ר"י מיגאש בבא בתרא כט

המדות שיתקן אותן ויחתום עליהן בחותמו כדי שלא ימצא הרמאי מקום לרמות וכל מי שנמצא שמודד במדה שאין עליה אותו חותם מכין אותו ועונשין אותו וסוגיא דשמעתא דמעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערי' כלו' שיגזור על בעלי החנויו' שלא יהו מוכרין אלא בכך וכך כדי שלא יפקיעו את השערים והתם במס' יומא (דף ט' ע"א) אמרי' מתוך דפרהדרין הללו חובטין אותן ואומרי' להן מכרו בזול וכו' אלמא הכין הילכתא דמעמידין אגרדמים לשערים כמו למדות:

מאי קמ"ל דמתקנין מתקלי עד הכי. כלומר שאין עושין משקל ליטרא פחות רביע לפי שמתחלף בליטרא ויש לחוש שלא ירמה בו אחרים. אבל עושין חצי ליטרא לפי שאינו מתחלף בליטרא ואין עושין שלשה שמיני ליטרא לפי שמתחלף בחצי ליטרא. אבל עושין רביע ליטרא לפי שאינו מתחלף בחצי ליטרא ולענין שמינית ליטרא יש לומר דעושין כדי שאם ירצה ליקח שלשה שמיני ליטרא שוקל לו חצי ליטרא ומניח שמינית ליטרא עם הבשר כמו שעושין למי שרוצה ליקח שלשה רביעי ליטרא ששוקל לו ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר. והא דאמרי' דמתקני מתקלי עד הכי לאו למעוטי שמינית ליטרא אלא למעוטי שלשה רביעי ליטרא ושלשה שמיני ליטרא דאין עושין לפי ששלשה רביעי ליטרא מתחלף בליטרא ושלשה שמיני ליטרא מתחלף בחצי ליטרא אבל שמינית ליטרא עושין לפי שאינו מתחלף בכפליים ממנו וי"ל דמדקאמרינן דמתקני מתקלי עד הכי משמע דאפילו שמינית ליטרא לא עבדינן מפני שמתחלף ברביע ליטרא שאף על פי שרביע ליטרא כפלים ממנו כיון שבמראה קרובין זה לזה חוששין שמא ישקול בו במקום רביע ליטרא ואם תאמר אם כן מי שרוצה ליקח שלשה שמיני ליטרא היאך עושין. יש לומר ששוקל לו חצי ליטרא ומניח שלשה משקלות קטנים הנקראים בלשון ערבי אוא"ק עם הבשר והדין הוא סבר' דרבינו הרב ז"ל דשמעינן ליה מפומי' ומסתברא כוותיה. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אבל עושין רביעית ותומן ועוכלה ההוא במדות דכיון דנפישי לא אתי לאיחלופי. אבל משקלות דקטנים נינהו ודמיין להדדי אתי לאיחלופי:

ת"ר נפש מאזנים. פירש קוב"ה אל"מיזאן:

גרומני פירש פסולת של צמר גפנים והוא הנקרא חב אל"קטון:

טורטני יש שפירש מאזנים של שולחני בעין אל"רצאן:

אבר. אל"קצדיד. גיסטרון. אל"פנרה. והיינו טעמא דאין עושין מכל מיני מתכות לפי שהן נפחתין והולכין:

ע"ב אין עושין מחק של דלעת מפני שהוא מיקל. כלומ' שאינו מוחק כלום ונמצא מפסיד המוכר:

ולא של מתכו' מפני שהוא מכביד. כלומר כובש הקמח בתוך המדה ונמצא מפסיד המוכר והכי פירש רבינו הרב זצ"ל ששניהם בהפסד המוכר חושש:

אשכרע הוא אלבע"ץ:

תרקב שלשה קבין. תומן הוא רביעית הרובע שהוא אחד מששה עשר בקב. נמצא בין תומן לעוכלא חומשא שזה אחד מחמשה ברובע וזה אחד מארבע ברובע והיינו דאקשי אלמא טעי איניש בריבעא אם כן עוכלא נמי לא לעביד דאי טעי בריבעא כל שכן בחומשא דף צ ע"א כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר דכל טעות שבמדה ושבמשקל ושבמנין אין דנין בו שפחות משתות יהי' מחילה ולא יותר משתות דליהוי ביטול מקח וטעמא דמילתא דכי אמרינן יותר משתות בטל מקח ה"מ היכי דאיגלאי מילתא דאיכא טעות בדמים דהוה ליה טעותא בעיקר זביני והוה ליה מקח טעות אבל היכא דליכא טעות בדמים כיון דעיקר זביני לית בהו טעותא אלא לבתר דזבני וגמרי זביני קא טעי במידה ליכא הכא ביטול מקח אלא שקיל ליה לההוא טעותא ואזיל ואפילו הוה ליה ההוא טעות פחות משתות נמי ליכא למימר דמחילה הוא דכי אמרינן מחילה בטעות דמים דאיתיה בעיקר זביני אבל במדה כיון דלא בעיקר זביני הוא דטעה דהא מדה ידועה זבין מיניה כי יהיב ליה בפחות או יותר בודאי טעותא הוא ולא מחילה דהוה ליה כמאן דאית ליה גבי חבריה כור חטים דכי יהיב ליה כור פחות כל שהוא או יתיר כל שהוא ואפילו עוכלא אית ליה מן דינא למשקל מיניה ההוא עוכלא דאישתייר ליה גביה. והוא הדין נמי היכא דטעה במשקל ובמנין דכיון דליכא טעותא בעיקר זביני אלא לבתר דגמרי זביני קא טעי במשקל ובמנין ליכא הכא לא מחילה ולא ביטול מקח אלא שקיל טעותיה ואזיל דהוה ליה כמאן דאית ליה גבי חבריה מנה וטעה ויהב ליה מנה טפי דינר או בציר דינר דאית ליה מן דינא למשקל מיניה ההוא דינר דטעה ביה גביה וכדאיתברר מהא דרבא וכו':

דף צא ע"א למאי נפקא מינה לתשובת המינין שאינן מודין בתורה שבעל פה אלא בתורה שבכתב בלבד. וזו היא תשובתן שאומר להן אילולי הקבלה מנין היו יודעין דבר זה ומאחר שאתם מודים בזה שהוא מקבלה הודו גם בתורה שהוא בעל פה. וכל דבר שבידינו קבלה:

ע"ב דברים הללו עתיק יומיא אמרן. פירש הקב"ה גזר שיצאו מחלון וכליון בחוצה לארץ. וישאו שם נשים כדי שיתגלגל הדבר ותבא רות המואביה לבית לחם יהודה ותנשא לבועז ויצא ממנה דוד:

ריצינתא ריקבון שמכלה גוף החטים. שדיפא שיפסיד טעמו מחמת שנתיישן:

דברים שאין דרכן ליישנן כגון תבואה ודגן וכיוצא בו שהחדש מעולה מן הישן. מנין שמתברכין בו אף על פי שמתיישן ת"ל ואכלתם ישן נושן מכל מקום:

הדרן עלך המוכר את הספינה דף צב ע"א וליחזי דמי היכי נינהו אי דמי דרדיא נינהו ודאי לרדיא זבין ואי דבישרא נינהו ודאי לשחיטה זבין. ואוקימנא דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא וכו'. הא דאמרינן ולחזי דמי היכי איכא לאקשויי עלה הא דתנן בפרק המוכר את הספינה מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד רבי יהודה אומר הדמים מודיעים וחכמים אומרים אין הדמים ראיה וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים אלמא דמים לא ראיה הויין ואם תאמר דאוקימנא לההיא מתניתין דקתני אין הדמים ראיה דהאי אין הדמים ראיה נמי הוי ביטול מקח ואמרינן נמי איבעית אימא לא קשיא כאן בכדי שהדעת טועה כאן בכדי שאין הדעת טועה דשמעת מינה דאף על גב דדמים לא הוה ראיה דשויי בקר בכלל זביני צמד וצמד בכלל זביני בקר מכל מקום היכא דהויא אונאה יותר על שתות הוא דהוי ביטול מקח ועל האי הוא דאמרינן ולחזי דמי היכי כלומר דאי נתן דמי רדיא להוי ביטול מקח דמהאי טעמא הוא משום דאמרינן מה נפשך אי לרדיא הוא דזבין הא ודאי מקח טעות היא דהא נגחן הוא ואי לשחיטה זבין ביטול מקח הוא כיון דיהב דמי רדיא. אם כן הא תינח היכא דהויא אונאה בכדי שהדעת טועה היכא דהויא בכדי שאין הדעת טועה מאי איכא למימר ומדקא פסק ואמר לחזי דמי היכי ולא פליג בין היכא דהויא אונאה בכדי שהדעת טועה בין היכא דהויא בכדי שאין הדעת טועה מכלל דהאי ולחזי דמי היכי דאמרינן דלמהוי ראיה דלרדיא זבין הוא דאמרינן ליה כי היכי דלהוי מקח טעות ולאו משום אונאה כי היכי דלהוי ביטול מקח וכיון שכן קשיא האי מתני' דקתני אין הדמים ראיה אהא דאמרינן הכא המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ולחזי דמי היכי. ואיתחזי לן בפירוקא דהאי קושיא דהמוכר שור ונמצא נגחן לא דמי למתני' אין הדמים ראיה דכי קתני אין הדמים ראיה הני מילי לעיולי בזבינא מידי דלא זבין ליה בהדיא כגון צמד ובקר אבל לברורי מילתא דזבינא גופיה היכא הוא דנדע אי הוה זביני אי לא בכי הא לא אמרי רבנן