ר"י מיגאש בבא בתרא כו

ברשותיה והוי ליה כליו של לוקח ברשות לוקח אבל אי לא אגביה אכתי כליו של מוכר הוא ברשו' מוכר והוה ליה כמקח עצמו דכיון דלא אגביה לא קני ליה. ואם תאמר אי הכ' נמי לימא כיון דזבניה מיניה לא קפיד עליה מוכר למשבקיה ברשותיה וכמאן דאשאליה מקומו דמי והוה ליה כמאן דאיתיה ברשותיה דלוקח דלא צריך מידי כדתניא ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח כי אמרי' כיון דזבניה מיניה לא קפיד עליה למשבקיה ברשותיה ה"מ היכא דקנייה בהגבהה או במידי אחרינא מקמי דלישבקיה ברשותא דמוכר אבל בלא"ה אכתי כליו דמוכר הוא דהא לא קנה ליה לוקח מקמי הכין כי היכי דלישאליה ההוא מקום דמנת ביה והיינו דתניא ברשו' מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו:

אשתכח השתא דמחוורתא דדינא בהאי עניינא דכליו של לוקח בסימטא ובחצר שהיא של שניהם קני דהא אית ליה רשותא ללוקח לאנוחי ביה ההוא כלי. ברשות הרבים ובחצר שאינו של שניהם אלא דאדם אחר כיון דלית ליה רשותא לאנוחי ביה ההוא כלי לא קני מידי עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו. ברשות מוכר אי אמר ליה זיל קני קני דכמאן דמקני ליה מקום בחצירו למהוה ביה ההוא כלי דמי ואי לא לא קני עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו. ולענין כליו של מוכר ברשות לוקח הא ודאי בתר כלי אזלינן ולא קני דהא אוקמי רב נחמן בר יצחק להא דתניא פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן בששפכן ומר בר רב אשי אוקמה במסבלי דתומי דליתנהו בכלי דשמעת מינה דהא איתנהו בכליו דמוכר לא קני וליכא למפשט מינה דכליו דלוקח ברשות מוכר דבתר כלי אזלינן וקני דהא דרב נחמן בר יצחק דאוקמה להאי ברייתא בששפכן ומר בר רב אשי במסבלי דתומי בדרך איפשר. ויש לומר הא דאוקמי' בהכי דכיון דלוקח מוציא הוא מיד המוכר כל כמה דאיפשר לשנוי כי היכי דתיקם ליה המקח בידי דמוכר משנינן הילכך לענין כליו של מוכר ברשות לוקח אמרינן דילמא בתר כלי אזלינן ואוקמינן לה להאי ברייתא בששפכן כרב נחמן בר יצחק אי נמי במסבלי דתומי כמר בר רב אשי ולענין כליו של לוקח ברשות מוכר אמרינן דילמא בתר חצר אזלינן ומוקמינן להא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום ואפי' ברשות מוכר בדאמר ליה זיל קני הא לא אמר ליה לא קני תדע דהא לבתר דאוקמא רב נחמן בר יצחק להאי ברייתא בששפכן ומר רב אשי במסבלי דתומי קא אתינן למפשט מהא דרב ושמואל דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה ודחינן לה ואמרינן יצחק ודמר בר רב אשי ליכא למפשט מינה לכליו של לוקח ברשות מוכר דקני אלא אכתי איכא למימר דלא קני. דף פו ע"א תנן התם בקידושין בפרק האשה נקנית נכסים שיש להם אחריות. שקיימים לעולם. נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה. בסורא מתנו לה להא שמעתא משמיה דרב חסדא בפומבדיתא מתנו לה משמיה דרבא ואמרי לה משמיה דרב כהנא לא שנו שנכסים שאין להם אחריות נקנין במשיכה אלא בדברים שאין דרכן להגביה כלומר דברים גדולים שאין יכול להגביהן אבל דברים קטנים וקלים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא. יתיב אביי וקאמר ליה להאי שמעתא. איתיביה רב אדא בר מתנה לאביי הגונב כיס בשבת חייב. פירש חייב לשלם תשלומי כפל שכבר נתחייב בגנבתו קודם שיבא איסור שבת פירש לפי שמשעה שהגביה הגניב' בחצר קנאה ונתחייב בה ובכפילה ובאיסור שבת לא נתחייב עד שהוציאם לחוץ:

היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת. פירש כיון דקיי"ל דמשיכה ברשות בעלים אינה קונה כדתניא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו נמצא זה שגרר הכיס שלא קנאו בגרירתו כשהיה ברשות בעלים אלא עד שהוציאו לחוץ ומשעה שהוציא לחוץ קנאו בגרירתו דשויא לה משיכה חוץ מרשות הבעלים ולפיכך פטור מלשלם שהרי בשעה שנתחייב באיסור גניבה שהוא שעת הוצאתו לכיס מרשות בעלים באותה שעה עצמה נתחייב באיסור שבת ונמצא איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת אלמא בשעה שיצא הכיס מרשות בעלים קנאו הגנב בגרירתו. ואי דדברים שדרכן להגביה אין נקנין אלא בהגבהה אבל במשיכה לא הכא אמאי קנאו הגנב להאי כיס בגרירה והא כיס מדברים שדרכן להגביה הוא שהרי ברקנין הוא ואיפשר להגביהו אמר ליה במותנא קא אמינא:

במידי דצריך למותנא. פירש אבל כלומר האי כיס אינו כיס קטן אלא גדול הוא הכיס שאי אפשר להגביהו וצריך הוא לגוררו בחבל ולפיכך קנאו במשיכה. ואם תאמר והא קיימא לן דמשיכה ברשות הרבים אינה קונה וכיון שכן איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא הא אוקימנא בפ' אלו נערות (כתובות דף ל"א) בצידי רה"ר ור' אליעזר הוא דאמר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמי אלמא איסור שבת איכא דהא כרשות הרבים דמי איסור גניבה נמי איכא דכי אמרינן משיכה ברשות הרבים לא קניא הני מילי ברשות הרבים עצמה דלהילוך עבידא ולית ליה רשותא לאנוחי ביה מידי אבל צידי רשות הרבים משיכה נמי קניא בה. ולרב אחא דאוקמה התם כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה לא צריך לאוקמיה במידי דצריך מותנא דהא להאי אוקמתא דיליה בהגבהה הוא דקניא ולא במשיכה הילכך האי פירוקא דאמרינן הכא במידי דצריך מותנא אליבא דמאן דאוקמה התם בצידי רשות הרבים הוא ולאו אליבא דמאן דאוקמה כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה:

ע"ב תא שמע המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה והא פירות דבני הגבהה נינהו וקא קני להו במשיכה. ופריק הכא במאי עסקינן בשליפי רברבי שאין יכול להגביהן. ואקשינן אי הכי אימא סיפא הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואמאי לא קני ליה במשיכה אטו פשתן לאו בשליפי רברבי עביד. ופריק שאני פשתן דמשתמיט כלומר אף על גב דעביד בשליפי רברבי איפשר דמשמטינהו חדא חדא ומגבינהו וה"ל מדברים שדרכן להגביה ואיכא מרבוותא דפירש ביה הכי שאני פשתן דמשתמי' כלו' אם ימשכנו על הארץ מתנתק ומתפרק לפי' אמר בטלטול לפי שאין דרכו לימשך. והאי פירושא לא דייק משום דאיכא לאקשויי עליה אטו היכא דאין דרכה במשיכה נעביד הגבהה קאמרי' כי היכי דנימא שאני פשתן דאין דרכו לימשך היכא דאפשר בהגבהה לא תסגי ליה במשיכה הוא דקאמרינן וכיון שכן הא דאמרינן שאני פשתן דמשתמיט לאו למימרא דלא אפשר במשיכה הוא אלא למימרא דאפשר בהגבהה הוא דכיון דאפשר בהגבהה אף על גב דאפשר ביה נמי משיכה בהגבהה אין במשיכה לא:

אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע בהמה גסה נקנית במשיכ' והדקה בהגבהה וחכמים אומרי' בהמה דקה במשיכה והא בהמה דקה דבת הגבהה היא וקנה לה במשיכה. ופריק שאני בהמה דמסרכא. כלומר סורכת ברגליה על נושאה ולפיכך נקנית במשיכה דהוה ליה דברים שאין דרכן להגביה ומסקנא דשמעתא בקידושין כמאן דתני וחכמים אומרים זו וזו נקנית במשיכה וכן הילכתא. וכיון שכן לית לן מאי דקני במסירה אלא ספינה בלחוד וכל מאי דדמי לה מסותא דבתי ברשות הרבים או תיבה גדולה וחבית גדולה ברשות הרבים דאינן בת הגבהה ואינן יכולין להמשיך עד שמתקבצין להן בני אדם וגוררין אותן כגון הני לחוד הוא דמקניין במסירה ברשות הרבים אבל שאר מילי אי מידי דבר הגבהה היא בהגבהה ולא מהניא בה מסירה ולא משיכה אי מידי דלאו בר הגבהה הוא במשיכה ואי קיימא ברשות הרבים דלא מהניא בה משיכה לא קני עד דמשיך לה מרשות הרבים לסימטא והכין קאמר רבינו הרב זצ"ל:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו ואפילו בסאה אחרונה דכיון דכור אמר ליה