ר"י מיגאש שבועות כא

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא פי' והני ארבעה אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי מקרי שבועת ביטוי וחייבין על זדונו מכות משום שני לאוין דאית בהו ועל שגגתן קרבן עולה ויורד דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב וגומר להרע היינו לא אוכל להטיב היינו אוכל לכל אשר יבטא האדם ריבה אכלתי ולא אכלתי וכדבעינן למימר קמן בסוף האי פירקא קונמות שהן נדרים עובר בבל יחל דברו דהיינו לאו אבל קרבן בשוגג לית בהו מיתיבי שוא ושקר אחד הן פי' קס"ד דהשוא או דשקר אשבועה קאי משום דהכי קראי דכתיבי לא תשבעו בשמי לשקר לא תשא את שם אלהיך לשוא ועלה הוא דקא דייק מאי אחד הן דקתני מאי לאו מה שוא לשעבר שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם שנמצא שמעת השבועה שבועתו שבועת שוא אף שקר נמי לשעבר שהוא אכלתי ולא אכלתי שמעת השבועה היתה שבועתו שבועת שקר לאפוקי אוכל ולא אוכל שבעת השבועה עדין אינה שקר שהרי אפשר שיקיים שבועתו. ומהדרינן לא לעולם שוא ושקר דשבועה אינה אחד אלא הא כדאיתא והא כדאיתא שבועת שקר להבא ושבועת שוא לשעבר והאי שוא ושקר אחד הן דקתני הכא לאו אשוא ושקר דשבועה קאי אלא אשוא ושקר דעדות קאי דהא בדברות הראשונות כתיב ולא תענה ברעך עד שקר ובדברות האחרונות כתיב לא תענה ברעך עד שוא ועלה הוא דקתני הכא שוא ושקר אחד הן ומאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו כדתניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע. וי"ל דהא דאמרינן מאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו דאשוא ושקר דשבועה קאי דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכתיב לא תשבעו בשמי לשקר ואע"ג דהאי קרא דכתיב לא תשבעו בשמי לשקר לאו מכלל עשרת הדברות הוא דהא אמרינן לקמן לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר דאשתכח דחד מינייהו שקר הוא וכיון שכן כשאמר הקב"ה לישראל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שוא ושקר אמר להם בדבור אחד וכשאמר לו למשה באותן ארבעים יום שנתן לו בהם את התורה לא תשבעו בשמי לשקר שוא ושקר אמר להם בדבור אחד. ואקשינן בשלמא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כדרב אדא בר אהבה וכו' אלא הכא למאי הלכתא אלא לעולם האי דקתני שוא ושקר אחד הן לאו למימרא דבדבור אחד נאמרו הוא אלא מאי אחד הן לומר כשם שלוקה על שוא כך לוקה על שקר שהוא לא אוכל ואכל אבל אוכל ולא אכל הא אמר רבי יוחנן בהדיא דלא לקי משום דהוה לאו שאין בו מעשה ואקשינן כלפי ליא אדרבא שקר שהוא להבא ויש בו מעשה ממש בודאי שהוא לוקה ושוא שהוא לשעבר ואין בו מעשה אלא הקצת שפתים בלבד הוא צריך לומר שהוא לוקה אלא אימא כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא. פשיטא הא לאו והא לאו פי' ואע"ג דהאי אית ביה מעשה שהיא האכילה והאי לית בה מעשה הא כתיב כי לא ינקה ה' הוא דאינו מנקה הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו וכיון דכתיב בהדיא כי לא ינקה ה' הוה ליה האי לאו דשוא כמו לאו דשקר שודאי לוקה עליו אמאי הוצרך לומר כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא ומהדרינן מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי ואימא לא ינקה כלל קא משמע לן כדשני ליה הוא דאינו מנקה אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ואי בעית אימא האי דקתני שוא ושקר אחד הן הכי קתני כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ורבי עקיבא הוא דמחייב קרבן להבא ולשעבר. מתיבי איזוהי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע שבועת שקר נשבע להחליף כלומר נשבע שאכלתי והוא לא אכל או נשבע שלא אכלתי והוא אכל אלמא שבועת שקר לשעבר הוא ופריק אימא נשבע והחליף כלומר שנשבע שיאכל ואח"כ לא אכל או שנשבע שלא יאכל והחליף ואחר כך אכל שנמצא ששבועת שקר להבא היא כי אתא רבין אמר רב ירמיה אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אוכל ולא אוכל היינו שקר ואזהרתיה מהכא ואיש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ואיזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם כגון שנשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב או של זהב שהוא של אבן:

אמר רב פפא הא דרבי אבוה דאמר אכלתי ולא אכלתי לאו בפי' איתמר אלא מכללא איתמר דאמר רב אידי בר אבון וכו'. דף כ"א ע"א רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם פירוש ואם תשאל היכי קאמר דנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם לית בהו מעשה והא אית בהו הקצת שפתי' דהויא מעשה ומדאמרינן בסנהדרין בפרק ארבע מיתות דף ס"ה ע"ב שאני עדים זוממי' הואיל ואיתא בראיה דשמעת מינה דטעמא דאיתא בראיה הא ליתא בראיה הקצת שפתים הויא מעשה ואם כן אמאי קאמר דנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם לאו שאין בו מעשה הוא תשובתך אף על גב דהקצת שפתים הויא מעשה מכל מקום לא מעשה רבה הוא אלא מעשה זוטא הוא דהרי אוקימנא שם דהקצת שפתים מעשה זוטא הוא וכיון שכן הא דאמרינן הכא כל לא תעשה שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו הכי קאמר לאו שאין בו מעשה ממש אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל דאע"ג דלית ביה מעשה ממש שהוא מעשה רבה אלא מעשה כל דהוא דאית בהו שהוא הקצת שפתים לוקין עליו ואמרינן נשבע מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ודייקינן מדכתיב כי לא ינקה ה' הוא דאינו מנקה הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו. ובתחלת מסכת' תמורה דף ג' גרסינן ממיר מנ"ל ואוקימנא משום דבדבורו עושה מעשה הוא מפני שהרי הוקדש התמורה בדבריו דכתיב ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהי' קודש. מקלל דכתיב ואם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה' את מכותך פי' ליראה את השם רמז הוא למקלל את חבירו בשם וכתיב והפלא ה' הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר והפילו השופט הוי אומר הפלאה זו מלקות. ונחזור לשמעתין דהכא אשכחן שבועת שוא דלוקה שבועת שקר מנ"ל רבי יוחנן אמר לשוא לשוא שני פעמי' חד לגופיה וחד אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר:

האוי בה רבי אבהו האי שקר היכי דמי אילימא שבועה שלא אוכל ואכל לאו שיש בו מעשה הוא ולא צריך קרא ואלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל ומי לקי והא איתמר שבועה שאוכל ככר זו ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוי לי' לאו שאב"מ וכו' פי' סבר ר"י דכי רבי רחמנא לאו דשבועה שאב"מ למלקות ה"מ שבועת שוא שכיון שהיא לשעבר נמצא שבעת השבועה הוא שמתחייב הלכך אעפ"י שאין בה מעשה רבה מ"מ הא איכא מעשה זוטא שהיא הקצת שפתים מש"ה רביה רחמנא למלקות אבל אוכל ולא אכל שאינו מתחייב משעת השבועה כדי שתאמר הרי יש בה הקצת שפתים כלל ונמצא שאין שם לא מעשה רבה ולא מעשה זוטא כי הא לא רבי' רחמנא למלקות וכיון דקא סבר ר' יוחנן שמי שאמר שבועה שאוכל ולא אכל לא רביי' רחמנא א"כ האי שבועת שקר דאמרת דרביי' רחמנא מאי נינהו ואמר ר' אבוהו תהא באכלתי ולא אכלתי שהרי גם הוא משעת השבועה הוא מתחייב ונמצא שיש בו מעשה זוטא שהוא הקצת שפתים כמו שבועת שוא ומש"ה רביי' רחמנא למלקות. ודייקינן ומ"ש כלומר וכיון דרבי רחמנא שבועת שקר למלקות מאן לימא לן דאכלתי ולא אכלתי בלחוד דאית ביה הקצת שפתים הוא דרביי' רחמנא דילמא כל לאו שאב"מ הוא דרבי רחמנא ואפי' אוכל ולא אכל דלית ביה מעשה כלל לאו מעשה רבה הוא ולא מעשה זוטא ומהדרינן אמר רבא בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא פי' מדאפקי' קרא לשקר בלשון שוא כדאמרינן לשוא לשוא ב' פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר אלמא האי שקר דומה לשוא הוא מה שוא לשעבר שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אף שקר נמי לשעבר שהוא אכלתי ולא אכלתי אבל אוכל ולא אכל שהוא להבא לא רביי' רחמנא כלל משום דלית בי' מעשה כלל לא רבה ולא זוטא כמו שאמרנו וחזינא לי' לרבינו חננאל ז"ל בהא דאמר רבא בפירוש רבתה תורה וכו' פי' דלא דייק גבן והאי פירושא דפרישנא טפי דייק ומסתבר:

איתיבי' ר' ירמי' לר' אבוהו שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' פשוט הוא. ע"ב מתני' שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר"ע אמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב פי' שהרי כל איסורין שבתורה האוכל אותן אינו חייב אלא עד שיאכל מהן כזית וזה כיון שנשבע על ככר זה שלא יאכלנה נעשית עליו אסורה וכיון שכן אמאי מתחייב עליה בכל שהוא אמר להן היכן מצינו דמדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן וכו'