ר"י מיגאש בבא בתרא מט

דמלוה על פה היא ולית לה קלא חיישינן לפסידא דבעל ולאו לפסידא דמלוה כדאמרינן התם אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. ואין לומר והא גבי אלמנתו דאיהי קא בעיא למיטרף מיניה וקא חיישינן לפסידא דידה ולא לפסידא דידהו חדא דהא קיימי לן דנכסי בחזקת אלמנה קיימי כדגרסינן בפרק אלמנה ניזונית (יבמות דף צ"ו) בעי רבי יוחנן יתומים אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי וכו' ומסקנא דכל זמן שלא נשאת עליהם להביא ראיה ועוד דלגבי אלמנה איכא למימר כיון דידעי דאיכא האלמנה דבעיא איתזוני מהני נכסי כי קא נסיב לה להאי בת אדעתא דהכי הוא דקא נסיב אלא' איהו דאפסיד אנפשיה דידע דאיכא האי אלמנה דאית לה לאיתזוני מהני נכסי וקא נסיב לה לבת. ומשום הכי שויוה כיורש וחיישינן לפסידא דידה אי נמי יש להשיב דכיון דקיימא לן דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בפני ב"ד משום הכי שויוה כיורש ולא חיישינן לפסידא דידיה:

הדרן עלך יש נוחלין דף קמ ע"א אלא אמר רבא מוציאין להן לבנות כדי שיזונו עד שיבגרו והשאר לבנים. ואם תאמר כיון דמכל מקום בין נכסים מרובים בין מועטין מזונות אית להו לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים למה ליה לפלוגי לתנא בינייהו ולמיתני הכא הבנים יירשו והבנות ניזונות והכא הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים ליפסיק וליתני בין בנכסים מרובים בין בנכסים מועטין הבנות ניזונות עד שיבגרו והשאר לבנים נפקא מינה למיהוי הנכסים ברשות הבנים לאיעסוקי בהו דאילו תנא בתרווייהו הבנות ניזונות עד שיבגרו והשאר לבנים הוה אמרינן אפי' בנכסים מרובים נמי בחזקת הבנות קיימי מעיקרא ולית להו לבנים לאיעסוקי בהו אלא במאי דטפי על מזונות הבנות והשתא דקתני הבנים יירשו משמע דכולהו נכסי בחזקת הבנים קיימי ומתותי ידייהו שקלי הבנות מזונותיהן א"נ נפקא מינה להיכא דהוה. הנכסים מעיקרא מרובים ונתמעטו דאי תנא בתרווייהו הבנות ניזונות עד שיבגרו והשאר לבנים הוה אמרינן אפילו היכא דהוה מרובין מעיקרא ובתר הכי נתמעטו מזונות הבנות כדקיימי קיימי ולא מיחסר להו כלום להכי תנא בנכסים מרובים יירשו למימרא דהך חולקא דמטו להו לבנים לבתר דמפקי מיניהו שיעור מזונות הבנות עד שיבגרו כבר זכו ביה הבנים והוה דידהו הילכך אי מתמעטו נכסי בתר הכי לבנות מתמעטי ולא מיחייבי בנים ליתן להו מהך חולקא דמטא להו מידי והיינו דאמר בתר הכי פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהו יורשין ויש לפרש הא דקתני הבנים יירשו וכו' ולא קתני בתרווייהו הבנות יזונו עד שיבגרו והשאר לבנים איידי דקבעי למיתני סיפא בנכסים מועטין הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים דאלמא לית להו לבנים ליזון בהדי בנות בנכסים מועטין קתני רישא בנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות ניזונות והכי קתני בזמן שהנכסים מרובין הדבר ידוע שכיון שיש בנכסים מה שירשו הבנים לאחר מזונות הבנות שהבנים יירשו והבנות ניזונות אבל בנכסים מועטין כיון שאין כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו אין אומרים יזונו גם הבנים עם הבנות עד שיתמו הנכסים כדי שלא יהא כח הבנים בנכסים מועטין מועט מכח הבנות אלא הבנות הן ניזונות בלבד והבנים ישאלו על הפתחים:

ע"ב האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכו' האי מתני' בשכיב מרע הוא דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין אבל בבריא לא משכחת לה דאי נמי קנו מידו אין מטבע נקנה בחליפין ועוד דאסמכתא היא דהא אם ילדה קאמר ועוד דקנין דברים בעלמא הוא דהא יטול קאמר הלכך לא משכחת לה אלא בשכיב מרע:

דף קמב ע"ב והלכתא בכל הני תלת לישני דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא שהעובר אינו ממעט בחלק בכורה ובן שנולד אחר מיתת האב אינו ממעט בחלק בכורה והבכור שנולד לאחר מיתת האב אינו נוטל פי שנים:

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתינו וכולי והילכתא המזכה לעובר לא קנה מסתברא דדוקא אחר אבל בנו קנה כדאמרינן אם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולענין אחר לא תימא הני מילי בהקנאה אבל בירושה הבאה מאליה קנה אלא אפילו בירושה נמי לא קנה עד שיצא לאויר העולם דהא רבא פליג עליה דאביי בהכי ואי תימא רבא לא מפלג פליג עליה דאביי בירושה אלא שינוייא בעלמא הוא דקא משני ליכא למימר הכי דתנן עובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי דמשמע דרבי יוסי סבר עובר קנה בירושה ופליגי רבנן עליה כדאמרינן אמר רבי יהודה אמר שמואל זו דברי רבי יוסי אבל חכמים אומרים יש לו אחין אוכלין בשביל אחין וכו' וממילא שמעת דלית הלכתא כותיה אלא כרבנן חדא דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים ומאי דאמרינן בעלמא דרבי יוסי נמוקו עמו והלכתא כוותיה בשחולק עליו יחיד אבל נחלקו עליו רבים הלכה כרבים ועוד תנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ד ע"א) תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה ואמרינן עלה בגמרא בן יום אחד אין אבל עובר במעי גרושה לא פסיל ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל אלמא ליה הילכתא כרבי יוסי אלא כרבנן דעובר לא קני אפילו בירושה עד שיולד מיהו אי קשיא הא קשיא כיון דעובר לא קנה עד שיולד אפילו בירושה הא דתנן תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל ואוקמה רב ששת נוחל בנכסי האב להנחיל אחין מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא דהוא מיית ברישא וכו' דמשמע טעמא דהוא מיית ברישא הא אילו מתה איהי ברישא נוחל ומנחיל והא אמרינן עובר לא קנה. ומר בריה דרב יוסף דאוקמה לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא וילדו לו בעינן אמאי איצטריך למימר טעמא מוילדו דמשמע דבחלק בכורה דכתיב וילדו הוא דאינו ממעט הא מקנא בירושה קנה לשאר מילי והא אמרי' דעובר לא קנה כלל עד שיולד ואם תאמר דהא דרב ששת ומר בריה דרב יוסף אליבא דרבי יוסי היא והכי קאמרי אפילו לרבי יוסי נמי דאמר עובר קנה מודי בהא ליכא למימר הכי דהא אמרינן והלכתא כי הני תלת לישני דמר בריה דרב יוסף אמאי איצטריך למפסק הלכתא כותיה בענין עובר דאינו ממעט בחלק בכורה ועוד דהא מתניתין דקתני תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בההיא נמי תנן פוסל בתרומה ונוחל ומנחיל וכיון דרישא דפוסל בתרומה אוקימנא דלא כרבי יוסי כדאמרינן ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל היכי מצינן סיפא דקתני נוחל ומנחיל לאוקומה כרבי יוסי דתהוי רישא רבנן וסיפא רבי יוסי ואתחזי לן בפרוקי דהאי קושיא דהאי דאמרי רבנן עובר לא קנה עד שיולד הני מילי בעובר חי דאתי לכלל לידה ודייקא נמי מדאמרינן עד שיולד דאלמא בעובר שהוא חי ועומד ללידה הוא דאמרינן לא קנה עד שיולד ויוצא לאויר העולם אבל לעולם עובר שמת במעי אמו מכיון דמית ונתברר שאינו עומד ליולד ולצאת לאויר העול' איגלאי מילתא למפרע דמשעה שנוצר ונכנסה בו נשמה נעשה אדם וקנה חלקו בירושה שהרי אינו עומד ללידה שיתלה הדבר עד שיולד כיון דבעובר שמת במעי אמו מודו רבנן דקני דהרי קא יהיב רב ששת טעמא משום דאיהו מיית ברישא הא אולי מתה היא ברישא קנה ומר בריה דרב יוסף נמי קא יהיב טעמא דכתיב וילדו לו הא לשאר מילי דלא כתיב בהו וילדו לו כיון דמת במעי אמו איגלאי מילתא למפרע דקנה ואפילו לרבנן