ר"י מיגאש בבא בתרא לג

ח' אמות הוא דהא ודאי המתים גדולים נינהו אלא מילתא אחריתי באפי נפשה קאמר והכי קתני ואם היו אלו שמצא נפלי' בודק ממנו ולהלן כ' אמה. ודייקינן ומדהא בנפלי' הא נמי בנפלי' כלומר וכיון שמתים אלו שמצא נפלי' הוה והחזיק שלא היה באורך מערה שלהן אלא ו' אמות בלבד גם המערה שנייה היה לו להחזיק שהיא דנפלים וכיון שכן בתמני סרי סגי ולמה הצריך אותן לבדוק עד עשרים אמה. חדא בנפלי' אמרינן תרי בנפלי' לא אמרינן כלו' אין לנו להחזיק שאדם עושה שתי מערות לנפלים אלא כשעושה לנפלי מערה אחת בלבד הוא עושה והשאר לגדולים. ויש לפרש דהא דקתני ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה דלאו מהאי מקום שנמצאו בו אותן מתים הוא אלא חוץ לאותו מקום מתחיל לבדוק עשרים אמה אלו לפי שיש לחוש שהמקום כולו שכונת קברים הוא ושתי מערות אחרות וחצר בנתים יש שם חוץ למקום מתים הללו ושחצר מערת מתים אלו והמערה שנייה שלה מצד השני היתה עשויה ודיקא נמי דקתני מצא א' בסוף עשרים בודק ממנו ולהלן עשרים אמה אלמא כל כ' שבודק מסוף המקום שמצא בו המת הוא שבודק אותן ומשום חשש שתי מערות אחרות וחצר בנתים הוא שצריך לבדוק אותן ועלה הפירוש להא דאמר רב שישא בריה דרב אידי בנפלים דאין אנו צריכין לומר שהשלשה מתים שמצא מתים גדולים היו כדקתני בהדיא אם יש ביניהן מד' ועד ח' דשמעת מינה דמתים גדולים הן והאי נפל' דקאמר רב שישא בריה דרב אידי על אחת משתי מערות וחצר בנתים שאנו חוששין שיש שם שתי מערות אחרות וחצר ביניהן אין אנו חוששין שהיו שתיהן מערות דמתים גדולים שצריך להיות באורך כל אחד מהן ח' אלא למערה אחת מהן דנפלי' והשנייה דגדולים וחצר ביניהן הוא שאנו חוששין לפי שכיון שחששא בעלמא הוא אין לנו לאחוז בה כולהו פנים דחומרא ולומר שמא שתיהן דגדולי' היו אלא נקטינן בחד מערה לקולא ואמרינן דנפלי' הות ובחד מערה לחומרא ואמרינן דילמא דגדולים הות והיינו דמקשינן ומדהא בנפלים הך בנפלי' ומהדרינן חדא בנפלים אמרינן תרי בנפלים לא אמרינן. ושאר השמועה פשוטה היא:

הדרן עלך המוכר פירות ע"ב תנן התם המקדיש שדהו וכו' אין מקדישין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר מעות כסות וכלים יוליך הנאה לים המלח והני מילי שהקדיש בפירוש קדושת הגוף למזבח או לבדק הבית אבל אם הקדיש סתם כיון שאין לנו עכשיו בית המקדש סתם הקדש בזמן הזה לבתי כנסיות הוא או לעניים:

דף קג ע"א פחות מכאן נמדדין עמה וכו'. אמר רבי יצחק טרשים שאמרו בית ארבעה קבין. פירש אבל יש בהן יותר מארבעת קבין מקום בפני עצמו הוא ואין נמדד עם השדה:

אמר רב עוקבא והוא שמובלעין בחמשה קבין. פירש כלומר והאי דאמרינן דעד ארבעת קבין נמדדין עמה והוא שמובלעין בחמשה קבין שנמצא שהן מפוזרין אבל אם הם מכונסין כאחד אפילו ארבע נמי אין נמדד עמה:

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שמובלעין ברובה של שדה. רבי חייא חולק הוא על רב עוקבא דקאמר רב עוקבא כשמובלעין ד' קבין טרשין אלו בחמשת קבין מבית כור הנמכר אבל בפחות מיכן כמכונסין דמו. ורב האי גאון לא כתב בספ' מקח וממכר הא דרב עוקבא כלל:

בעי רב חייא בר אבא אם היו רובן של ארבעת קבין אלו במיעוטו של בית כור והמיעוט הנשאר מארבעה קבין ברובו של בית כור זה מהו כיון שכלל ארבעת קבין אלו לא נשלם אלא ברובו של בית כור זה נמדד או דילמא כיון שרובן של ד' קבין אלו מכונס הוא בתוך מיעוט של בית כור מכונס הוה ואינו נמדד תיקו:

בעי רבי ירמיה כשיר מהו פירש אם היו קבין אלו כשיר כגון זה $ציור בספר$ מהו כיון שאין באצעדה ריוח כמכונס דמי או דילמא כיון ששדה מתוכה כמפוז' דמי:

כשור' מהו. פירש אם היו כולן מדובקין זה לזה, בשורה אחת שנמצאו טרשין אלו שהן צדין וארוכין מהו כיון שהן מדובקין זה בזה באורך כמכונסין דמו או דילמא כיון שהן צרין ואין להם רוחב כמפוזרין דמו שהרי יש שדה מיכן ושדה מיכן. איצטדינין מהו פירש כגון שהיו טרשין אלו מכונסין אלא שיוצאין מהן קרנות לכאן ולכאן והשדה נכנס בין אותן קרנות היוצאו' מהן ואין מפסקת ביניהן ובין העיקר כגון, זה $ציור בספר$ מהו כיון שד' קבין אלו אינן נשלמין אלא באותן קרנו' היוצאין מן הגוף אילך ואילך כמפוזרין דמו שהרי יש שדה נכנסת בין אותן קרנות ומפסקת ביניהן או דילמא כיון שהן מוחזקין לגוף ואין מפסקת ביניהן ובין הגוף כמכונסין דמו. דרך עקלתון והשדה נכנסת בין העקמימות והנוסחא דרב האי ז"ל אית ליה תוספת על נוסחא דילן כחצובה מהו כגון זה $ציור בספר$ וכולן ענין אחד הוא שהטרשין מדובקין זה לזה בעקמימות והשדה נכנסת באותו ריוח שבין העקמימות ואלו כולן עלו בתיקו וכיון שכן כמכונסין דמו ואין נמדדין ואיצטדינין זו שפירשתי יש לומר שהוא מלשון שור האיצטדין שהוא השור שמשסין אותו ונוגח לאחרים לפי שדרך השור כשנוגח לאחרים פושט את רגלו ונוגח בו גם זה שיוצאין מן הקרנות אילך ואילך שהוא דומה לשור שפושט את רגליו נקרא איצטדינין לפי שהן מרובין נקרא אצטדינן ויש לומר שהוא מלשון צד כלומר יש לו קרנות שיוצאין מצדיו אילך ואילך. זו הטי"ת כמו הטי"ת דויצטידו והתי"ו דישתמר ויסתבל:

בשיר מהו אם תמצי לומר כחצובה דהם נמדדין דהתם ודאי שפיר מזדרע בנתים שתי וערב כשיגיע אצל הסלע יגביה מחרשתו מעט עד שיעבור הסלע ויחזור ויחרוש אלא עשויין כאצעדה דלא מזדרע בנתים כל כך כזה. ואם תמצא לומר דהכא נמי נמדדין עמה כשורה מהו דכל כנגד השורה אינו יכול לזרוע וכל חרישות בעינן שתי וערב ומיהו על ידי הדחק יכול לזרוע ואם תמצא לומר דכשורה נמדדין עמה איצטדינין דלא מזדרע שפיר כמו שורה מהו וכן כולם אחרון לא מזדרע שפיר כראשון:

ע"כ ע"ב תנא אם היה סלע יחידי. פירש אבן אטום אפי' כל שהוא אין נמדד עמה כלומר אפילו אין ברוחב אלא כל שהוא אין נמדד עמה דהא דאוקמינ' בשיש בו ברוחב ארבעה קבין אינו אלא בטרשין שהן אבנים מקוטעין ומדובקין זה לזה שאיפשר לו לחצוב האבנים ולהסירן אבל כשהוא אבן א' אטום א"א לו לחצבו ולהסירו אפילו אין ברוחב כל שהוא, ורבינו האי גריס אפילו אין בו אלא בית רובע אין נמדד עמה, ויש לפרש אם היה סלע יחידי כלומר לא היו טרשין מדובקין אלא סלע אחת יחידי בלבד אין נמדד עמה לפי שלא אמרו בית ארבעת קבין נמדדין אלא כשהן טרשין מרובין מפוזרין ומובלעין ברובה של שדה שהרי הן בכלל השדה ונעשו טפל לשדה אבל כשהוא סלע יחידי בלבד אפילו אין בו אלא רובע אחד בלבד אינו נמדד לפי שכיון שהוא יחידי ואין שם סלע אחר זולתו נעשה כמו מופרש ומובדל ממנה וכאילו לא מכלל השדה דמי, וכן אם היה סמוך למצר אף על פי שאינו סלע יחידי אינו נמדד עמה לפי שכיון שהוא סמוך למצר נעשה כאילו מכלל המצר הוא ואינו מכלל השדה:

בעי רב פפא הפסיק עפר בינתים מהו. כלומר הפסיק עפר בינו לבין המצר מהו כסמוך למצר דמי וההוא עפר דמפסיק בינתים לאו כלום הוא או דילמא כיון דמפסיק עפר