ר"י מיגאש בבא בתרא לב

הדין דאפילו שביל של שדות ולפי שהדבר ידוע שהכרמים יש להם גדרים שמונעין בני אדם מלהכניס בהו ואין לו לאדם רשות לבקוע בכרמו של חבירו ולהלוך ממנו אל שדהו אלא אם כן קנה לו דרך הוא דקאמרינן שביל של כרמים. אלא מיהו יש לומר דדוקא שביל של כרמים והוא הדין נמי לשביל של שדות שכיון שהוא צר דאין אדם צריך ממנו אלא למקום הילוך רגליו לבד וגופו אין קנוי לו אלא ממון בעל הכרם הוא תדע שהרי שנינו (במתני' דלעיל) החיצון זורע את הדרך לפיכך קני ליה בהילוך אבל דרך רחב כגון דרך רבים וכיוצא בהן שנמצא שבעל השדה הרי זה אבד ממנו את גופו ואין לו בו הנאה הוה ליה כקניית גוף קרקע ממש ולא מקני ליה בהילוך. ולא נתברר הדבר אצלינו עדיין בבירור יפה כי היכי דנעבד בה מעשה:

כי אתו לקמיה דרבי יצחק פירש כי הוה אתי לקמיה מאן דזבין לחבריה בשדהו שביל סתם בלי לפרש רחבה כמה הוה אמר להו זילו הבו ליה ברוחבה שביל כי היכי דדרי מפעונא דשבשתא והדר ולא מנעי ליה המחיצות ולא אמרן אלא היכא דזבין שביל בתוך שדהו וליכא בהו עדיין מחיצות מסיימות בשעת המכירה אבל מסיימי מחיצתא אפילו לית ביה אלא כי היכי דשקיל חד כרעא ומנח חד כרעא סבר וקביל ואיכא נוסחא דאית בה הכי ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא אבל לא מסיימי מחיצתא כי היכי דשקיל חד כרעא. ופירש הכין ולא אמרן דיהיב ליה ברוחב השביל כי היכי דדרי טעינא דשבשתא והדר אלא דמסיימי מחיצתא דאי לא יהיב האי שיעורא כיון דאיכא מחיצות לא מסתגי ליה משום דמנעי ליה מחיצות אבל אי ליכא מחיצות דמנעי ליה לא יהיב ליה אלא כי היכי דשקיל חד כרעא ומנח חד כרעא דהא אף על גב דדרי טעונ' אכתפיה הא קא מסתגי ליה וליכא מידי דמנע ליה מלמיזל ולמהדר ונפקא מינה דאי בעי מוכר למזרע ליה לכולה שדה ולאנוחי מקום הנחת רגליו של לוקח בלבד בני זרוע הרשות בידו ולית ליה ללוקח לעכובי עליה בהכי דהא ליכא עליה הפסד:

שבשי פי' זמורות כדמתרגמינן ובגפן שלשה שריגים ובגופנא תלתא שבשין:

דרך היחיד ארבע אמות וכו' תניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו ודייני גולה אמרי שני גומדין ומחצה ואיפסיקא הילכתא כאחרים וכדייני גולה ואוקימנא בגמרא דאידי ואידי חד שיעורא הוא ומסתברא לן דהני מילי היכא דליכא מחיצות אבל היכא דאיכא מחיצות חמור במשא בשני גומדין ומחצה לא מסתגי וכל שכן דלא הדר:

ע"ב אמר רבי בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו. פירש לא היו אומרים כלום אלא במעמד היו אומר עמדו יקרים עמודו ובמושב היו אומרי' שבו יקרים שבו אבל הספד לא היו אומרים במעמדות ובמושבות שבו:

אמרו לו אם כן. כלומר אם אין אומרים הספד אלא עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו בלבד אף בשבת נמי מותר לעשות כן:

דף קא ע"ב תנן התם במסכת נזיר בפרק הכותים אין להם נזירות המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו וכו' פירש משנה זו לענין טהרת ארץ ישראל היא שנויה לפי שהיה דרכן לתקן את הדרכי' ולבדוק אותן מן הטומאה מפני עולי רגלים וכל מקום שהיו מוצאין בו קבר אם מת אחד או שנים או שלשה שאין קבורין על הסדר קבר ארץ ישראל היו מפנין אותן לפי שיש לומר שבאקראי בעלמא נקברו וקיימא לן דכל בקבר שאינו ידוע וקבוע מותר לפנותן. כדגרסי' בפרק נגמר הדין (דף מ"ז ע"ב) ג' קברים הם קבר הידוע אסור וכו' ואם היו מוצאין מתים קבורים כסדר ארץ ישראל בידוע שהיא שכונת קברות ולא היו מפנין אלא מציינין אותו כדי שיפרשו מהן עולי רגלים כדתנן בפרק משקין בית השלחין ומציינין על הקברות וכו' ועל זה שנינו המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו פי' עפר תיחוח שתחת המת שכיון שדבר ידוע הוא שלחלוחית המת ומה שנמס מגופו באותו עפר הוא נבלע כמת עצמו הוא חשיב ולפיכך כשמפנה אותו מאותו מקום נוטלו ואת תפוסתו עמו וקוברו במקום אחר. שנים נוטלן ואת תפוסתן. פי' לפי שעדיין יש לומר שאינו קבע קבוע שאסור לפנותן:

מצא שלשה אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה הרי זה שכונת קברות פירש כלומר אם מצא אותן קבורים בתוך ארבע אמות יש לומר ששכונת קברות היא וזה הוא רחבה של מערה. ועל זאת הקשינו האי מתני' דשמעת מינה שסדר קברי ישראל להיות רוחב המערה ד' אמות וארכה ח' אמות:

מני לא רבנן ולא ר' שמעון אי רבנן הא אמרי שסדר קברי ישראל להיות המערה ד' על ו' ואי רבי שמעון הא אמר ו' על ח' ומהדרינן האי תנא הוא דתניא מצאן רצופין אם אין ביניהן ארבע אמות ועד ח' יש להן תפיסה ואין להן שכונה. כלומר כיון שהן רצופין ואין ביניהם כסדר הזה בידוע שאינה שכונת קברות ומותר לפנותן הן ותפוסתן עמם דשמעת מינה דסבירא ליה להאי תנא דסדר קברי ישראל להיות ברוחב המערה ד' אמות ובאורך ח' אמות:

דף קב ע"א אימא סיפא ובודק הימנו ולהלן כ' אמה פי' שהוא כדי אורך שתי מערות וחצר ביניהם ועשרים אמה אלו שבודק אותן מתחלת מתים אלו הוא שמונה אותן לפי שיש לנו לומר שמתים אלו היו במערה הואיל ונמצא ביניהן מד' אמות ועד ח' שהוא סדר קברי ישראל והיה לפניה חצר שש ולאחר החצר מערה שניה כמו סדר קברי ישראל ולפיכך צריך לבדוק עד תשלום עשרים אמה אם לא מצא שם כלום בידוע שלא היה שם אלא מערה אחת בלבד והוא המקום שמצא בו שלשה מתים אלו אי נמי היו שתי מערות וחצר ביניהן אלא שלא נמצא לבעלים לקבור אלא במערה אחת מהן בלבד. ואם מצא אחד בסוף עשרים יש לומר ששתי מערות היו וחצר בנתיים ונזדמן לבעלים שלא יקבור במערה השנייה אלא זה המת בלבד, ודייקינן האי מתני' דשמעת מינה שאידך שתי מערות וחצר ביניהן עשרים אמה הוי מני אי רבנן דאמרי ארכה של מערה שש תמני סרי הויין שתי מערות שנים עשר וחצר שש. ואי ר"ש דאמר ארכה של מערה ח' אמות כ"ב הויין י"ו וחצר ו'. ומהדרינן לעולם רבנן וכגון דבדק באלכסונא פירש כיון שאין ידוע היכן היה אורך המערה והיכן היה הרוחב יש לומר שמא זה שבדק דילמא דרך אלכסונא נקט ולפיכך הוספנו ב' אמות שהן ב' חומשי ו' אמות (בקירוב) כדקיימא לן כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. ואקשינן ומדהא באלכסונא הך נמי באלכסונא כלומר כמו שחששנו שמא דרך אלכסון נקיט בבדיקותיה אם כן עשרים ותרתי בעי למבדק. ומהדרינן חדא באלכסונא לא אמרי' כלומר אין לנו לחוש שנזדמן לו זה הטעות שתי פעמים:

ע"ב רב שישא בריה דרב אידי אמר בנפלי'. פירש לעולם רבי שמעון היא ואילו היו המתים שמצא מתים גדולים בודאי כ"ב אמה היה בודק אלא הכא במאי עסקינן כגון שהיו מתים אלו נפלי' שאין צריך להיות באורך המערה שלהן ח' אמות דעד כאן לא קאמר ארכה של מערה ח' אמות אלא בכוכין דמתים גדולים שלא יתכן להיות ד' כוכין בפחות מאורך ח' אמות כדי שיהא כוך אמה וריוח אמה אבל בכוכין דנפלים בפחות מיכן סגי שהרי יתכן להיות ד' כוכין באורך הואיל וקטנים הם ואין צריך שיהא ברוחב כל כוך וכוך אמה וגם הריוח שביניהם אין צריך להיות אמה אלא לפי רוחב וכיון שמתים אלו שמצא נפלי' היו לפיכך לא הצריכוהו לבדוק אלא עד עשרים אמה בלבד ו' מערה דנפלים שאין לנו להחזיק שהיתה פחותה מיכן הואיל ולא מצינו מערה פחותה משיעור זה ושש דחצר וח' דמערה שניה הרי כ' ועלה התירוץ של רב שישא בריה דרב אידי דהאי דקתני במתני' ובודק ממנה ולהלן עשרים אמה לאו אהיכא דיש ביניהן מד' אמות ועד