ר"י מיגאש בבא בתרא לא

גב דקא אמרינן להא דרב הונא משום דינא ולא משום קנסא אטו מי קא אמרינן היכא דליכא לחיובא משום דינא ואיכא לחיובי משום קנסא לא קנסינן ליה כי היכי דאתיב תיובתא מהנך דקנסינן וסייעתא מהנך דלא קנסינן הילכך כל הני תא שמע דאמרינן אעיקר מימריה דרב הונא הוא אליבא דמאן דמוקמא לה משום קנסא וכדפרישית. אבל למאן דאמר משום דינא ליכא למשמע הכא מכל הני תא שמע דאמרינן לא תיובתא ולא סייעתא. והאי פירושא בתרא טפי עדיף מפירושא קמא:

דף צוז ע"א תנו רבנן שמרים של תרומה ראשון ושני אסור ושל הקדש שלישי אסור. לא תימא והוא דרמא תלתא ואתא ארבעה דחמרא הוא אלא אפילו רמא תלתא ואתא תלתא נמי דלאו חמרא הוא לענין שמרים של תרומה ושל הקדש אסור דכי אמרינן רמא תלתא ואתא תלתא ולא כלום הוא הני מילי לענין בורא פרי הגפן דלא מברכינן בורא פרי הגפן אלא אגופיה דחמר' אבל אטעמא בלחוד לא מברכינן ומשו' הכי כי רמא תלתא ואתא תלתא כיין דגגופיה מיא הוא אף על גב דאית ביה טעם יין לאו כלום הוא ולא מברכינן עליה בורא פרי הגפן. אבל לענין תרומה והקדש כיון דטעמא נמי אסור כדקיימא לן כל איסורין שבתור' במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם אפילו רמא תלתא ואייתי תלתא חמרא הוא:

אמר רב פפא בפרה ששותה ראשון ראשון. כלומר האי ראשון ראשון ושני לאו איהו שקלינהו בתר דאיתמוד כי היכי דאיתמוד אלא פרה הוא ששותה ראשון ראשון כגון דנפלו מי גשמים פעם ראשון ונתמדו ואתיא פרה ושתיא להו והדר נפלו מי גשמים עליה פעם שניה ונתמדו ואתיא פרה ושתיא להו והדר נפלי עליה מי גשמים פעם שלישית ונתמדו דכיון דלא אחשבינהו ולא איהו שקלינהו לקמא קמא כי היכי דניגלי אדעתיה דניחא ליה בכל תימוד ותימוד אי חשבת להו מיא לא מכשר ואי חשבת להו חמרא מכשר והיינו דקא אמרינן כדרך שאמרו לענין איסורין דראשון ושני אסור אלמא חמרא הוא כך אמרו לענין הכשירן דהיינו ראשון ושני ששותה הפרה חמרא הוא ומכשר שאם נשחטה הפרה לאלתר ונפלה עליה טומאה כיון דהני משקין ששותת חמרא הוא מכשרי ליה לבשרא אי נמי נפל מאותן משקין מפי הפרה כלום על הפירות ונפלה עליהן טומאה הוכשרו באותן המשקין משום דחמרא הוא:

ע"ב תנא פיטסאות נאות ומגופרו'. כלומר אף על פי שאין מבושלין כל צרכן והן מזיעין את היין צריכין שיהיו נאות ומזופפין בזפת:

דף צח ע"א מיושן משל שלש שנים. תנא מתיישן והולך עד החג. פי' וצריך להיות היין המיושן שנותן לו מתיישן והולך עד החג. פי' אם החמיץ קודם לכן חייב באחריותו לפי שיש בלשון מיושן שיתיישן והולך עד החג כמו שיש בלשון מבוסם שיהא עומד בביסומו עד העצרת כדקתני ברישא דהאי מתני' ואם אמר יין מבוסם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת:

דף צט ע"א ודילמא באלכסונא הוו קיימי וכו'. איכא הכא לאקשויי בשלמא למאן דאמר הגופין היו בולטין כתרנגולין ולא היה הגוף מבדיל בין כנף לכנף היינו דכתיב עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו אלא להני אמוראי דמוקמי לה באלכסונא וזה שלא כנגד זה ושלחופי קא משלחיפי דאלמא לא היה הגוף בולט אלא היה מבדיל בין כנף לכנף ונמצא רוחב הגוף מוסיף על אורך הכנפים היאך אמר הכתוב עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו והרי הכנפיים לבדן עשר אמות יש בהן דכתיב חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות הכרוב השני. ומסתבר לן בפירוק קושיא זו דהאי דכתי' עשר אמות מקצו' כנפיו ועד קצות כנפיו לאו אחד כרוב קאי אלא אתרי כרובי' קאי דכיון דהוו תרווייהו קיימי בהדי הדדי וכל חד מינייהו משוך כנפי' להדי חבריה אשתכח דמקצו' כנף הימיני של אחד עד קצות כנף השמאלי של שני עשר אמות. ודיקא נמי מדכתיב חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות הכרוב השני עשר אמות מקצות כנפיו עד קצות כנפיו אלמא כנפיה דהאי כרוב בהדי כנפיה דהאי כרוב קא חשיב והיינו דסליק חושבניה לעשר אמות דהא ליכא גוף בנתים ולהאי פירושא האי דכתיב קצות ההוא קצות דלגבי גוף הכרוב קאי דההוא נמי קצות מיקרי:

כרובים מעשה צעצועים היו. פי' קרא מלא כתוב בדברי הימים ויעש בבית קדשי הקדשים כרובים שנים מעשה צעצועים. ופי' צעצועים צאצאים והן תינוקות כצוהר פני הכרובים כפני תינוקות כדגרסינן בסוכה (פ"ק דף ה' ע"ב) מאי כרוב כרביא:

דף ק ע"א ולימא שקילו דידכו והבו לי דידי ואמאי מה שנתן נתן ואוקימנא הא מני רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שביררו לעצמן מה שביררו ביררו ומוקמי דליסיימה למילתיה הכי מתוקמא מתניתין כוותיה. ולרבי אליעזר רבים גזלנים נינהו:

אמר רב גידל אמר רב כגון שאבדה להן דרך באותה שדה דאמרינן בכל מקו' ארחן בכך הוא אלמא כיון דבדינא ביררו להו האי דרך ונחתי ליה ואחזיקי ביה אף על גב דאשתכח בתר הכי דרך דילהו לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי הכא נמי כיון דבדינא נחתי ליה להאי דהא ברשות בעלים היה ואיהו הוא דיהביה ניהלייהו ומדעתיה אחזיקו ביה לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי. ואקשינן אי הכי אמאי אמר רבה בר רב הונא אמ' רב אין הלכה כר' אליעזר פירוש כיון דאוקמ' רב גידל משמיה דרב להא דרבי אליעזר בשאבדה לו דרך באותה שדה הא ודאי אית להו מן דינא למשקל דרך באותה שדה דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון דתנן (כתובות פרק בתרא) מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך בתוך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכמים אומרים יקח דרך במאה מנה וכו' אלא בחד דאתי מכח ארבעה אבל בחד דאתי מכח חד או מכח דנפשיה דכולי עלמא לא פליגי דמצי אמר ליה מכל מקום אורחי גבך הוא וכיון שכן אמאי אמר רבה בר רב הונא משמיה דרב גופיה דאין הלכה כר' אליעזר דאלמא דההוא בירור ולא כלום הוא אע"ג דלא אשתכח נמי דרך דילהו. ופריק מאן דמתני הא לא מתני הא כלומר מאן דמוקים לה משמיה דרב בשאבדה להן דרך באותה שדה לא מתני הא דרב גידל משמיה דרב והא רב' בר רב הונא משמי' דרב. ודייקינן טעמ' מאי פי' בין מתני' דאוקימנא כר' אליעזר בין להא דר' אליעזר דאוקימנא בשאבדה להן דרך באותה שדה כיון דהא קא יהיב להו דרך דידהו אמאי לא אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי. ואוקימנא משום דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. פירש שהחזיקו בדין או ברשות בעלים והכא נמי כיון דהא דמתני' ברשות בעלים החזיקו בו והא דרבי אליעזר ברשות ב"ד החזיקו בו אסור לקלקלו ודייקינן ולר' אליעזר רביה במאי קנו ליה. פירש בין להא מתני' דאוקימנא כרבי אליעזר בין להא דרבי אליעזר דאוקימנא בשאבדה להן דרך באותה שדה רבים במאי קנו ליה להאי דרך כי היכי דלא מצי א"ל שקולו דידכו והבו לי דידי. ומהדרינן בהילוכא דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום וכו':

אמר רבי יוסי בר חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך. פירש בא ר' יוסי בר חנינא להודיע דכי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר ה"מ בקניית השדה עצמה בהילוך דהיכא דזבין ליה שדה והלך בה הלוקח לארכה ולרחבה ר' אליעזר סבר קני ליה בהילוך ורבנן סברי לא קני בהילוך אבל בקניית דרך כגון דזבין ליה דרך בתוך שדהו והלך בו מודים רבנן ליה לרבי אליעזר דכיון דנעשה להילוך נקנה בהילוך והאי דקאמר שביל של כרמים הוא