ר"י מיגאש בבא בתרא מח

דאתברר לן להאי פירושא דילן דטעמא דרבן שמעון אליבא דר"ל משום דקסבר דקנין פירות כקנין הגוף הוא אלא קסבר דלשון אחריך משמע דאקני ליה לראשון גוף ופירות ולא אקני ליה לשני אלא מאי דמשייר ראשון אבל היכא דאמר מהיום ולאחר מיתת ראשון דקא קני ליה השני הגוף מהיום קא מודי רבן שמעון דקנין ראשון לפירות, לאו כקנין הגוף דמי האי דפסוק רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל איתא ואפילו לריש לקיש משום דאחריך שאני והיינו דאמרינן לענין מעשה דסבתא (לעיל דף קכ"ה ע"א) מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבינא זבינה זביני:

דף קלז א"א דרבי אדרבי לא קשיא הא לגופא הא לפירא ואם תשאל לפירא פשיטא צריכא למימר דפירא דראשון הוא הא קמשמע לן דאף על גב דאכתי ליתיה בעולם אי זבין ליה לארעא לפירי כל ימי חייה כההוא דאמרי' (בפ' מי שמת דף קמ"ז ע"ב) תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו זביניה זביני שלא תאמר כיון דגופא דארעא לאו דיליה הוא ההוא הקנאה דקא מקני ללוקח גופיה למכלינהו לפירי לא כלום הוא קמ"ל אף על גב דלית ליה קנין ממש בגוף מכל מקום הא קא משעבד ליה לפירי כל ימי חייה הילכך כי מזבין ליה לגוף למכלינהו לפירי ההוא שעבודא דאית ליה בגוף הוא דזבין וזביניה זביני:

דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד. דאי נקיט רשותא מבי דינא לזבוני הגוף אמרינן ליה לית לך לזבוני הגוף והאי דקתני אין לשני אלא מה ששייר ראשון דיעבד:

אמר אביי מתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך רמינן דידיה אדידיה דאתמר מתנת שכיב מרע אימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה כלומר לא יגמור מיתתו והמתנה כבר קנה והנה לא קדמו אחריך ומהדרינן הדר ביה אביי מההיא וכיון שכן לענין מתנת שכיב מרע שהיא באם מתי לאחר מיתה הוא דקניא וכבר קדמו אחריך לפי שאחריך עם גמר מיתה קונה וטעמא דמילתא משום דהאי אחריך לאו מכח ראשון קא אתי כי היכי דלא ליקני אלא לאחר מיתה אלא מכח הנותן הוא דקאתי והאי ראשון עכובי בעלמא הוא דמעכב ליה לההיא הקנאה כל ימי חייו וכיון שכן נמצא גמר מיתתו וזכיות השני בזו ההקנאה שהקנה לו הנותן קודם לכן באין בבת אחת וקודם לכן ההקנאה ואינה צריכה להתחדש עכשיו אבל מתנת שכיב מרע כיון דמכח המת הוא דקאתי דלקני לה לאחר מיתתו לא קני לה אלא לאחר מיתה:

דף קלח ע"ב ודילמא כראוי לו בחובו קאמר ואם תשאל מאי טעמא דייקינן גבי בעל חוב ולא דייקינן גבי בנו ואשתו משום דבנו ואשתו מיקרבא דעתיה לגבייהו ומטפי להו מנכסיה אבל גבי אחר דלא מקרבא דעתיה לגביה לית לן למימר דטפויי הוא דטפי ליה. הנהו מאתים זוז אלא בראיה ומשום הכי מקשי עליה בגמרא ודילמא כראוי לו בחובו קאמר וכו':

בי דינא בתר בי דינא לא דייקי בתר עדים דייקי. שמעינן מהא דהיכא דאייתי איניש שטרא לבי דינא לקיומי שלא בפני בעל דין ואייתי סהדי דקא מסהדי אחתימת ידייהו דסהדי דחתימי בשטרא דלית ליה לבי דינא לקיומי שטרא אפומיהו עד דבדיק אי הנך סהדי דמקיימי ליה לשטרא חזו למסהיד בההיא סהדותא דלית ליה שום מידע' בקריבות או לא דהא בי דינא בתר בי דינא לא דייקי הילכך אי לא אדכרו לשמיהו דסהדי באשרתא וקא טעין השתא בעל דין ואמר דילמא סהדי קרובים הוה לא משגחינן בטענתיה משום דלא מחזקינן להו לבי דינא דקיימו שטרא אלא אפומיהו דסהדי דחזו לההוא סהדותא ולבתר דבדקי לה למילתא שפיר:

דף קלט ע"א והא תניא שמין את המחוברין ללוקח פירוש ללוקח מן האב אלמא אף על גב דמחוברין נינהו בשעת מיתת האב זכה בהו הלוקח מן האב ולא שקיל להו הבן אלא בדמיהן ומפרקינן לא קשיא כאן בבנו כאן באחר. כלומר הא דאמרינן תלוש אין מחובר לא אלמא הבן זוכה בפירות המחוברין כמו שזוכה בגוף בשלא מכר האב פירות ללוקח שנמצא דין הבן בכך עם האב וכיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו מחיל להנהו פירות מחוברין גביה והת' דאמרינן שמין את המחוברין ללוקח משום דההוא לוקח אחר הוא דלא מחיל להו להנהו פירות מחוברין גבי בנו של מוכר ושמעינן מינה דמאן דגריש לאינתתיה ואית ליה בארעא דילה פירות דמחוברין בשעת הגירושין דהני פירי דבעל נינהו ודינא דשיים להו עלה דהא מגרש אחר הוא לגבה ולא קא מחיל להו נהלה וכל שכן היכא דתליש דשקיל ליה לוקח לגמרי כדאמרינן שמין את המחוברין ללוקח ולא אמרינן הרי הן של לוקח וטעמא דמילתא משום דכיון דמחוברין בארעא לית ליה ללוקח למישקלינהו לגמרי דכי מיית האב מחוברין הוה ולא מטו למהוה תלושין ואית ליה לבן שהוא בעל הקרקע זכיה בגווייהו וכי מיתלשי ברשותיה מיתלשי וליכא נמי מן דינא למיזכא בהו הבן לגמרי דהא כבר יצאו הפירות לעולם ומטו לכתפי' וגופא הוא דזכי ליה האב פירות לא זכיה ליה הילכך שמין אותן ללוקח דאמרינן האי ארעא כמה שויא בפירות וכמה שויא היא בלא פירות ומאי דאיתוסף בהאי ארעא בעידן מיתת האב משום הנך פירי שקיל להו לוקח אבל פירי גופיהו שקיל להו הבן ואף על גב דכי תלשי שוה טפי דכיון דעביד הכי אשתכח דקא שקיל להו לוקח לפירי דשבק האב כפים דהוה שוו בעידנא דשכיב האב ושקיל ליה הבן לתוספת דאיתוספו דמייהו דהא ברשותיה איתוספו והא דמיא להא דתנן בפ' האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף ע"ט) הניח פירות המחוברין בקרקע אמר רבי מאיר שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות והמותר ילקח בו קרקע וכו':

ע"ב אלא אמר רב אשי שויוה רבנן כיורש ושוויוה רבנן כלוקח גבי יובל שויוה רבנן כיורש משום פסידא דיליה כי היכי דלא ליהדר ביובל. גבי דרבי יוסי ברבי חנינא שויוה רבנן כלוקח משום פסידא דידיה כי היכי דלא מצי למזבין מידי תותיה ואי מזבנא מפיק להו מינייהו דלקוחות דאינהו דאפסידו אנפשייהו גבי אלמנתו שווי' רבנן כיורש משום פסידא דאלמנתו פירש וכיון דאסקה רב אשי דבעל שויוה רבנן כלוקח לגבי דרבי יוסי בר חנינא משום פסידא דידיה מתחזיא מילתא דלענין לותה ואכלה ועמדה ונשאת נמי בעל לוקח הוה ולא גבי מלוה מיניה כלום משום פסידא דבעל. ואם תשאל הא איכא פסידא דמלוה דבשלמא לגבי רבי יוסי ברבי חנינא אף על גב דאיכא פסידא דלקוחות אמרינן אינהו אפסידו אנפשיהו דידעי דאית לה גברא וזבני מינה אלא היכא דלותה ואכלה ועמדה ונשאת מאי אפסידו אנפשיהו איכא אטו מי הוה ידעי דלבתר הכי קיימא ומינסבא וליכא למימר האי נמי איהו אפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזופי אלא בשטרא חדא דכי אמרינן דאפסיד אנפשיה הני מילי היכא דקא מכוין למיזכי לנפשיה במקום דידע דאיכא פסידא לאחריני כגון לקוחות דרבי יוסי ברבי חנינא דידעי דאיכא בעל וקא מיכווני למיזכי אנפשיהו דלא איבעי להו למעבד מידי דאיכא חובתא לאחריני ועוד התינח לענין גבייה מן הקרקע דאיכא הפרש בין מלוה בשטר למלוה על פה לענין גביה מן המטלטלין לבתר דתקון רבנן דמתיבתא השאח למגבא ממטלטלי דשבקו להו גבי יורש דאיכא הפסד בין מלוה בשטר בין מלוה על פה דאפילו מלוה בשטר לא טרפי ממטלטלי דזבן לזה מאי אפסיד אנפשיה איכא. יש להשיב דכי חיישינן לפסידא דבעל הוא דחיישינן ולא אפסידא דמלוה משום דנכסי בחזקת בעל קיימי ומלוה הוא דקא בעי למיטרף מיניה וכיון