ר"י מיגאש שבועות כ

ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה:

ודייקינן פשיטא מחייב על העלם מקדש אלמא האי ונעלם ממנו תרי זימני לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש הוא דקא דריש ליה ולאו אידיעה בתחילה ומהדרינן מהו דתימא כי לית ליה לר' ישמעאל ידיעה בתחילה מקראי אבל מסברא אית ליה קא משמע לן דלא בעי ידיעה בתחילה כלל לא מקראי ולא מסברא סליק פירקא בס"ד פרק שלישי מתני' שבועות שתים שהן ארבע שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי וכו' ודייקינן בגמרא למימרא דשאוכל דאכילנא משמע ורמינהו שבועה לא אוכל לך שבועה שאוכל לך לא שבועה שאוכל לך אסור פי' אלמא שבועה שאוכל לך כמאן דאמר שבועה עלי אם אוכל לך הוא משמע לא אוכל אמר אביי לעולם שאוכל דאכילנא משמע ומתני' דהתם דשמעת מינה דשאוכל לא אוכל משמע במסרבין בו לאכול הוא וקאמר לא אכילנא דכי קא משתבע בתר הכי וקאמר שבועה שאוכל לא אוכל הוא דקאמר והכי קאמר שבועה עלי אם אוכל רב אשי אמר תני התם שבועה שאי אוכל ודייקינן אי הכי מאי למימרא ומהדרינן מהו דתימא זה שנשבע ואמר שבועה שאי אוכל שאוכל הוא שנתכוון לומר ולישניה הוא דעקים ליה ואמר שבועה שאי אוכל שאוכל הוא שנתכוון כמו שאנו רואין כמה אנשים שמתחילין הדיבור ומתעכב הדיבור בלשונם ונמצאו שונים בתחילת הדיבור כמה פעמים ואחר כך משלימין אותו קמ"ל. דף כ' ע"א תנו רבנן מבטא שבועה איסר שבועה איסור איסר אם אתה אומ' איסר שבועה חייב ואם לאו פטור ודייקינן עלה בגמרא מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה פירוש שאם אמר מבטא שאוכל לך מבטא לא אוכל לך כמאן דאמר שבועה שאוכל לך שבועה לא אוכל לך דמי איסר מתפיס בשבועה כגון שנשבע על ככר שלא יאכלנה ואח"כ התפיס בה ככר אחרת ואמר זו עלי כמו זו אסור איסר איסר כלו' ואם התפיס באותה ככר שני' ככר שלישית ואמר וגם זו עלי כמו זו אם אתה אומר מתפיס בשבוע' כמוציא שבועה בפיו דמי נמצאת אותה ככר שניה שהתפיס אות' בראשונה כאלו עליה עצמה היתה השבועה וכשהתפיס בה זו הככר השלישית הוה ליה כמאן דאיתפיס בשבועה עצמה שהוא חייב דהיינו איסר. ודייקינן להאי פירושא וממאי דמבטא שבועה דכתיב או נפש כי תישבע לבטא בשפתים איסר נמי הא כתיב כל נדר וכל שבועת אסר אי נמי ממאי דאיסר מתפיס בשבועה הוא ואינו עצמו לשון שבועה דכתיב או אסרה איסר על נפשה בשבועה שנמצא שלשון איסר אינו עצמו שבועה אלא מתפיס בשבועה הוא מבטא נמי הא כתיב כל אשר יבטא האדם בשבועה ואוקמינן דמבטא סתם שבועה מהכא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה וגו' במה אסרה במבטא והיינו טעמא דאלים ליה האי קרא מהאי קרא דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים משום דההוא הא אית ביה לשון שבועה ואכתי איכא למימר דמבטא מתפיס בשבועה הוא כמו איסר דכתיב ביה וכל שבועת איסר שהוא מתפיס בשבועה אלא כיון דאשכחן האי קרא אחרינא דכתיב או מבטא שפתיה ואין שם לשון שבועה כלל מכלל דלשון מבטא גופיה היא השבועה שלא מצינו כן בלשון איסר וכיון דנתברר מהאי קרא דלשון מבטא גופיה היא השבועה ממילא שמעת מינה דההוא קרא דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה דלאו מתפיס בשבועה הוא אלא שבועה עצמה היא. רבא אמר לעולם מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו והכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי שבועה שאם אמר איסר לא אוכל לך חייב הוא כאלו אמר שבועה לא אוכל לך והאי דקתני בברייתא איסור איסר אם אתה אומר איסר שבועה חייב ואם לאו פטור הכי קתני ואיסר זה הטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר כגון שאמר לו הרי עלי איסר אם אוכל הרי הוא נדר ואינו עובר אלא על לא יחל דברו בלבד ואם הוציאו בלשון שבועה כגון שאמר אסר לא אוכל לך הרי הוא שבועה וחייב בקרבן עולה ויורד כמו שבועת ביטוי. מיתיבי איזהו איסר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו פלוני כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראה בו ירושלים בחורבנה אסור ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום כלומר והוא שהיה נדור ובא מאותו היום שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין באותו יום שהתפיס בו שהוא יום שמת בו אביו או יום שמת בו פלוני או יום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם או יום שראה ירשלים בחורבנה בשלמא לאביי מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה פי' כיון שאיסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה דכתיב ואם בית אישה נדרה או אסר' איסר על נפשה בשבועה לומר לך שאם הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה והאי ברייתא דקתני שאיסר נדר הוא מתפיס בנדר הוא ממילא שמעת דאיסר דשבועה נמי מתפיס בשבועה הוא אלמא מתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה אלא לרבא דמפרש ליה לאיסר דשבועה שהוא עצמו שבועה ואינו מתפיס בשבועה ומדאיסר דשבועה שבועה איסר דנדר נמי נדר ואינו מתפיס בנדר קשיא האי ברייתא דקתני איזהו איסר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין דאלמא איסר דנדר מתפיס בנדר הוא. ומפרקינן אמר לך רבא תריץ ואימא הכי איזהו איסר נדר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין וכו' אבל לעולם איסר עצמו האמור בתורה לענין נדר אינו מתפיס בנדר אלא הוא עצמו לשון נדר וגם איסר האמור לענין שבועה אינו מתפיס בשבועה אלא הוא עצמו לשון שבועה ואם אמר איסר לא אוכל לך חייב כאילו אמר שבועה לא אוכל לך נמצא עכשיו לדברי רבא שאעפ"י שאיסר האמור בתורה לענין נדר הוא עצמו לשון נדר ואינו מתפיס בנדר אפילו הכי אם התפיס בנדר הוא אסור כדקא מתרץ לה לההיא ברייתא איזהו איסור נדר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו וכו' וממילא שמעת דאע"ג דס"ל נמי שאיסר האמור לענין שבועה הוא עצמו לשון שבועה הוא ולאו מתפיס בשבועה אפי' הכי אם התפיס בשבועה איסורא מיהא איכא אבל חיובא ליכא:

ודייקינן מדקאמר מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו אלמא חיובא הוא דליכא משום דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי אבל איסורא מיהא איכא אוקמה שמואל להאי דקתני ביום שמת בו אביו ויום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם ביום שראה ירושלים בחורבנה והוא שנדור ובא מאותו היום. ודייקינן עלה מאי טעמא דאמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור כלומר עד שיתפיס בדבר הנדור אבל אם התפיס בדבר אסור שלא מחמת נדר לאו מתפיס בנדר הוא. ודייקינן פשיטא כלומר כיון דאוקמה לברייתא דקתני ביום שמת בו אביו וכו' כגון שהיה נדור ובא על אותו יום שמת בו אביו ויום שמת פלוני פשיטא שהמתפיס בו מתפיס בנדר הוא ומאי קא משמע לן בברייתא ביום שמת בו פלוני ומהדרינן ביום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם אצטריכא ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור הוא לאכול ולשתות באותו היום כי נדר לא חייל עליה איסור נדר שהרי אסור הוא מעיקרא וכי מתפיס לאו מתפיס בנדר הוא קא משמע לן דכיון דמדרבנן הוא דאסור אבל מדאורייתא מישרא שרי וכי נדר חייל על האיסור נדר וכי מתפיס בנדר הוא. ע"ב ויש לפרש להאי דאמרינן פשיטא דאמימרא דשמואל קאי דאמר והוא שנדור ובא מאותו היום כלומר פשיטא שאם לא היה נדור ובא מאותו היום ביום שמת בו אביו ביום שמת בו פלוני שאין כאן איסור כלל ומהדרינן ביום שנהרג בו גדליה בן אחיקם הוא שאצטריכא ליה לשמואל לאודועי והוא שנדור ובא מאותו היום וכו' והפירוש הראשון הוא הנכון מדקא אמרינן סלקא דעתך אמינא כיון דכי לא נדר אסור כי נדר לא חייל עליה איסור נדר וכי מתפיס לאו מתפיס בנדר הוא קא משמע לן הוא דמתפיס בנדר הוא ואסור אלמא אברייתא גופה הוא דקתני דמתפיס בנדר הוא ואסור דאמרינן פשיטא ולאו אאוקימתא דשמואל דהא שמואל לאו עיקר איסורא הוא דאתא לאשמועינן דהא בהדיא קתני לברייתא דאסור אלא והוא שנדר ובא מאותו היום הוא דאתא לאשמועינן הילכך הפירוש הראשון הוא הנכון.