ר"י מיגאש בבא בתרא נח

ומקוים האמר תנו אע"ג דלא נקוט שטרא נמי נאמן ונותנין לא מיתוקמא אלא בדאמר לי' בשעה שהקדישן ודיקא נמי מדקא מדמינן לה להא דרב ושמואל דאמרי שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין דהתם נכסי דידיה נינהו ומנכסי דידיה הוא דקאמר תנו הכא נמי לענין שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר תנו מנה לפלוני שיש לו בידי היכא דאמר בשעה שהקדישן דאכתי ניכסי דידיה נינהו ולאו דהקדש דומיא דהא דרב ושמואל אבל היכא דאמר לאחר שהקדישן דנכסי לאו דידיה נינהו אלא דהקדש אף על גב דאמר תנו אין נותנין אלא אם כן נקיט שטרא בידיה ומקויים דאית ליה לההוא פלוני למיטרף לההוא שטרא מן ההקדש כי היכי דאית ליה למיטרף מן הלוקח ולענין הא דרב ושמואל דאמרי שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי כיון דאפסיקה הלכה לקמן דמלוה על פה גובה מן היורשין בין נקיט שטרא בין לא נקיט שטרא אי אמר תנו נותנין ואי לא אמר תנו אי קא נקיט שטרא ומקויים נותנין ואי לא נקיט שטרא כיון דלא אמר תנו אלא מנה לפלוני בידי הוא דקאמר בלחוד אין נותנין משום דחיישינן כי דילמא שלא להשביע בניו הוא דאיכוון:

תוספת דף קעה ע"א אמר רבה. שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו. נאמנין כלומר אף על פי שהביא אותו פלוני ראיה אחר כך שיש לו אצלו אותו מנה דליכא למימר שלא להשביע את בניו איכוון נאמנין לומר פרענו. תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים פרענו אין נאמנין ומתמהינן כלפי לייא כלומר אדרבה כשאמר תנו מידע ידעי דמחייבי ליה בההוא מנה ופרטי ליה וכי לא אמר תנו כיון דאיכא למימר דשלא להשביע את בניו איכוין ולא מחייבו בההוא מנה כי מייתי ההוא פלוני השתא ראיה דקושטא קאמר ולא שלא להשביע את בניו איכיון אמאי מהימני לומר פרענו אטו מי הוה ידעי דמייתי ההוא פלוני השתא האי ראיה דליפרעו נהליה והאי תמיהא דמיא לההיא דאמרינן (מציעא פ"א דף י"ז א') צא תן לו ואמר פרעתי נאמן חייב אתה ליתן לו אמר פרעתי אינו נאמן דמימר אמר מעייני רבנן בדינאי אלא אי איתמר הכי איתמר שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיהו נאמנים כלומר אע"פ שהביא אותו פלוני ראיה דקושטא הוא ושלא להשביע את בניו איכוון נאמנין לומר חזר ואמר לנו אבא פרעתיהו ההוא מנה דליכא בידי דההוא פלוני שטר בההוא זימנא דהוה ליה מלוה על פה. תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין דאם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו. ולהאי פירושא דפרישנא דכי אמר מנה לפלוני בידי אחר כך הביא ראיה אותו פלוני דקושטא הוה ההוא דמקשי רב אלפס ז"ל עלה מרב ושמואל ומתרץ לה כאן במוסר כאן במערים לאו קושיא היא:

הדרן עלך גט פשוט וסליק מסכת בבא בתרא שמועה מפרק הזהב מציעא דף סד ע"ב תנן התם ב"ש אומר לא יעשה אדם סלעיו דינרי זהב וב"ה מתירין. ומפלגי בההיא מילתא ר' יוחנן וריש לקיש. חזינא בהלכות דרבנא יצחק דקאמר בהא מילתא מאי דצריך עיונא לענין דהבא דהוי טיבעא לגבי פירי ושאר מטלטלי וקא מייתי ראיה לסבריה משום דהא ר' יוחנן וריש לקיש פלוגתיהו אליבא דבית שמאי דרבי יוחנן מוקים להו לבית שמאי וב"ה דתרויהו אית להו דמחללין פירות על דינרין וריש לקיש פליג עליה והלכתא כר' יוחנן הדין נוסח מילי. וקשיא לי מהיכא חזינן מסוגיא דשמעתא דאסתיים לן דרבי יוחנן דאמר מחללין אמר ואנן דחויי קא מדחינן בסוגיין ובכוליה תלמודא כי אתינן לסיומי על חד מאמוראי דפליג במידי דחד מינייהו הכין אמר דחינן ליה דאיכא למימר הכי ולא מסתבר לן מידי כי היכי לסיועי פסקא או לדחות וכי לא הוה דיחויא אמרינן בסוף מימרא תסתיים דפלוני אמר הכי תסתיים. הדרינן לשמעתין דהכא דחזינן דדחי ואמר לא רבי יוחנן מחללין אמר והא ליכא למימר משום דקאמר הכי נמי מסתברא אסתייה לן דרבי יוחנן מחללין אמר דלא אסתבר מראיה דמייתי דרבי יוחנן אמר מחללין אלא על שינוי דקאמר ושאני הלואה דעליה קא הדר והאי הוא דקא מסתבר מראיה דמייתי ודקאמר לא רבי יוחנן מחללין אמר דחוי בעלמא הוא כי היכי דלא לסתיים לן מידי דלא אלים האי מהאי וכל מאי דאמרינן לא מתברר שפיר אלא עד דמפרשינן שמעתא שפיר ושקלינן וטרינן בה כי היכי לקיומי פירושי דרבנא יצחק וכל היכא דאשכחי' ליה מייתינן ליה עד דתיסק שמעתא אליבא דהלכתא. פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש אליבא דבית שמאי היא חד אמר דבית שמאי מודין בפירות על דינרין דמחללין וחד אמר אף בפירות על דינרין נמי מחלוקת ואמר תסתיים דר' יוחנן אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת דאמר ר' יוחנן אסור ללות דינר בדינר וודאי דינר של זהב אמר ולא דינר של כסף משום דכספא לגבי פירי טיבעא הוה וכל שכן לגבי נפשיה ומשום הכי אמרינן לגבי נפשיה מי איכא מאן דאמר לאו טיבעא הוא אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב ואי לבית הלל האמר טיבעא הוה ואמאי אסור ולא סגי דהני מילי דר' יוחנן כבית שמאי דסברי דדהבא פירא הוה ואפילו לגבי פירי ואליבייהו קאמר אסור ללות דינר בדינר וכיון דהוה פירא לגבי פירא הוה נמי פירא אפילו לגבי נפשיה וש"מ דרבי יוחנן אין מחללין אמר דאיכא לאקשויי הכא וכי רבי יוחנן כבית שמאי אמרה לשמעתיה אלא דלא סלקא שמעתא על הדין סברא דהא דחינן לה ואמרי' לא לעולם אימא לך רבי יוחנן מחללין אמר ולא תפשוט מינה דאין מחללין קאמר דאיכא לדחויי דמחללין אמר וכי תימא וכמאן אמרה לשמעתא והא בין בית שמאי ובית הלל סבירא להו דדהבא לגבי פירי טיבעא הוה וכל שכן לגביה נפשיה איכא למימר דשאני הלואה דכיון דחזא דלענין מקח וממכר הוי פירא קא חייש לחומרא דריבית וקאמר דפירא הוה כי היכי דלא ליתו אינשי למיפק סאה בסאה דכיון דחזו דלענין מקח וממכר הוה פירא ולענין הלואה דקא שייכא בהדי מקח וממכר דשרי ללות דינר בדינר קא אתו לידי מכשול ולמיזף סאה בסאה אבל דבהא לגבי נפשיה ולגבי פירי לכולי עלמא טיבעא הוה והאי דאמר דאסור ללות דינר בדינר משום חומרא דריבי'