ר"י מיגאש שבועות יח

ביכול לבעול ואין יכול הוא שהיתה שגגתו ולעולם יודע היה שמוזהר הוא שלא לבעול אותה סמוך לוסתה וכיון שכן שענין שגגת הכניסה אינו מענין שגגת הפרישה אין כאן דרך לומר אכל שני זתים של חלב בהעלם אחד הוא נמצא עכשיו שתלמיד חכם לעולם אפרישה פטור הוא מקרבן שהרי מזיד הוא וליכא לאיפלוגי בפרישה בין סמוך לוסתה בין בשלא סמוך לוסתה ואכניסה אי בשאין סמוך לוסתה פטור הוא מקרבן דהא אנוס הוא ובסמוך לוסתה מחייב קרבן דשוגג הוא דסבר יכול אני לבעול בלא דם ועם הארץ לעולם אפרישה חייב קרבן דהא שוגג הוא לפי שאינו יודע שמי שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שאסור הוא לפרוש מיד וגם אכניסה בסמוך לוסתה שוגג הוא שהרי אינו יודע שמוזהרין הן בני ישראל לפרוש מנשיהן סמוך לוסתן אלא שאינו חייב בשתי שגגות אלו אלא חטאת אחת משום דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא שהרי בשתי שגגות אלו ענין אסור ומותר הוא שנתעלם עליו אבל אכניסה שלא בסמוך לוסתה לעולם פטור הוא משום דאנוס הוא וכיון שכן אי אתה מוצא לעולם מי הוא מתחייב בבעילה אחת שתים אכניסה ואפרישה אלא במי שהיה תלמיד חכם לזו ואינו תלמיד חכם לזו כמו שאמרנו. דף י"ח ע"א אמר רבא תרווייהו תנינהו כניסה תנינא דמחייב עליה פרישה תנינא דמחייב עלה הכא דקתני פירש מיד חייב אלמא דחייב אפרישה והתם קתני במסכת נידה דף י"ד נמצא על שלו כלומר ששימש ופירש ונתקנח ונמצא דם אסודר שלו שנתקנח בו טמאים וחייבין בקרבן שהרי ודאי שהדם בשעת הבעילה היה מאי לאו בסמוך לוסתה והאי דמביא קרבן על הכניסה הוא דעל הפרישה לא מחייב כלל משום דאנוס שהרי לא הרגיש בדבר אלא לאחר שפירש אלמא כמו שחייבין על הפרישה היכא דהרגיש מקמי דלפרוש כן חייבין על הכניסה סמוך לוסתה. אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא ואימא אידי ואידי אפרישה וכגון שהרגיש בדבר מקמי דלפרוש אבל אכניסה סמוך לוסתה לעולם פטור הוא מקרבן וכי תימא תרתי למה לי כלומר כיון דקתני הכא פירש מיד חייב דאלמא מחייב אפרישה למה לי' למיתנה תו נמצא על שלו איידי דבעא למיתנה על שלה לחלק בין נמצא אותיום לנמצא אחר זמן תנא נמי נמצא על שלו ולעולם בין נמצא על שלו בין נמצא על שלה אותיום החיוב על הפרישה הוא וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש אבל על הכניסה סמוך לוסתה לעולם לא מחייב כלל:

אמר ליה רבינא ומי מצית מוקמת לה לההיא בשלו בסמוך לוסתה ואפרישה וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש והא נמצא קתני ונמצא בתר הכי משמע אמר ליה ציית מאי דקאמר לך רבך פי' רבינא עצמו שאמר לו לרב אדא בר מתנה ציית מאי קאמר לך רבך כלומר אלא ציית מאי דקאמר לך רבך שזה החיוב על הכניסה הוא אמר ליה והיכי אצית דתנינא זו היא מצות עשה שבנדה ואם איתא דמחייב על הכניסה ועל הפרישה מצות עשה ולא תעשה היא עשה דפרישה שאומרי' לו שהה כדבעינן לומר קמן אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב מניין דאמר קרא ותהי נידתה עליו ולא תעשה שאומרין לו אל תקרב עם אשתך סמוך לוסתה ואמר ליה תני זו היא מצוה עשה ולא תעשה שבנידה:

והאי לא תעשה דאמרן הכא לא תעשה דכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דפרישה דהא קיימא לן דהפרישה נמי אית בה לא תעשה כדקתני בהדיא במתני' דהוריות אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנידה ואמרינן נמי לקמן בענין המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב אשכחן עשה לא תעשה מנא לן אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא דשמעת מינה דבפרישה אית בה נמי לא תעשה וממילא שמעת דהא דאמרינן הכא ואם איתא מצות עשה ולא תעשה הוא דלא תעשה אכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דאיכא בפרישה בהדי עשה. אמר מר פירש מיד חייב וכו' ואלא היכי עבד אמר רב הונא נועץ צפורניו בקרקע עד שימות הגיד אמר רבא זאת אומרת המשמש מת בעריו' פטור הוא דהא הכא כי שהא ולא פירש מיד עד שימות פטור הוא דאי ס"ד חייב הכא היינו טעמא דפטור משום דאונס הוא שהרי היתה טהורה קודם שנזקק לה להשתמש ובתוך התשמיש הוא שנטמאת אי אנוס הוא כי פירש מיד נמי ליפטר:

אמר ליה אביי לעולם אימא לך המשמש מת בעריות חייב והכא היינו טעמא דפטר משום דאנוס הוא ודקא אמרת כי פירש מיד נמי נפטר היה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה. אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אם כן מצינו ארוכה וקצרה בנידה דהא אמרת כשפירש בהנאה מרובה חייב וכשפירש בהנאה מועטת פטור כלומר אי אמרת בשלמא משמש מת בעריות פטור מכלום דאלמא לאו תשמיש הוא וליכא הנאה כלל שפיר אלא אי אמרת דאיכא הנאה ותשמיש מיקרי מיהו כיון דאנוס הוא מוטב לפרוש מת שהוא בהנא' מועטת ולא סגי בלאו הכי ולא יפרוש בהנאה מרובה דומיא דמי שנטמא בעזרה שאף על פי שיוצא בקצרה מכל מקום הרי מטמא הוא את המקדש אלא מוטב שיצא בקצרה ויטמא מעט דלא סגי בלאו הכי ואל יצא בארוכה אם כן מצינו ארוכה וקצרה בידה ואנן במקדש הוא דתנן קצרה וארוכה אבל בנידה לא תנן. ומהדרינן לעולם איכא ארוכה וקצרה בנידה והיינו טעמא דלא תני לה בנידה כדתני לה במקדש משום דלא דמי ארוכה דהכי לארוכ' דהתם וקצרה דהכא לקצרה דהתם דאילו התם בשוהא ואינו יוצא לאלתר א"נ בשמהלך בארוכה דהיינו טעמא דשוהא הוא שחייב וכשממהר לצאת בקצרה פטור ואילו הכא בשוהא ואינו יוצא לאלתר הוא שפטור וכשממהר לצאת חייב:

ע"ב מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן ומי אמר אביי דהאי דקתני במתני' פירש מיד חייב הא אם לא פירש אלא לאחר שמת האבר פטור משום דאנוס הוא אבל מי שלא היה אנוס ושמש מת בעריות חייב דאלמא מתני' שלא בסמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס והא אביי הוא דאמר לעיל דחייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה ואי בשלא סמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס אמאי מחייב אכניסה ומהדרינן כי איתמר דאביי שהוא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה לאו אמתניתן קאי אלא בעלמא קאי כלומר מי ששימש עם הטהורה בסמוך לוסתה חייב שתים חדא אכניסה דהא סמוך לוסתה הוא וחדא אפרישה בין פירש מיד בין לא פירש מיד דהא לאו אנוס הוא כי היכי דליהוי פטור היכא דשהא ולא פירש מיד אבל מתני' דקתני בהדיא פירש מיד חייב דשמעת מינה דאם לא פירש מיד אלא לאחר שמת האבר פטור ליכא לאוקמה בסמוך לוסתה אלא בשלא סמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס משום הכי כי שהי ולא פירש מיד אלא לאחר שימות האבר פטור וכיון דשלא בסמוך לוסתה הוה אפרישה הוא דחייב אבל אכניסה פטור דהא אנוס הוא:

הדין פירושא דשמעתא ואיכא מרבותא דפרישי הכי כי אתמר דאביי בעלמא איתמר כגון דסבר שהיא אשתו ובא עליה ונמצאת אחותו על זה אמר אביי אע"ג דאנוס הוא אין לפרוש בהנאה מרובה אלא עד שימות האבר כדי שתהא הנאה מועטת ואהאי פירושא קשיא לן חדא דהא מוקם לה דאמרינן אתמר דאביי בעלמא איתמר אהאי דקאמר שאני הכא דאנוס הוא והא ליכא למימר הכי דהא דקאמר שאני הכא דאנוס הוא בודאי אמתני' הוא דקאי כלו' היכא דקתני במתני' פירש פירש מיד חייב דשמעת מינה דהא אם לא פירש מיד פטור שאני הכא דאנוס הוא וכיון שכן היכי מצי לאוקמה דהא אמרינן כי אתמר דאביי בעלמא אתמר הוא והאי מימרא הוא והא האי מימרא הוא בודאי אמתני' הוא דקאי ועוד דלהאי פירושא אשתכח דההוא מימרא קמא דקאמר אביי דחייב שתים אמתני' הוא דמוקים לה דהוי' לה מתני' בסמוך לוסתה ומשום הכי חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפריש' וכיון דמתני' בסמוך לוסתה היא אמאי קתני בה פירש מיד חייב דשמעת מינה הא אם לא פירש אלא לאחר שמת האבר פטור והא איהו דקאמר שהמשמש מת בעריות היכא דלא אניס חייב והכא כיון דמוקמת לה בסמוך לוסתה הא לאו אנוס הוא הילכך האי פירושא לא סליק ופירושא דפירשתי פירושא נהירא וברירא הוא ודייק טפי. בעא מיניה רבי יונתן בר יוסי בן לקוניא מר' שמואל בר יוסי בן לקוניא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד מנ"ל דחייב אמר חזקיה דאמר קרא ותהי נידתה עליו נדתה תהא עליו כלומר כשאומרת לו נטמאתי ושהא כמות שהוא נמצאת נידתה שוהא עליו אשכחן עשה לא תעשה מנין אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא שנאמר האומרי' קרב אליך לא תגע בי כי קדשתיך כלומר זה שאמר הכתוב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב הכי לא תקרב אליך שנמצ' פירושו ואל אשה כשתבא אליה כשהיא טהורה ותאמר לך אחר כך שהיא טמאה לא תקרב אליך ותפרוש ממנה לאלתר אלא שהה עד שימות האבר ואחר כך תקרב אתה לעצמך ותפרוש ממנה. מתני' ר"א אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם טומאה פי' אהאי קרא קאי דכתיב או בנבלת