ר"י מיגאש בבא בתרא כז

הוה ליה כוליה כור כחד גופא ולא קני ליה עד דמשיך ליה לכוליה וכי לא משיך ליה כוליה כמאן דלא משיך ליה מידי דמי ולא קני אפילו הנך סאין דמשך. כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה דכיון דאמר ליה סאה בסלע כל סאה וסאה בפני עצמה היא חשוב' ומאי דמשיך מינייהו קני ליה:

ת"ש ואם היה מדה של אחד מהן. פי' כשהוא הלוקח ראשון ראשון קנה ואף על גב דלא נתמלאת המדה דלא איפשר לאוקמה בשנתמלאת המדה דמדקתני רישא עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאה המדה ללוקח מכלל דסיפא דקתני בד"א במדה שאינה של שניה' אבל אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה ואפי' לא נתמלאת המדה והא הכא דזבין ליה מלא המדה דדמי לכור בשלשים אני מוכר לך ואפילו הכי קנה ראשון ראשון שנתן במדה ואף על פי שלא נתמלאת המדה:

ופריק כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין שבמקדש פי' סימנין היו בהון כמו שירטוט כדי שידע הכהן עד היכן מגיע רביעית ההין שהוא של כבש וכן לפר וכן לאיל הכא נמי שנתות היו במדה עד כאן לוג עד כאן תרקב עד כאן סאה פי' וכי זבין לאו מלא המדה סתם זבין ליה דהא כי אמר ליה כור בשלשים אני מוכר לך אפי' בסאה אחרונה יכול לחזור בו והני שנתות לא אלימי מהנך סאין דאמרינן אפי' לקח כ"ט סאין ונשתיירה סאה אחרונה יכול לחזור בו אלא כי זבין ליה ה"ק ליה זבינות לך הא מדה דאית בה הני סימנין כל סימן וסימן בכך א"נ כל קב וקב בכך דדמיא לכור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ומש"ה ראשון ראשון קנה והוה ליה כל סימן וסימן אי נמי כל קב וקב זבוני באנפי נפשיה והיינו דאקניהון להו הני שנתות כי היכי דליפלגינהו בהני זביני ולאוקמי דכל סימן וסי' זביני באפי נפשיה נינהו דאי לאו שנתות ליכא לאוקמ' בהכי אלא דודאי מלא המדה זבין ליה וחד זביני ניהו כוליה:

תא שמע השוכר את הפועל וכו' ואי סלקא דעתך דכור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה דכל סאה וסאה זביני באפי נפשיה הוא הכא נמי כיון דאמר ליה מדינר ליום כל יומא ויומא באפי נפשיה הוא ולא שייך יומא בחבריה וכי עביד עמיה בפועל מההוא יומא אמאי מותר נהי דיומא קמא מותר דכיון דאתחיל בפועל בההוא יומא לית בה אגר נטר אלא זלזולי בשכירות בעלמא הוא אלא מההוא יומא קמא ואילך כיון דלא שייכי בכדי יומא קמא כי יהבי ליה אגרא מקמי דלעבד בהו הלואה הוא דשוה ליה אגר נטר:

**(הגה"ה נרא' דבתר דפריש רישא דמתניתן וגמרא דילה פירש סיפא ג"כ וכן תמצא עוד:

)** הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום. כבר פרישנא לעיל משום דפשתן אף על גב דהוא בשליפי רברבי איפשר דשמיט ליה ודרכו בהגבהה והוה ליה מדברים שדרכן להגביה וכי היכי דדיינינן גבי פשתן הכי נמי דיינינן לכל מידי דאיפשר למשמטיה ומעביד ביה הגבהה ולא מיבדר אארעא אף על גב דאיתיה בשליפי רברבי דלא איפשר למיגבינהו כיון דאפשר למשמטינהו חדא חדא אי נמי תרתי תרתי ועביד ביה הגבהה לא מקני אלא בהגבהה אבל ודאי מידי דכי משמיט להו מיבדרי אארע' כגון פירי כיון דשליפי רברבי נינהו דלא אפשר למיגבהינהו כחדא מיקנו במשיכה דהוה ליה מדברים שאין דרכן להגביה כללא דמילתא כל מידי דצריך ליה למעבדינהו במנא דלא אפשר לאתויינהו כדאיתיה אלא עד דעביד להו בשליפי כגון חיטי ושערי ושאר פירי אי עבדי בשליפי רברבי דלא איפשר למיגבהינהו ולא למשמטינהו מקנו במשיכה וכל מידי דלא בעי כלי ואפשר לאתויינהו כדאיתנהו בלא שליפי כגון פשתן ושיראין ומיני מצעות ומאי דדמי להון אף על גב דעבדינהו בשליפי רברבי כיון דאיפשר למשמטינהו ולמגבינהו חדא חדא או תרתי תרתי לא מקני אלא בהגבהה:

לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה לאו משום דבההיא תלישה קנה אלא לפי שיפה לו קרקע בתלישתו ממנו דהוה ליה כמי ששכרו ליפות קרקע שכיון שיפה לו הקרקע קנה הפשתן בתורת שכירות ורבינו האי גאון ז"ל כתב בס' מקח וממכר שכיון שתלש כל שהיא מן הפשתן קנה כל הפשתן שבשד' באותה תלישה משום דתלושה כל שהוא חד גופא הוא מאנפי הקנאות וקשיא לי אהאי פירושא הא דאמרינן בדרך תמיהא משום דתלש כל שהוא קנה דאלמא תלישת כל שהוא לאו אנפא הוא מאנפי הקנאות ואם תאמר תלישת כל שהוא אנפא הוא מאנפי הקנאות מיהו עד דלא אמר ליה תלוש כל שהוא וקני לא קני והא דאתמהינן משום דתלוש כל שהוא קנה משום דס"ל דלא אמר ליה מידי הוא אלא איהו תליש מדעתיה דנפשיה ולהכי קא מתרצינן בגמרא ואמרינן הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה אי הכי לך ויפה מאי עבידתייהו הכי איבעי ליה למימר הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך ותלוש כל שהוא וקנה כל מה שעל הקרקע ומדלא אמר אלא לך ויפה לי משמע דבתורת שכירות הוא דקני ליה ולאו משום דתלישת כל שהוא אנפא מאנפי ההקנאות הוא ומכל עניין לא איתברר לן פירוש הלכה זו כהוגן:

האי מחובר לקרקע דקתני הכא לא תימא דכקרקע דמי ומקני בכסף ובשטר ובחזקה כקרקע אלא לעולם כמטלטלי דמי דכל העומד לגדור כגדור דמי דכיון דלתלישה זבניה תורתו כתלוש ולא מקני לא בשטר ולא בחזקה אלא במאי דמקני כולהו מטלטלי והיינו דקא מתמהינן בגמרא משום דתלש כל שהוא קנה אלמא לאו כקרקע דמי דמקני בנעל וגדר ופרץ כל שהוא אלא כמטלטלי דמי דהא עומד לתלישה הוא ולא מיקני אלא בהגבהה ולהכי מתמהינן משום דתלש כל שהוא קנה והרי לא הגביה אלא אותו כל שהוא בלבד. ואי קשיא לך האי דאמרינן (שבועות פ"ו דף מ"ג ע"א) בענבים העומדים לבצור דרבנן סברי לאו כבצורות דמיין וקיימא לן כרבנן ההוא לאו למתלשינהו מסרינהו נהליה כי היכי דנהוי כתלושין אלא לנטורי בעלמא הוא דמסרינהו נהליה בהדי קרקע ומשום הכי הוה כקרקע עד לאו למתלשינהו קיימא אבל הכא דזבוני זבנינהו למתלפינהו כתלושין דמי דכל העומד לגדור כגדור דמי וה"ק בהו אונאה כדינא דמטלטלי:

דף פז ע"א המוכר יין ושמן לחברו עד שלא נתמלאת המדה למוכר וכו'. דייקינן בגמ' מדה דמאן אילימא מדה דלוקח עד שלא נתמלאת המדה למוכר מדה דלוקח הוא. וקני בסימטא וחצר דשותפין וכל שכן ברשות לוקח, מדה דמוכר הוא ולא קני אפי' ברשות לוקח דאי תימא דקני א"כ מוכחינן ממתני' דכליו דמוכר ברשות לוקח קני ולעיל לא איפשיטא:

במדת סרסור וקני בסימטא ובחצר השותפין. איכא הכא לאקשויי היכי מתמהינן עד שלא נתמלאת המדה למוכר מדה דלוקח הוא דאלמא מדה דלוקח קניא אף על פי שלא נתמלאה המדה והא אוקימנא להא דתניא ראשון ראשון קנה בדאיכא שנתות במדה אבל ליכא שנתות במדה לא קנה אלא אם נתמלאת ויכול לתרוצי דמתני' בדאיכא שנתות מיירי דודאי מתניתין מילתא פסיקא תני וכי היכי דמשנתמלאת המדה ללוקח מיירי דאמר ליה כל סאה וסאה בסלע הכי נמי עד שלא נתמלאת המדה למוכר מיירי דאיכא שנתות ואמר ליה סאה בדינר וכל לוג ולוג בכך וכך ואפילו הכי לא קנה עד שנתמלאת המדה דהא לא פליג מתני' אלא בין נתמלאת ללא נתמלאת אבל לא שוי חילוקא בין איכא שנתות לליכא שנתות. ואם תאמר דהאי מתני' בחצר דלוקח הוא ומשום הכי אף על גב דלא נתמלאת המדה אף על גב דליכא שנתות קני דלא גרע מדה דלית בה שנתות בחצר לוקח מקרקע החצר עצמה דהא כי איתנהו בקרקע חצר דלוקח קנאן כדתניא