ר"י מיגאש בבא בתרא יט

תהומא ועד רום רקיעא ולא את הגג, נוסחי דילן אית בהו הכי נמי מסתברא דקתני ולא את הגג בזמן וכו'. ופי' הכי נמי מסתברא כדאמרינן מעיקרא דמתני' מסייע לרב דימי ולא כדקא דחינן בתר הכי. ואשכחינן נוסחי דכתיב בהו תא שמע ולא את הגג ופירושא תא שמע דמתניתין מסייע לרב דימי ומסתברא דנוסחא דוקא היא ונוסחי דילן טעותא. נקטינן השתא מהאי שמעתא דהיכא דכתב לי' סתמא לית ליה ללוקח אלא אויר הבית בלבד מן הקרקע עד ראש הכותלים ואם יש עליו תקרה קנה גם את הגג בזמן שאין מעקה גבוה עשרה אבל האויר שהוא למעלה מן הכותלים או מן הגג ברשות המוכר ואם רצה לבנות עלייה על גבה בונה וכן מה שתחת הקרקע ברשות מוכר ואם חפר שם הלוקח בורות אותן הבורות של מוכר הן והיכא דכתב ליה עומקא ורומא קנה הלוקח כל האויר ההוא למעלה מן הכותלים וגם קנה מה שתחת הקרקע לחפור בו בורות אבל ודאי אם יש שם בורות ומחילות או עלייה בנויה לא קנאם עד שיכתוב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא. והאי דאמרינן דאי לא כתב ליה עומקא ורומא יש לו למוכר לבנות עלייה באויר שהוא למעלה מן הכותלים דוקא כל זמן שהבית קיים אבל אם נפל וחזר ובנה אותה הלוקח נעשית כמו בית אחר ואין לו למוכר לבנות על אוירו כלום. ואם פירש לו המוכר ואמר על מנת שדיוטא העליונה שלי אע"פ שנפל חוזר ובונה לפי שכיון שלא היה צריך להתנות והתנה בידוע שלא התנה אלא על מנת שאם נפל חוזר ובונה אותו. ולענין אשתמושי בכותלים מסתברא לן דלא מיבעיא היכא דנפל אלא אפילו לא נפל נמי אין לו להשתמש אלא בחדר בלבד לבנות שם עלייה על גבי דיומדין אבל בכותלים אין לו להשתמש שכיון שמכר לו הבית הכותלים כותלי לוקח הן ומצי אמר ליה קא מרעת ליה לאשיתאי עד שיתנה עליו בפירוש שיבנה על גבי הכותלים דהוה ליה תנאי ממון וקיים:

דף סח ע"ב שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה כ"ש הראשון במתנה והשני במכר. בדאקני' להו בבת אחד קיימא וכ"ש אי אקני ליה לחיצון והדר אקני ליה לפנימי אבל אי אקני ליה לפנימי והדר אקני ליה לחיצון מכי אקני ליה לפנימי ושייר חיצון לא שנא אקני ליה במכר לא שנא אקני ליה במתנה מההוא שעתא זכה' ליה פנימי בדרך על החיצון דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן נותן:

ומאי דאמרינן בתר הכי חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה אין להם דרך זה על זה ולא היא וכו'. לא משכחת לה אלא בדאקני להו בבת אחד וכ"ש אי אקני לפנימי והדר אקני לחיצון אבל אי אקני ליה לחיצון והדר אקני ליה לפנימי מכי אקני לחיצון ושייר פנים לפניו מההיא שעתא זכה ליה לחיצון בהסרת הדרך מעליו דהא קיימא לן כר' עקיבא דאמר צריך ליקח לו דרך משום דמוכר בעין יפה מוכר:

דף סו ע"ב בעי רב יוסף מי גשמים שחשב עליהן להדיח בהן את האצטרובלין. וירדו על הפירות מהו להכשיר אותן הפירות אליבא דר"א דאמר כל המחובר לקרקע וכו'. דמחשבת מים שירדו על הקרקע לאו מחשבה היא כדתניא בספרא (פ' שמיני) יכול אפילו חישב עליהן שירדו לבורות לשיחין ולמערות יהיו מכשירין ת"ל אשר ישתה אין לי אלא שמילא לשתיה מנין שאפילו חישב עליהן להדיח עצים שהן מכשירין את הזרעים ת"ל מים אי מים יכול אפי' חישב עליהן שירדו לבורות שיחין ומערות ת"ל אשר ישתה מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני מרבה את שחישב עליהן להדיא עצים שהרי יש עמה מחשבה ומוציא אני את שחשב עליהן לבורות שאין עמה מחשבה. פי' לפי' שמחשבה שירדו על הקרקע אינה מחשבה עד שיחשב שירדו על דבר המקבל טומאה:

דף סז ע"א מעמלא רבתי. פי' שכירות בתים:

משנה המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות וכו'. פי' משום דחצר דרכה למיהוי בה בורות שיחין ומערות אבל בית שאין דרכה להיות בה בור לפיכך כשמכר לו בית לא מכר לו אלא כשאר בתים דעלמא ושייר לעצמו מה שאין דרכו להיות בבתים. וכן המוכר את החצר לא מכר את המרחץ שבה שאין דרך חצר להיות בה מרחץ אבל במוכר את העיר שדרך העיר להיות בה מרחצאות כשמוכר את העיר מכר המרחצאות:

גמרא דאמר ליה דרתא וכו'. מר סבר לשון דירה משמע ואין דירה בלא בתים ומר סבר דרתא לשון היקף שהוא תרבצא:

חולסית מקום שנוטלין ממנו חול לזכוכית וגם ראוי למשטח פירי. מצולה אגם מים כמו בריכה שראויה לשרות בה פשתנו או להתקבץ בה מים להשקות ממנה גנו ופרדסו. והחולסית גבוה והמצולה עמוקה והוי תשמישתה לחוד:

ע"ב ים טלפחא. היא שקורין לה אלערס"א והיא כמו אבן של ריחיים בנוייה ע"ג איצטבה שעליה טוחנין את הזיתים. מפרכתא. היא ריחיים העליונה שהולכת על הזיתים וטוחנת אותן. כלונסות של ארז שמניחין תחת הקורה ומעמידין אותה עליה בשעה שמגביהין אותן מעל הקופות של זיתים. עכירים כבשי הם כמו לוחין. חומרתא היא שקורין אל"נגול תנו רבנן המוכר בית הבד מכר בית הסירים. הוא הבור שיורד אליו השמן בשעה שנכבשין הזיתים תחת הקורה בית היקבים בור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. ריחיים העליונה לא נתברר לנו איזה הוא:

דף סח ע"ב והא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה. ולרשב"ג קא מהדר דהכי קאמר ליה וכי סנטר מכר והלא אנקילמוס דהוא גברא כמותו אינו מכור וכשם שזה אינו מכור כך זה אינו מכיר והיינו דאצטריך בסיפא רבי יהודה למתני אבל לא את שיריה דשמעת מינה דבאגי עצמן מזדבני:

ד' סט ע"א אבני דאכפא. אבנים שמניחין על העומרים שלא יתפזרו:

שומירה העשויה בטיט. היא דבר חשוב ואינה נמכרת בכלל השדה ואע"ג דקביעא בארעא. מהו דתימא כיון דקביעא בארעא כארעא דמי קמ"ל ד' עא ע"א במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולה. והאחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולה. מסתברא לן דדוקא הני אנפי דשדה כגון חרוב המורכב וסדן השקמה ובור וגת ושובך ושאר הנך מילי אחריני דאמרינן דליתנהו בכלל המכירה הוא ניהו דאמרינן דאיתנהו בכלל המתנה משום דכולהו בתוך השדה הנתונה נינהו ודיקא נמי דקתני זכו בשדה זכו בכולה אלמא אהנך מילי דשדה קאי דקיימי בתוך השדה עצמה והוא הדין נמי בבית וחצר בהנך מילי דקיימי בגוייהו וליתנהו בכלל המכירה איתנהו בכלל המתנה אבל ודאי מאי דלא קאי בתוך הבית ובחצר כגון יציע ובחדר שלפנים ממנו כי היכי דליתנהו בכלל המכר ליתנהו נמי בכלל המתנה דהא לאו בתוך הבית קיימי אלא סמוכין לו נינהו ובית הוא דיהיב ליה הני לא יהיב ליה תדע דהא אמרינן לעיל (דף ס"ד סע"ב) איתמר רב אמר הלכה כדברי חכמים שמואל אמר הלכה כר"ע לימא רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה ורב אמר יש להן וכו' אלמא לענין דרך דין אחין שחולקין כדין מוכר נינהו וממילא שמעת דהא דתנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן להנך מילי דקיימי בתוך