ר"י מיגאש שבועות כב

איבעיא להו ר"ע בכל התורה כולה כר"ש ס"ל דתניא ר"ש אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בדין הוא לאשמועינן בעלמא כלומר בכל איסורין שבתורה והאי דקתני לענין שבועה שלא אוכל להודיעך כוחן דרבנן דאפי' בשבועה דאיכא למימר הואיל ואילו פירש בשבועתו ואמר שבועה שלא אוכל אפילו כל שהוא מתחיי' בכל שהוא בסתם נמי מתחייב בכל שהוא קא משמע לן דאפי' הכי פטרי רבנן בסתם ולא מחייבי אלא בכזית או דילמא בעלמא פטור בכל שהוא דלא מחייב אלא עד דאיכא כזית והיינו טעמא דמחייב שבועה במשהו משום דקסבר הואיל וקמפרש בשבועה כל שהוא חייב סתם נמי חייב בכל שהוא. ת"ש אמרו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב ואם איתא לימא להו אנא נמי בכל התורה כולה הכי סבירא לי ומהדרינן לדברי דרבנן הוא דקאמר לדידי בכל התורה כולה כר"ש סבירא ליה דמחייב מלקות בכל שהוא אלא לדידכו דסבריתו דבכל התורה כולה לא מחייב מלקות אלא בכזית אודו לי מיהת דלענין שבועה מחייב ואפילו בכל שהוא ומשום דהואיל ומפרש כל שהוא חייב סתם נמי חייב. ואמרי ליה רבנן לאו משום דלית להו הואיל. ת"ש נזיר ששרה פתו ביין ויש בה באותה פת מן היין כדי לצרף כזית חייב כלומר חייב מלקות ואי ס"ד בכל איסורין שבתורה כר"ש ס"ל דלא בעי כזית למה לי צירוף בלא צירוף כזית נמי הא אמרת דמחייב מלקות ואפי' בכל שהוא. ועוד תנן שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים חייב ר"ש פוטר והוינן בה לת"ק אמאי חייב והא מושבע מהר סיני הוא שלא יאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים פי' וקיימא לן דאין שבועה חלה על שבועה כדקתני מתני' בהדיא שבוע' שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה ואכל אינו חייב אלא אחת רב ושמואל ורבי יוחנן בכולל דברים המותרי' עם דברים האסורים דמגו דחיילא שבועה אדברי' המותרים דהיינו איסור כולל ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן דפליגי עלה דר' עקיבא דסבירא שהנשבע סתם אינו מתחייב אלא על שיעור גמור דהיינו כזית הלכך אי אתה מוצא שתחול שבוע' על נבלות אלא כשישבע על פחות מכזית שאילו על שבועה שלו אינו מחייב וגם משום נבלות וטרפות אלא על שיעור גמור שהוא כזית ועכשו כשנשבע על פחות מכזית חלה שבועתו שהרי לא היה מושבע ועומד עליו מהר סיני או בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר נפשו בכל שהוא כלומר ואף עפ"י שנשבע סתם אמרינן לדעתיה שאוסר על עצמו ואפילו בפחות מכשיעור דאי משום נבלות וטרפות לא הוה מחייב אלא על שיעור גמור ואי ס"ד סבירא ליה כר"ש כל שהוא נמי מושבע ועומד הוא מהר סיני אלא לאו שמע מינה כרבנן ס"ל ש"מ אמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב וכו' ואקשינן ולא והרי אוכל נמלה שהוא חייב ואעפ"י שאין בה כזית ופריק בריה שאני שכיון שהוא בריה ואסרה רחמנא מיחייב עלה ואף על פי דלית בה כזית. והא דנשבע בפירוש על פחות מכזית שהוא חייב ופרקינן סתם מדמפרש לא גמרינן והרי עפר שאם נשבע שלא לאכול עפר שהוא חייב ואעפ"י שאכל ממנו פחות מכזית משום דלא בעינן כזית אלא במידי דבר אכילה הוא ואכילה ליתא בפחות מכזית אבל עפר כיון דלאו בר אכילה הוא כי אישתבע אפילו על כל שהוא אשתבע אלא תפשוט דבעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה תפשוט דלא מיחייב עד דאכיל כזית ומהדרינן לא לעולם עפר דמחייב ואפי' אפחות מכזית ודקא אמרת היכי קתני במתני' היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב והרי עפר כדקתני אמידי דבר אכילה קתני אבל עפר דלאו בר אכילה לא קתני ואקשינן והרי קונמות שכל מי שאומר קונם דבר זה עלי מתחייב ואפי' בכל שהוא דכי בעינן כזית היכא דמדכר שמה דאכילה דלא הויא אכילה בפחות מכזית אבל קונמות דלא מדכר בה שמה דאכילה ואפי' בפחות נמי מתחייב ומהדרינן קונמות נמי כדמפרש דמי בלשון קונם דבר זה עלי משמע ואפי' כל שהוא ממנו. דף כ"ב ע"א אמר ר"ע היכן מצינו במדבר ומביא קרבן פי' שהרי על שבועה שנשבע ועבר עליה מביא קרבן ודייקינן ולא והרי מגדף פי' דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הרי מגדף בשגגה מביא קרבן דהוה ליה מדבר ומביא קרבן ומהדרינן מדבר ואוסר על עצמו באותו דבור הוא דקא אמרינן שלא מצינו שמביא קרבן כשעובר על אותו דיבור איסור והאי מדבר וחוטא הוא והרי נזיר שהוא מדבר ואוסר על עצמו היין באותו דיבור ומביא קרבן ומהדרינן מדבר ומביא קרבן על איסור קאמר כלומר כשעובר על אותו איסור מביא קרבן וההוא מביא קרבן לאשתרויי בחמרא הוא. והרי הקדש שהוא מדבר ואומר הרי זה הקדש כשעובר עליו ואוכלו מביא קרבן מעילה דהוה ליה מדבר ואוסר ומביא קרבן על אסורה ומהדרינן אוסר על עצמו בלבד קא אמרינן והאי כיון שאמר הרי זה הקדש נמצא שאסר אותו על עצמו ועל כל העולם כולו. והרי קונמות כגון שאמר קונם דבר זה עלי כשעובר עליו ואוכלו בשגגה הרי הוא מביא קרבן מעילה כמו שמביא מי שאכל קרבן שהרי עשה אותו דבר על עצמו אסור כמו הקרבן דהוה ליה מדבר ואוסר על עצמו לבד ומביא קרבן על איסורו ומהדרינן קסבר אין מעילה בקונמות שאעפ"י שעשה אותו דבר איסור על עצמו כמו הקרבן איסורא בעלמא הוא דאיתסר עליה אבל לחיובי קרבן מעילה עליו כמו שנתחייב על אכילת קרבן לא. אמר רבא מחלוקת בשבועות אבל בקונמות דברי הכל בכל שהוא מאי טעמא קונמות כיון דלא אידכר שמה דאכילה כבריה דמי ואותבינן עליה מהא דתניא שתי קונמות מצטרפות פי' כגון שאמר תאנים וענבים עלי קונם אם אכל חצי זית מתאנים וחצי זית מענבים מצטרפין וחייב אבל אם נשבע שתי שבועות כגון שאמר שלא אוכל תאנים ולא אוכל ענבים אין מצטרפין ר"מ אומר קונמות כשבועות ואין מצטרפין ואי ס"ד קונמות בכל שהוא למה לי צירוף ופריק הכא במאי עסקינן כגון דאמר אכילה מזו עלי קונם אכילה מזו עלי קונם ומשום הכי בעיא צירוף דהא אכילה קאמר ואין אכילה פחות מכזית:

ואקשינן אי הכי אמאי מצטרפין והרי כל אחד וא' מהן אסור בפני עצמו הוא ופריק כגון שאמר אכילה משתיהן עלי קונם שכיון שכלל אותן כאחת נעשו שתיהן איסור אחד:

ואקשינן דכוותא גבי שבועות דאמר שבועה אכילה משתיהן עלי כלומר שבועה שלא אוכל משתיהן אמאי לא מצטרפי והרי כלל את שתיהן בשבועה אחת ונעשו שתיהן איסור אחד אמר רבי פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקין לחטאות לא מצטרפי. האי מימרא דרב פנחס חזינא ליה לחד מרבוותא ז"ל דקא פריש ביה הכי חלוקים לחטאות משום דבסתם בכזית ובמפרש בכל שהוא. והאי פירושא לא דייק חדא דמה ענין סתם ומפרש בכאן אטו לצרופי שבועה דסתם לשבועה דמפריש הוא דמהדרי' כי היכי דנימא חלוקין לחטאות נינהו ולא מיצטרפי לצרופי שתי שבועות דסתם להדדי הוא דמהדרינן ועוד האי חלוקין לחטאות חלוקין בשיעורין מיבעי ליה דהא לענין חטאות לאו חלוקין נינהו הילכך האי פירושא לא דייק והכין פירושא כיון דאוקימנא להאי דקתני שתי שבועות אין מצטרפין כגון דאמר שבועה אכילה משתיהן עלי אקשינן אי הכי מאי אין מצטרפות והרי כלל את שתיהן בשבועה אחת ונעשו תאנים וענבים אלו שנשבע עליהן איסור אחד והוה ליה כמו חלב וחלב שמצטרפין ופריק רב פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות פי' אפי' ששניהם בשבועה אחת כללן ונעשו שתים אחת מכל מקום כיון דגופים מחולקין הן חלוקין הן לחטאות שאם אכל כזית תאנים וחזר ואכל כזית ענבים בהעלם אחד מתחייב שתי חטאות דלא דמי לחלב וחלב דאלו חלב וחלב שם אחד וגוף אחד הוא ומשום הכי כי אכל כזית חלב וחזר ואכל כזית חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד אבל תאנים וענבים אלו אעפ"י ששם אחד הן שהרי שניהם בשבועה אחת כללן ונעשו שתיהן איסור אחד כיון דגופין מחולקין הם אם אכל כזית מזה וחזר ואכל כזית מזה בהעלם אחד מתחייב שתי חטאות כמי שנתחייב מי שאכל חלב ודם בהעלם אחד והא דומיא לאוכל חמש חתיכות מחמשה זבחים של נותר שהוא חייב חמש חטאות הואיל וגופין מחולקין הן כדמפרש במסכת כריתות בפרק אמרו לו אכלת חלב דף ט"ו וכיון דחלוקין הן לחטאות משום הכי לא מצטרפי אבל שתי קונמות שאין שם חיוב חטאת כלל אלא מלקו' בלבד הוא שמתחייב במזיד אין שם דרך לומר חלוקין הן ולא מצטרפין שהרי לענין מזיד אפי' מי שאכל כזית תאנים וחזר ואכל מאות' תאנים עצמן שהוא שם אחד וגוף אחד מתחייב הוא מלקות על כל אכילה ואכילה וכיון שכן לגבי תאנים וענבים אין כאן דרך לומר דכיון דחלוקין לחטאות לא מצטרפי שהרי אפילו תאנים וענבים חלוקין הן ולא מצטרפי ומתחייב על כל אכילה ואכילה ואפילו הכי לענין אצטרופי לא מצטרפי הדין הוא פירושא דהאי מימרא דרב פנחס ופירושא מעליא הוא.