ר"י מיגאש שבועות יט

שרץ טמא ונעלם ממנו ר"ע אומר ונעלם ממנו והוא טמא ואשם על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש ורבי ישמעאל אומר ונעלם ממנו שני פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. ודייקינן בגמר' מאי בינייהו פי' בין ר"א ובין ר' עקיבא מכדי תרוייהו אהעלם טומאה הוא דמחייב ולא אהעלם מקדש וכיון שכן מאי בינייהו אמר חזקיה שרץ ונבילה איכא בינייהו דר"א סבר בעינן עד דידע בתחילה ובסוף אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ונעלם בינתיים והיינו דקאמר שרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב וכיון דבהעלמה כי העלם לו שנטמא בשרץ ואע"פ שיודע שהוא טמא ונעלם ממנו קרינא ביה ממילא שמע' דידיעה דבעינן בתחילה ובסוף בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ור"ע דאמר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב מכלל דלא בעי עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי דמ"ד בהעלמה העלמת הטומאה כולה בעינן מכלל דבידיעה דתחילה וסוף סגי ליה בידיעת הטומאה אף על גב דלא ידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי. וכן אמר עולא שרץ ונבילה א"ב דעולא רמי דרבי אליעזר אדר"א ומשני ומי אמר רבי אליעזר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ורמינהו אמר ר"א מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב וכו' אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד דידע במה חטא והנה רבי אליעזר לא בעי עד שידע במה חטא ומשני עולא התם אשר חטא בה אמר רחמנא חטא כל דהוא הכא מכדי כתיב כל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא דכתב רחמנא תו למה לי אלא לומר לך דבעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה ור' עקיבא איידי דכתב רחמנא בהמה וחיה לכדר' כדגרסינן בפ"ק ר' אומר אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה מה להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו כתב נמי או בנבלת שרץ טמא ורבי אליעזר האי בה דכתב רחמנא דמשמע עד דידע במה חטא מה עביד ליה ומהדרינן פרט למתעסק בעלמא כגון שהיה מתעסק בעלמא ולא נתכוון למעשה בעולם למעשה היתר ולא למעשה איסור ועלה בידו מעשה איסור כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר שלא נתכוון לחתיכה כלל להכי כתב רחמנא בה כלומר עד שיתכוין למעשה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש שהוא מעשה היתר וחתך את המחובר שהוא מעשה איסור אבל שהיה מתעסק בעלמא ולא נתכוון למעשה בעולם לא למעשה היתר ולא למעשה איסור ועלה בידו מעשה איסור פטור הוא ורבי יוחנן אמר משמעות דורשי איכא בינייהו כלומר בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא לא בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה אלא מכי ידע דטמא הוא סגי ליה ומשמעות דורשים בעלמא הוא דאיכא בינייהו מר משמע ליה האי סברא משרץ ונעלם ממנו ומר משמע ליה האי סברא מונעלם והוא טמא וכן אמר רב ששת משמעות דורשין איכא בינייהו דרב ששת מחליף דרבי אליעזר לר"ע ודר"ע לר"א אלמא ליכא בינייהו פלוגתא לענין הדין כלל אלא משמעות דורשים בעלמא הוא דאיכא בינייהו ומשום הכי לא דייק מאן מינייהו אמר הכי ומאן מינייהו אמר הכי. דף י"ט ע"א בעא מיניה רבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו לדברי מי שאינו מחייב על העלם מקדש אלא על העלם טומאה מהו פירוש כגון שהועלם ממנו שהוא טמא וגם הועלם ממנו שזה המקום מקום מקדש הוא מהו מי אמרינן עיקר העלמה זו על העלמת המקדש הוא שהרי אפי' אם נודע לו שהוא טמא לא היה פורש שהרי אינו יודע שזה המקום מקום מקדש הוא וכיון שכן נמצא שהעלמה כולה על המקדש הוא ופטו' או דילמא עיקר העלמה על הטומאה היא שהרי אפילו אם יודע לו שזה המקום מקום מקדש הוא לא היה פורש ממנו שהרי אינו יודע שהוא טמא וכיון שכן נמצ' שהעלמה כולה על הטומאה הוא וחייב. אמר רב אשי חזינן אי מטומאה קא פריש כלומר אם כשאומרים לו טמא אתה ופורש נמצא שעיקר העלמה בטומאה היתה וחייב ואם כשאומרים לו מקדש הוא זה פירש נמצא שעיקר העלמה על המקדש היא ופטור אמר ליה רבינא לרב אשי כלום פריש מטומאה אלא משום מקדש כלומר כיון שאומרין לו טמא אתה ממילא מרגיש שזה המקום מקדש הוא וכאילו אומרים לו שזה המקום מקדש הוא וכן נמי כשאומרין לו שזה המקום מקדש הוא ממילא מרגיש שהוא טמא וכאילו אומרים לו טמא אתה וכיון שכן אפי' כי פירש מהודעתו שהוא טמא אין ללמוד ממנו שהעלמתו על הטומאה היתה וכי פירש מהודעתו שזה המקו' מקום מקדש הוא אין ללמוד ממנו שהעלמתו על המקדש היתה ועדין בעיא דרבא עומדת היא. תנו רבנן שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון ולא נכנס למקדש ואחר כך הלך בשני ונכנס למקדש חייב פירוש שהרי כשנכנס אחר כך למקדש מכל מקום טמא היה הלך בראשון ונכנס לשני ונכנס חייב פירוש על הכניסה השניה שהרי מכל מקום טמא היה בשעת כניסה שניה הלך בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל כלומר והזה בשלישי ושנה והזה בשביעי וטבל ואחר כך הלך בשני ונכנס חייב ואף על פי שאין אנו יודעים באיזו כניסה היה טמא אם בראשונה אם בשניה מכל מקום אנו רואין שכבר נכנס אל המקדש כשהוא טמא ור"ש פוטר ור"ש בן יהודה פוטר בכולן ודייקינן האי דקתני פוטר בכולן ואפי' בקמייתא שהוא הלך בראשון ולא נכנס ואח"כ הלך בשני ונכנס ואמאי פוטר בהן והא ממה נפשך בכניסה שניה טמא הוא. ע"ב אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהלך בראשון ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון דהויא לה ידיעה דבתחילה מקצת ידיעה תנא קמא סבר האי ידיעה דבעינן בתחילה ואפילו במקצת ידיעה סגי ליה ורבי שמעון בן יהודה סבר ידיעה מעליתא בעינן אבל מקצת ידיעה אינה ככל ידיעה הלך בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל ואחר כך הלך בשני ונכנס חייב ואמאי ספק ידיעה היא פי' האי קושיא על ידיעה דבתחילה היא שהרי כשהלך בראשון ונודע לו שהלך בה ספק ידיעה היא לפי שאפשר שאותו שביל שהלך בה טהור היה וכיון שכן כשנעלם ממנו אחר כך ונכנס אמאי יהא חייב והנה הידיעה שבתחילה ספק ידיעה היא וכך כשהלך בשביל השני ונודע לו שהלך בו ואחר כך נעלם ממנו ונכנס אמאי יהא חייב והא הידיעה דבתחילה ספק ידיעה היא שהרי אפשר שהשביל הראשון הוא היה הטמא וכבר הזה ושנה וטבל ממנו וכיון שכן נמצאת ידיעה זו שנודע לו בתחילה שהלך בזה השביל השני שספק ידיעה הוא ואמאי חייב אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה וריש לקיש אמר הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן ידיעה בתחילה אבל ידיעה בסוף דהכא ידיעה ודאי היא שהרי ממה נפשך כבר נכנס אל המקדש כשהוא טמא. ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דתניא בא לפניו ספק חלב פי' ונעלם ממנו שהוא ספק חלב ואכלו ואחר כך נודע לו שספק חלב היה ועוד בא לפניו ספק חלב ונעלם ממנו שהוא ספק חלב ואכלו ואחר כך נודע לו שהוא ספק חלב ר' אומר כשם שמביא קרבן על אחד ואחד מביא אשם תלוי על אחד וא' כו' ואמר רבי שמעון בין לקיש כאן שנה ר' ידיעת ספק מחלקת לחטאות פירוש קסבר ריש לקיש דהא דקתני ר' אומר כשם שמביא קרבן על כל אחד ואחד הכי קאמר כשם שאלו נודע לו לבסוף שזה הספק חלב שאכל שחלב ודאי היה מביא חטאת על כל אחת ואחת שהרי נודע לו בינתיים שאכל ספק חלב והידיעה מחלקת לחטאת ואעפ"י שאותה ידיעה שחלקה בינתיים ספק ידיעה היתה כן בשלא נודע לו לבסוף שהחלב ודאי היה אלא נודע לו שאכל אותו והוא ספק חלב מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד לפי שאותן ידיעות שנודעו לו בינתיים שאכל ספק חלב מחלקות לאשמות ורבי יוחנן אמר לעולם אותן ידיעות שנודעו לו בנתים שאכל ספק חלב אינן מחלקות לחטאות ואם יתברר לבסוף שחלב ודאי היה חטאת אחת הוא שמביא על הכל והאי דקתני כשם שמביא קרבן על כל אחד ואחד הכי קאמר כשם שידיעה ודאי בעלמא מחלקת לחטאות כגון שאכל כזית חלב בשוגג ונודע לו שאכלו ואחר כך אכל כזית חלב בשוגג ונודע לו שאכלו מביא חטאות על כל אחד ואחד כך ידיעות ספק מחלקות לאשמות נמצא עכשיו לדברי ריש לקיש אליבא דר' ידיעת ספק מחלקת לחטאות כמו שמחלקת ידיעת ודאי אלמא עשו ספק ידיעה כידיעה ולדברי רבי יוחנן ידיעת ספק אינה מחלקת לחטאות אלמא לא עשו ספק ידיעה כידיעה וכיון שכן קשי' דר"ל אדר"ל וקשי' דר"י אדר"י בשלמא לר"י היינו דקאמר עשו כאן ספק ידיעה כידיעה ודאית כלומר גבי ידיעה דבעינן בתחלה בטומאת מקדש וקדשיו הוא דעשו ספק ידיעה כידיעה משום דלא כתיבה בה ידיעה בהדיא אלא מדרשא הוא דאתיא דכיון דלא כתיבא בה ידיעה אלא מדרשא הוא דאתיא בידיעה דשניא מהעלמה סגי לן אבל לגבי ידיעה דבסוף דכתיב בה או הודע אליו חטאתו ידיעה מעליתא היא בעינן והא ידיעה דבנתים ידיעה דבסוף היא שהרי על חלב שכבר אכל הוא שנודע אלא לר"ש בן לקיש כיון דהא איכא ר' דאית ליה עשו ספק ידיעה כידיעה אמאי אצטריך לאוקמה כר' ישמעאל דאמר לא בעינן ידיעה נוקמא כר' דאמר עשו ספק ידיעה כידיעה ומהדרינן הא קא משמע לן דרבי