ר"י מיגאש בבא בתרא לז

ונמצא שאינו יכול להוסיף על שיוויו כלום ולבקש ממנו יתר כששמין אותו ומתברר כמה הוא איגלאי מילתא למפרע שבאותן הדמים מכר לו חצי שדהו וכמאן דפסיק להו מעיקרא בשעת המכר דמי:

הדרן עלך בית כור דף קי ע"א והבנים את האב מנלן דבנים קודם לבנו' דודאי מדתנן הבנים את האב ולא תנן הבנים והבנות את האב משמע מיהא דאשמעינן דבנים ולא בנות במקום בנים דבן קודם לבת מנלן דכתיב איש כי ימות ובן אין לו והוה מצי למכתב איש כי ימות ובן ובת אין לו אי נמי איש כי ימו' והעברתם את נחלתו לבנו ולבתו טעמא דאין לו בן עם הבת הא יש לו בן ובת הבן קודם אמר ליה רב פפא לאביי אימ' דהכי כתב קרא איכא בן בלא בת לירות בן איכא בת בלא בן לירת בת איכא תרווייהו בן ובת לא האי ולא האי לירות כדמפרש לקמן לא האי ירית כוליה ולא האי ירית כוליה אלא כחדא ירתון דהכי קאמר קרא איש כי ימות ובן אין לו עם הבת שירשו שניהן ביחד אלא בת יחידית בלא בן יש לו והעברתם את כל נחלתו לבתו הא איתנהו תרוייהו ירתון כחכא. מאן דו לירות אם לא הקרובים. ירש בר קשא מושל העיר:

דף קיב ע"א אמר ליה רב פפא לאביי ממאי דילמא לעולם אימא לך בעל לא ירית וקראי בסיבת הבן כדאמרי ויאיר דזבין ופנחס וכו' עד דאמר ליה אביי פי' הוסיף לו אביי קושיא אחרת על הני קראי גופייהו שלא מענין זה שהקשה עליו רב פפא ואמר לו בין למאן דאמר בסיבת הבן וכו' סוף סוף פי' אפי' לשתנשא בת זו לאחד ממשפחת מטה אביה כיון שאמה משבט אחד ואביה משבט אחד וכדכתי' מטות אפשר שתמו' אמה ותירש היא אותה ותמות היא וירש אותה בנה או בעלה ונעקרת נחלת שבט אמה משבטה לשבט אביה שהיא שבט בנה או בעלה ואם כן מה הועיל נישואיה לאחד ממשפחת מטה אביה והנה החשש שחשש הכתוב עדיין ישנו:

ואמר ליה קושיא זו אינה דשאני התם שכבר הוסבה מעת שנשאת אמה לאביה ואין נשואי בתה עכשיו לאחד ממשפחת מטה בית אביה מחדשת הסבה והכתוב לא הקפיד אלא על הסבה שמתחדשת בנשואי זו הבת עכשיו:

אמר ליה שכבר הוסבה לא אמרי' לפי שאפשר שתהא אמה עדיין בעולם ולא מתה אלא לאחר נישואי בתה שנמצאת ההסבה לא היתה אלא לאחר נישואי בתה בעת מיתתה ומקודם לכן לא היתה שם הסבה לפי שקיימת היתה ונכסיה בחזקתה היו עומדין ואין כאן לומר שכבר הוסבה:

אמר ליה רב יימר לרב אשי וכו'. פי' זו הקושי' עצמה שהקש' אביי לרב פפא הקשה אותה נמי רב יימר לרב אשי והשיב בה רב אשי תשובה אחרת ואמר ליה דמנסבין ליה לגברא דאבוה משבט' דאבוה ואמיה משבטא דאמה שנמצאת שנישואי בתה עכשיו לא חדשה הסיבה שקוד' הנישואין היתה נחלה זו ראויה לזו הבת שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון ועכשיו לאחר נישואיה אם תמות וירש אותה בעלה הרי בעלה אביו משבט ראובן ואמו משבט שמעון ואם תשאל תינח אם מתה בחיי בעלה וירשה בעלה אין בכך חידוש הסיבה שהרי בעלה אביו משבט אביה ואמו משבט אמה ואם מתה לאחר מיתת בעלה שבנה יורשה הרי יש כאן היסיבה שהרי בנה אביו ואמו משבט ראובן הן ונמצאת נחלה זו קודם נישואיה היתה ראוי לה שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון ונעקרה נחלה זו לזה הבן שאביו ואמו משבט ראובן הן יש להשיב אם אביו כאמו דמי' וכיון שאם אביו משבט שמעון היא כמי שאמו משבט שמעון הוא חשוב:

דף קיג ע"א אמר קרא בנו פירש למה נכתב בנו אטו עד השתא לא הוה ידעינן דפנחס בנו דאלעזר הוה אלא לכך ייחסו הכתוב כאן באלעזר ותלאו בו להיות רמז שנחלה זו ראויה היתה לאלעזר ושייך הוה בה לולי שמתה אשתו בחיי מורישיה וירשה בנו תחתיו ונעשה במקומו בחייו לענין ירושתה כמו שיכנס הבן במקום אביו אחר מותו בנכסיו ובכל דבריו ובירושה שהיה לו לירש בחייו:

ע"ב מקיש ירושה שנייה לירושה ראשונה וכו' פי' ירושה ראשונה היא ירושת הבן לאביו והבת לאביה שכן זרעו של מת. וירושה שנייה היא ירושת אחין ואחי האב למת שאינן זרעו של מת אלא זרע אבי המת וזרע אבי אבי המת מה ירושה ראשונה שהיא זרע המת בן קודם לבת אף ירושה שנייה שהיא ירושת זרע אבי המת במקום שאין זרע למת אי נמי זרע אבי אבי המת במקום שאין זרע לאבי המת בן קוד' לבת. ופירש היקישה זו מדכתי' אותה כלומ' אותה ירוש' שאמרת לך בזרעו של מת שהיא ירושה ראשונ' היא עצמה אמרתי לך בירושת זרע אבי המת למת וזרע אבי אבי המת למת במקום שאין זרע למת שהן ירושה שנייה כדין זה כך דין זה מה דין זה בן קודם לבת אף דין זה בן קודם לבת. ואף על גב דאוקימנא להאי קרא בירושת הבעל הא קי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובירושת קרובים משתעי קרא אי נמי אתירוצי' דרבא סמכינן דדריש נחלת שארו לו וממילא וירש אותה אייתר לירושת קרובים אי נמי האי תנא דר' שמואל בר רב יצחק כר' ישמעאל סבירא ליה דמפיק לירושת הבעל מלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר ושביק ליה להאי קרא דוירש אותה כפשטיה לירושת קרובים שהיא ירושה שנייה:

דף קיד ע"א איתמר קנין עד אימתי חוזר וכו' מדקא פריך ליחוש דילמא הדר ביה ותרצינן דקמו והדר יתיבו אי נמי סליקו מענינא לענינא מכלל דבמתנת שכיב מרע במקצת דהיא כמתנת בריא עסקי' אבל צוואת שכיב מרע בכל נכסיו אי נמי מצווה מחמת מיתה אפילו במקצת אף על גב דקמו והדר יתיבו יכול לחזור בו דכל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו:

ע"ב הא קמשמע לן דאשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו בקבר. פירש לה רבינו חננאל ז"ל הכי מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר שאם נפלה לה ירושה והיא בקבר כלומר לאחר מיתתה אין הבעל יורש אותה. ועל זה הפירוש לא דמי אשה את בנה לאשה את בעלה משום דאשה את בעלה האשה המורשת היא בקבר והבעל הרוצה לירש הוא בחיים ואשה את בנה אינו כן לפי שהבן עצמו שהוא רוצה לירש הוא בקבר וכיון שכן הכי איבעי ליה למימר מה אשה אינה יורשת בקבר להנחיל לבעלה אף הבן אינו יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ואיתחזי לן דלאו הכין פירושא דמילתא אלא הכין פירושה כגון דמית ליה בעל מיקמי אשתו והכי קאמר מה הבעל אינו יורש את אשתו כשהוא בקבר שאם מת הוא ואחר כך מתה היא אינו יורש אותה להנחיל לבניו מאשה אחרת אף הבן אינו יורש את אמו כשהוא בקבר להנחיל לאחין מן האב. ומילתא דפשיטא היא דבעל אינו יורש את אשתו כשהיא בקבר משום דירושת הבעל אינה משום קריבות דלית לה הפסק אלא מחמת אישות בעלמא דאית לה הפסק היא וכיון דמתה איפסקא לה לאישות אבל הבן דיורש את אמו מחמת קריבות הוא דלית ליה הפסק ואי לאו דדמיה תנא למילתא דבעל הוה אמינא בעל הוא דאינו יורש את אשתו כשהוא בקבר משום דמיתה אפסיק לה לאישות ובעידן ירושה הא לאו אשתו היא אבל הבן לא אפסקא לה מיתה לקריבות דהא קריבות ממש הוא דלא אפשר לאפסוקה כי היכי דאפשר לאפסוקה לקורבא דאישות בגירושין ובמיתה