ר"י מיגאש בבא בתרא נ

הדין הוא פירוקא דאסתבר לן בהאי קושיא ומסתבר דדייק:

דף קמג ע"ב אפילו לא הניח להן אביהן אלא אודייני השכר לאמצע פי' אודייני כגון כסא גדול שיושבין עליו כההיא דגרסינן לא ישב על גבי כסא ולא על גבי אודייני וזה אודייני משכירין אותו לישב עליו לשמור ממנו גנות ופרדיסים כדי שתהא עינו שולטת בכל והנה אודייני השכר שנוטלים מחמת עצמן הוא לפי שזה האח שהשכיר אותו עם עצמו השכיר אותו לישב עליו ויהיה משמר ממנו את הגן ולולי שמירתו את הגן על זה האודייני לא היה לאודייני שכר כלום לפי שאין האודייני משמר כלום אלא היושב עליו הוא שמשמר ונמצא השכר שנוטלין מחמת עצמן הוא ואפילו הכי השכר לאמצע ופריק שאני אודייני דלנטירותא בעלמא הוא דעבידא ואפילו קטנים מצו נמי מנטרי:

דף קמד ע"ב תנא האי אומנות לאומנות המלך וש"מ דדוקא לאומנות המלך דכי מינוהו מחמת האחין ולהכי נפל לאמצע וכדתניא אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס וכו' אבל שלא לאומנות המלך כיון שאין האחין מתעסקין עמו באותה אומנות אלא הוא לבדו מתעסק בה אע"ג דמינוהו מחמת אחין לעצמו וכל שכן אם מינוהו מחמת עצמו:

חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו שלח רבין משמיה דרב אלעאי לא שאנו שחלה בפשיעה אבל חלה באונס נתרפא מן האמצע. פירוש מפני שהרי הוא המתעסק לבדו באותה אומנות וכולן בטלין ממנה ונוטלין חלקם מן הריוח אבל שני שותפין שהן מתעסקין באומנות או בסחורה חלה אחד מהן אפילו באונס נתרפא משל עצמו:

האחין שעשאו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה השושבינו' חזרה לאמצע. פירוש אחד מן האחין ששלח שושבינות לאחר מנכסי אביו בחיי אביו אף על פי שעל שם עצמו שיגרה כיון שמשל אביו שיגרה כשהיא חוזרת עכשיו לאחר מיתת אביו חוזרת לאמצע ורמינן עלה הא דתניא שלח לו אביו שושבינות פירוש שלח לו שושבינות על שמו כשהיא חוזרת עכשיו לאחר מיתת האב חוזרת לאותו הבן ששילח' אביו על שמו ואין לאחין בה כלום. נשתלחו לאביו שושבינות. פירוש כלומר נשתלחה לאחד מן האחים שהשיא אביו אשה שושבינות כשהיא חוזרת עכשיו לאחר מיתת האב חוזרת לאמצע' פירוש מן האמצע ואוקמה רב אסי לבסוף לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש כדתניא שלח לו אביו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת לו במפרש שלח אביו שושבינות סתם כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע ושמואל אוקמה ביבם. כלומר זה ששילחה אביו על שמו מת ויבם אחד מן האחין את אשתו ולפי שאותה שושבינות ראוי שהרי מת קודם שתחזור אליו לפיכך אין היבם זוכה בה בשביל ירושתו אלא חוזרת לאמצע. ואקשינן מכלל דהאיך משלם דקסלקא דעתך שזה שמת ארוס היה ומת קודם שיכנס את אשתו ולימא תנו לי וכו'. והא דאמרינן שלח לו אביו שושבינות סתם כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע דוקא ששילחו אביו בשם בניו שנמצא שהבנים הן שושבינן והאי דקתני סתם כלומר שלא סיים אחד מן הבנים אבל אם לא שלחה בשם בניו אלא בשם עצמו שנמצא שהוא עצמו שושבין אם נשא האב אשה אחרת ושמח עמו אותו אחר שבעת ימי חופה ואחר כך מת האב קודם שתחזור אליו השושבינות חייב האיך לשלם וכשהיא חוזרת חוזרת לאמצע ואם מת האב קודם שישא אשה אחרת האיך לא משלם מידי דמצי אמר תנו לי שושביני ואשמח עמו נמצא עכשיו העולה בידינו מזה הדין שהאב ששלח שושבינות לאחר בחייו בשם אחד מבניו בפירוש כשהיא חוזרת חוזרת לאותו הבן שנשתלחה בשמו ואין לאחד מן והאחין בה כלום ואם שלח האב בשם בניו סתם בלי שיסיים אחד מהן כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע אלא מסתברא לן שאם הבנים כולי שמחו עם אותו שנשתלחה לו אותו שושבינות אינו חייב לשלם עד שישא כל אחד מהן אשה וישמח גם הוא עם כולן כמו ששמחו כולן עמו וכולן היו עמו שושבינין. אבל אם שמח עם אחד מהן ולא שמח עם כולן אינו חייב לשלם השושבינות כולו אלא משלשין אותה ומי ששמח עמו נוטל חלקו ומי שלא שמח עדיין עמו אינו נותן כלום עד שישמח עמו. והא מילתא דתליא בסברא הוא כיון דשילחה האב בשם בניו שנמצא כולן הן שושבינן אם אתה אומר שכיון ששמח עם אחד מהן נתחייב לשלם הכל נמצאת אתה מחייב אותו שנשתלחה אליו השושבינות להחזיר אותה בלי שישמח עם שושבינות ומדת הדין לוקה בכך ועוד למדנו שמי שהשיאו אביו אשה ועשה לו משתה ונשתלחה לו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע והיינו דקתני בברייתא נשתלחה לאביו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת מן האמצע וליכא לאוקמה להא דקתני נשתלחה לאביו שושבינות בשנשתלחה לו בנשואי עצמו ושמח עכשיו עם המשלח בנשואי המשלח ומת קודם שיחזיר השושבינות חדא דאם כן האי נשתלחה לאביו נשתלחה לאב מיבעי ליה שהרי אין דרך לבן כי היכי דליתני אביו ועוד דמדאוקמה רבי יוחנן להא דקתני האחין שעשאו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה שושבינות חזרה לאמצע בשנשתלחה לאביו וקאמר הכי כי תנן נמי מתניתין נשתלחה לאביו תנן שמעינן דהא דקתני בברייתא נשתלחה לאביו שושבינות דלאו בנישואי עצמו הוא אלא בנישואי הבן דהא אחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב קתני במתניתין דאלמא בנשואי אחד מן האחין הוא דנשתלחה אותה שושבינות והיינו טעמא דחוזרת מן האמצע משום דכיון שהאב השיאו אשה לאותו הבן שנשתלחה לו והוא עשה לו ימי המשתה משלו כדקתני בהדיא נשתלחה לאביו שושבינות דאלמא אביו היה בעל המשתה נמצא דזו השושבינות שנשתלחה לו מכלל המשתה שעשה לו אביו ומכלל ההוצאה שהוציא באותו משתה היא חשובה וכאילו המשלח הלוה לאביו מה שהוציא באותה שושבינות ולפיכך כשהיא חוזרת חוזרת מן האמצע ודוקא במי שאביו השיאו אשה ועשה לו שמחה ומשתה משלו כמו שאמרנו אבל אם הוא עצמו נשא אשה והוציא בז' ימי המשתה משלו לאו דינא ולא דיינא דאינה חוזרת מן האמצע אלא משלו שהרי כאיניש מעלמא הוא חשוב בדבר זה ואין כאן דרך לאב כדי שיחזור השושבינות מכלל הנכסים. וזה שאמרנו דהיכא דעשה לו אביו משתה משלו דחוזרת מן האמצע לא תימא כיון שחוזרת מן האמצע נעשו כולן שושבינין ואינה חוזרת עד שישמחו כולן עמו דהא ליכא למימר הכי לפי שהדבר ידוע שזה המשלח לא עשה שושבינות אלא לזה הבן בלבד והוא הראוי לשמוח עמו ולא שאר האחין ואף על פי שהרי מן האמצע חוזר זו השושבינות זכות הוא לו שזיכה לו האב לזה הבן שנשתלחה לו שתהא חוזרת מן האמצע אבל המשלח אין לו בכך זכות עמהן אלא דינו עם זה הבן הוא ולא עם האחין וזה הבן הוא שתובע את אחיו בכך להחזיר מן האמצע הואיל וכאילו מלוה היא אצל אביהן וכיון שכן אין כאן דרך לאחין שישמחו עם זה המשלח:

ולענין מי ששלח שושבינות לאחר למדנו שאם שמח אותו שנשתלחה לו עם המשלח בנישואי משלח ז' ימי חופה ואחר כך מת המשלח חייב לשלם אותה שושבינות ליורשיו אבל אם מת המשלח קודם שישא אשה וישמח ז' ימי חופה אינו חייב לשלם ליורשיו דמצי למימר להו תנו לי שושביני ואשמח עמו ודוקא היכא דמית משלח ומי שנשתלחה לו קיים הוא דיכול למימר תנו לי שושביני ואשמח עמו אבל אם מת מי שנשתלחה לו והמשלח קיים ונשא המשלח אשה ועשה ימי המשתה ותובע את היורשין להחזיר לו את השושבינו' ששילח לאביהן כיון שהמשלח הרי הוא קיים ועשה ימי המשתה אין היורשין יכולין למימר כיון שלא שמח אבינו אין אנו