ר"י מיגאש בבא בתרא ל

אין הדמים ראיה אלא לעולם הוי ראיה דגלוי מילתא בעלמא הוא עליה דההוא זבינא היכי הוה מילתיה ומשום הכי אמרינן הכא לענין המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ולחזי דמי היכי. א"נ איכא לפרוקי דלא דמי דין המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לדין צמד ובקר דאילו המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן גלוי דעתיה דלוקח הוא דבעינן אי לרדיא זבין אי לשחיטה זבין ולא איכפת לן בדעתיה דמוכר בהכי כדאמרינן ולחזי אי גבר' דזבין לרדיא לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא לנכסתא דש"מ דגלוי דעתיה דלוקח הוא דבעינן בהכי ולא גלוי דעתיה דמוכר וכיון דלוקח הוא ניהו דיהבינהו לזוזי מש"ה הוה ראיה לגלוי דעתיה בהאי זביני דהא זוזי דידיה הוה ואיהו הוא דיהבינהו ואף על גב דזוזי בידא דמוכר נינהו מדאמרינן ואי דליכא זוזי לשקול תורא בזוזיה דשמעת מינה דזוזי כבר שקלינהו מוכר והוה ליה ברשותיה והוה ליה השתא לוקח מוציא מחבירו כיון דלא איכפת לן הכא בדעתא דמוכר אלא על דעתא דלוקח בעידן זביני הוא דסמכינן ומוכר הא לא יכול לברורי אי הוה דעתיה דלוקח לרדיא או לנכסתא משום הכי מפקינן להו מיניה ומהדרינן ליה ללוקח ולא מהני ליה למוכר האי דאיתנהו לזוזי ברשותיה מידי אבל לענין צמד ובקר כיון דלאו דעתיה דלוקח בלחוד הוא דבעינן לגלויי אלא דעתיה דמוכר דבעינן לגלויי אי גמר לאקנויי ליה ללוקח צמד בהדי בקר ובקר בהדי צמד אי חד מנייהו בלחוד הוא דגמר לאקנויי ליה משום הכי לא הוה הני זוזי דיהבינהו לוקח ראיה לגלויי דעתיה דמוכר אי תרווייהו אקני ליה אי חד אקני ליה חדא דהא ברשותיה דמוכר קיימא והוה לוקח מוציא מרשותיה ולוקח הא לא יכול לברורי דעתיה דמוכר אי גמר לאקנויי ליה תרווייהו או לא ועוד דכיון דלאו זוזי דמוכר נינהו אלא זוזי דלוקח לא חביבי הנהו זוזי עליה דמוכר כי היכי דלקני ליה בהו תרווייהו אלא צמד ובקר דיליה הוא דחביבי עליה טפי מהנהו זוזי דלוקח ואכתי איכא למימר דחד מינייהו בלחוד הוא דאקני ליה בהו ולא תרוייהו וכי מעיינת בהו בהני פירוקי משכחת לה דפירוקי מעלי' נינהו:

דף צד ע"א כל סאה שיש בה רובע ממין אחד ימעט סברוה דרובע דכלאים כיותר מרובע דהכא דמי וקתני ימעט ההוא פורתא דמשלים ליה לרובע עד דמוקים ליה אפחות מרובע דהוא רובע דהכא ופריק לא רובע דכלאים כרובע דהכא דמי ואילו היה בכלאים יותר מרובע הכי נמי דקנסינן ליה בכוליה. ואקשינן אי הכי אמאי ימעט כלל והא אמרת דרובע דכלאים כרובע דהכי דמי ושרי. ומהדרינן משום חומרא דכלאים. כלומר ימעט כי היכי דלא ליגע באיסור ואקשינן אי הכי רבי יוסי אומר יבור כלומר יברר אותן כולו ואל ישייר ממנו כלום ואי אמרת דרובע דכלאים כרובע דהכא דמי ושרי אמאי קאמר רבי יוסי יבור. ופריק התם היינו טעמא דרבי יוסי דכיון דמחייבינן ליה למעט מההוא רובע אי משייר מיניה מידי מיחזי כמאן דמקיים כלאים בכרם והוה לוה כמאן דזרעיה בכרם דכיון דמעט מיניה פורתא ושייר גלי אדעתיה דניחא ליה בקיומי ההוא מידי דשייר:

ע"ב תא שמע שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו בשלמא למאן דאמר התם לענין רובע קטנית דינא אין קנסא לא היינו דלא קנסינן להו הכא אלא למאן דאמר קנסא הכא נמי ליקנסינהו ויהא הכל מונח עד שיבא אליהו. ופריק הכי השתא התם היינו טעמא דלא קנסינן משום דודאי להאי אית ליה מנה ולהאי אית ליה מנה ובההוא מנה תליתאה הוא דערים חד מינייהו ומשום הכי לא קנסינן להו אלא בההוא תליתאה בלחוד אבל הכא לענין רובע מי יימר דהרובע כולו מעיקרו לאו ערובי עריב ליה כיון דאיכא יותר מרובע רגלים לדבר דהוא עירב ושמא הכל עירב אפילו הרובע וכיון דאיכא למיחש להכי כי משכחינן יותר מרובע הואיל וצריך לנכות קנסינן ליה ומנכינן ליה לכוליה רובע דהוה ליה ההוא רובע כוליה כההוא מנה תליתאה דהתם:

תא שמע מסיפא אמר ר' יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. בשלמא למאן דאמר התם משום קנסא אלמא קנסינן התירא אטו איסורא אלא למאן דאמר התם משום דינא אבל משום קנסא לא דאלמא לא קנסינן היתירא אטו איסורא הכא אמאי קניס ר' יוסי ואמר הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. ופריק הכי השתא התם ודאי איכא רמאי ומשום הכי קניס רבי יוסי בכל אבל הכא מי יימר דערובי עירוב מידי כי היכי דקנסיה נמי בהיתרא שהוא רובע דילמ' איתרמויי איתרמי ליה למהוי יותר מרובע:

תא שמע שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואין גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי רבי מאיר אלמא קנסינן היתירא אטו איסורא ותיובתא דמאן דאמר הכא דינא אין קנסא לא דאלמא לא קנסינן היתירא אטו איסורא ודחינן הכי השתא, התם ודאי משעת כתובה עביד ליה שומא כלומר עבר על לא תשימון עליו נשך ודאי דעביד איסורא ומשום הכי קנסינן ליה בכוליה אבל הכא מי יימר דערובי עירב ליה מידי כי היכי דקניס ברובע דהוה היתירא אטו יותר מרובע דהוא איסורא:

תא שמע מסיפא וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית אלמא לא קנסינן התירא אטו איסורא ותיובתא דמאן דאמר התם משום קנסא ודחינן הכי השתא התם ודאי קרן דהתירא ומשום הכי לא קנסינן ליה אבל הכא מי יימר דכוליה לאו עירובי עריב ליה:

תא שמע דתני רב נחמן לא את המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא כל הרובעין כולן בשלמא למ"ד משום דינא הכא נמי משום דינא אלא למ"ד משום קנסא הכא מאי קנסא איכא. כלומר הא לא עביד מידי דניקניס ודחינן הכי השתא התם הן חסר הן יתר א"ל מיהו רובע לא חשיב בסאה יותר מרובע חשיב וכיון דהוה ליה תשעת קבין הויא ליה ארעא חשיבתא באנפיה נפשיה והדרא:

תא שמע האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אלמא קנסינן התירא בהדי איסורא דהא כי הויא אונאה פחות משתות לא מהדרי ליה מידי וכי הויא שתות מהדר לה לאינאה כולה ותיובתא דמאן דאמר התם דינא אין קנסא לא דאלמא לא קנסינן היתירא בהדי איסורא. ופריק התם נמי דינא שוה בשוה אמר ליה וכו':

תא שמע המקבל שדה מחבירו ליטע הרי זה מקבל עליו עשר בורייות לסאה. פירש מקבל עליו עשר שורות מבויירות לסאה. אי נמי יש לפרש עשר נטיעות מבויירות לסאה. יתר מכאן מגלגלין עליו את הכל. אלמא קנסינן היתירא דהוא עשר בהדי איסורא דהוא יותר מעשר ותיובתא דמאן דאמר התם משום דינא אין משום קנסא לא:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע התם נמי מגלגלין עליו את הכל לאו משום קנסא היא אלא משום דינא דכיון דאונאה יותר מעשר שורות משויירות אי נמי יותר מעשר נטועות מבויירות להך פירושא אחרינא הוה ליה שדה חשובה בפני עצמה וצריך ליטע אותה מתחלה ולא הויא טפילה לגבי הסאה. ויש לפרש לכל הני תא שמע דאמרינן הכא דאעיקר מימריה דרב הונא הוא דאמר אם בא לנפות מנפה את כולו ואליבא דמאן דמוקים לה משום קנסא איכא מינייהו מאן דהוה תיובתא עליה ואיכא מינייהו מאן דהוה סייעתא למימריה וקא מייתי להו לסיועי דרב הונא ולמיפשט מיניה דמימרי' דרב הונא סליק אליבא דהילכתא כי היכי דלא ליסלק אדעתין דלאו הילכתא היא משום הך תיובתא דאותבינן עליה ואף על גב דהא קא פריק לה איכא למימר דדחייא בעלמא היא להכי אמרי תא שמע לסייעתא למימר' ולמפשט מיניה דהילכתא היא ודהאי פירוקא פירוקא מעליא היא אבל למאן דמוקמא להא דרב הונא משום דינא לאו תיובתא איכא עליה ולא סייעתא מסייע ליה דכיון דקאמרינן דהא דרב הונא דינא הוא ולאו קנסא ליכא לאותביה עליה מהנך דקנסינן ולסיועי מהנך דלא קנסינן כפירושא קמא ואף על