרבי ליה מושמע קול כדבעינן למימר בסוף האי שמעתא לא מיחייב אלא עד דמליט ליה בשם המיוחד או עד דמשתבע ליה בשם המיוחד והיינו דקא רמינא להא כרבנן דמתני' ופרקינן לא קשיא הא רבי חנינא הא רבנן דתניא רבי חנינא אומר הואיל ואמרה תורה תשבע ולא תשבע קלל ולא תקלל פי' תשבע דכתיב והשביע הכהן את האשה לא תשבע דכתיב לא תשבעו בשמי לשקר קלל דכתיב כי יתן ה' אותך לאלה שהיא קללה ולא תקלל דכתיב ולא תקלל חרש מה הכא בשם המיוחד דהא יתן ה' כתיב אף הכא נמי בשם המיוחד ורבנן פליגי עליה ומיחייבי נמי בכנויין. ורבינו חננאל פירש קלל דכתיב ואלה יעמדו על הקללה ופירושא דלא דייק הוא דההוא קרא נמי לית ביה ראיה אי בשם המיוחד הוא או לא דהא לא כתיב ביה ה' הילכך האי פירושא דפרישנא טפי דייק מפירוש דיליה. ע"ב ורבנן דלא ילפי גזירה שוה אלה דשבוע' היא לגבי שבועת העדות מנא להו ומהדרינן אלה אין לי אלא אלה שבועה כלומר שבועה ממש ולא קללה וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה כתיב דאלמא קללה היא ולא שבועה הא אמר אין אלה שבועת האלה וכו' פשוט על זה הדרך. ילפינן השתא מכלל הא שמעתא בין שבועת ממש בין שבועת האלה לא מיחייב בא אלא הראוי בכינוי השם כרבנן אבל שבועה או שבועת האלה בלי שם או בכנוי לאו שבועה היא כלל. דף ל"ו ע"א הא דאמרינן והא לית ליה לר"מ מכלל או אתה שומע הן עיקרא במסכת קדושין