ר"י מיגאש בבא בתרא יז

אי קיימא מכת א' או משתים ושלש כיתות ואי הנך חצאין לא מצטרפי אהדדי בהא הוא דאמרינן דבר ולא חצי דבר שלא תאמר כיון דכל חצי מינייהו במקום הראוי הוא תדע שהרי אילו היה חצי אחר עמו היתה העדות נגמרת עכשיו שהן בב' מקומות וכל מקום מהן מקום ראוי לאותו דבר הוא כי הוה שני חצאין מכל דבר שבעולם שקולין הוה כנגד דבר גמור קמ"ל דלא הויא עדות כלל דדבר אמר רחמנא דבר שלם ולא שני חצאי דבר ואע"פ שהן שקולין כנגד דבר שלם. וא"ת לרבנן כיון דאמרת דהיכא דמצטרפי אהדדי לא בעינן עד דמסהדי כל כת מינייהו בדבר גמור אלא אע"ג דכל כת מינייהו בחצי דבר הוא דמסהדי מכי מצטרפי אהדדי והוה דבר גמור דבר קרינן ביה וטעמא דמילתא בשנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה משום דלא מצטרפי אהדדי הוא אי הכי מאי דבר ולא חצי דבר האי דבר ולא שני חצאי דבר הוה ליה למימר דמשמע דמשום דלא מצטרפי הוא תשובתך דהא דאמרינן דבר ולא חצי דבר לא בסברתייהו דרבנן הוא דאמרינן ליה אלא בסברתיה דר' עקיבא הוא דאמרינן ליה דהכי הוא דאמרינן שהיה רבי עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר והאי דאמרינן ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה הכין פירושא כלומר ורבנן האי דבר ולא חצי דבר דקא דריש רבי עקיבא מאי עבדי ליה ואוקימנא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה וכיון דאוקימנא הכי ממילא שמעת מינה דלאו דבר ולא חצי דבר הוא דדרשי רבנן כדקא דריש רבי עקיבא אלא דבר ולא חצי דבר ולא שני חצאי דבר:

אמר רב יהודה אמר רב אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה דמכל מקום תרווייהו הא קא מסהדי דאכלה שלש שנים ולא איכפת לן אי מכחשי אהדדי בחיטין ושעורין כדקאמר בסוף דבין חיטי לשערי לא דייקי אינשי ולא מיקרי הכחשה. מתקיף לה רב נחמן אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית וא' אומר שנית רביעית וששית דתרווייהו מכל מקום הא קא מסהדי דאכלה שלש שנים הכי נמי דהויא עדות אע"ג דמכחשי אהדדי אמר ליה הכי השתא התם בשתא דקא מסהיד מר לא קא מסהיד מר. הלכך האי שתא דקא מסהיד עלה האי ליכא עלה אלא עד אחד וכל חד מינייהו לאו עדות הוא דחצי עדות הוא אבל הכא מכל מקום אשתא גופה דקמסהיד עלה האי קא מסהיד האי והויא לה כל שתא ושתא בתרי סהדי ואע"ג דקא מכחשי אהדדי ומפלגי בין חטין לשעורין הא נקטינן מסהדותייהו מכל מקום דאכלה הני שני דקא מסהדי עלה דאכלה וקמא ליה חזקה בהו והא דמיא לא' אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דתרווייהו מכל מקום אחד מנה קא מסהדי וא"ת למאי דאתקיף רב נחמן אמאי אצטריך באתקפתיה אלא מעתה א' אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית וא' אומר שנית רביעית וששית מכדי למהוי עדות דכל חד מינייהו דהני תרי סהדי בחזקה גמורה הוא דמהדר ואי בעי למפלגיה בעדות דדמיא לא' אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורין לימא אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שנייה ושלישית ואחד אומר אכלה רביעית וחמשית וששית ועוד דאחד אומר ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר שנית רביעית וששית לאו חד מינייהו קא מסהיד בחזקה גמורה דהא קא בעינן ג' שנים רצופות ואמאי (משני רב יהודה) הכי השתא וכו' דקא מסהיד מר וכו' אפילו איכא שני עדים דמעידין בראשונה שלישית וחמשית אינה חזקה כיון דאינן רצופין. תשובתך דהיינו טעמא דמצטריך לאתקופי באחד אומר ראשונה שלישית וחמשית ואחד אומר שנית רביעית וששית כי היכי דהוי שני חזקה דקא מסהיד בהו האי דומיא דאחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורין דאע"ג דאפליגו בחטין ושעורין מכל מקום תרווייהו אחדא חזקה קא מסהדי ואילו אמר אחד אומר ראשונה שנייה ושלישית ואחד אומר רביעית חמשית וששית הא ודאי חזקה דקא מסהיד בה האי לא קא מסהיד בה האי וליכא לאתקופי בהא היכא דא' אימר אכלה חטין וא' אומר אכלה שעורין דהא לא דמיין להדדי ודקאמרת כיון דאחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמשית וכו' דלאו חד מינייהו קא מסהדי בחזקה גמורה דהא בעינן שלש שנים רצופות וליכא הכי קאמר אחד אומר אכלה ראשונה ולא עשתה פירות בשנייה כלל וחזרה ועשתה פירות בשלישית ואכלן ולא עשתה פירות ברביעית כלל וחזרה ועשתה פירות בחמשית ואכלן ואחד אומר אכלה שנייה ולא עשתה פירות בשלישית כלל וחזרה ועשתה פירות ברביעית ואכלן ובחמישית לא עשתה כלום וחזרה ועשתה פירות בששית ואכלן דכיון שאותן שנים שמעיד כל אחד מהן שלא אכלן בשביל שלא עשתה פירות דזרעה ולא עשתה פירות הוא שלא אכלה רצופות קרינן בהו. אי נמי במוברי באגי עסקינן ואם אמר אכלה ראשונה ובשנייה הבירה לפי שאותה שנה שלא עשתה פירות אין אנו רואין אותה אלא כאילו היא תשלום השנה שלפניה שעשתה בה פירות וכאילו מכוללה היא וכשנה אחת הן חשובות ונעשו שש שנים אלו לדבר שני עדים אלו כשלש שנים דעלמא ונמצא ששניהם על חזקה אחת העידו אלא שזה עשה האכילה בעת שלא עשאה זה וזה עשאה בעת שלא עשאה זה דהויא לה כאחד אומר אכלה חיטין ואחד אומר אכלה שעורים ששניהם על חזקה אחד העידו אלא שזה עשה האכילה חיטין וזה עשאה שעורים ולפום הכי אתקיף לה רב, נחמן בכדי ופריק רב יהודה הכי השתא וכו':

דף נז ע"א משנה אלו דברים שיש להם חזקה ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמתו בחצר אין לו חזקה אבל עשה לה מחיצה עשרה הרי זו חזקה וכו' דייקינן בגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואוקימנא דבחצר השותפין עסקינן דאעמדה כדי לא קפדי אינשי הילכך כדבעי חבריה לעכובי עליה מעכב ואע"ג דהא קא שתק ליה מעיקרא. ואמחיצה קפדי דהא קיימא לן בכל שותפין מעכבין זא"ז חוץ מן הכביסה וכיון דלא מיחה ושתק אחיל ליה ומשום הכי כי עביד מחיצה הרי זו חזקה דהא ודאי אחולי אחיל ליה חבריה והא דאמרינן בחצר השותפין עסקינן לאו למימרא דבחצר חבירו דקפיד אפילו אהעמדה כדי הויא חזקה דאם כן אין לך אדם שמשאיל לחבירו מקום בחצירו להעמיד שם בהמתו אלא למימרא דבחצר חבירו שאינה של שותפים אפילו עשה לה מחיצה נמי לא הויא חזקה דבחצר השותפין הוא דאיכא לאפלוגי בין עשה מחיצה ללא עשה מחיצה אבל בחצר חבירו אפילו עשה מחיצה נמי לא הויא חזקה דבוודאי דבדרך שאלה היא ודוקא היכא דלא אחזיק שלש שנים הוא דאיכא לאפלוגי בין חצר חבירו לחצר השותפין אי נמי דאחזיק שלש שנים וליכא בהדי' טענה אלא מחמת דאישתיק ולא אמר ליה מידי אבל החזיק שלש שנים חזקה שיש עמה טענה בחצר חבירו דקפיד אפילו אהעמדה כדי בין עשה מחיצה בין לא עשה אם העמידה במקום מסויים בחצר והיתה עומדת שם ביממא ובלילא הרי זו חזקה דהיינו כל חזקה שבעולם ובחצר השותפין דלא קפדי אהעמדה כדי אם לא עשה מחיצה אפילו החזיק שלש שנים חזקה שיש עמה טענה לא הוי חזקה וכל שכן אי לא אית ליה למחזיק עמה טענה אי נמי לא אחזיק שלש שנים אי נמי החזיק ולא היתה עמה טענה אלא דשתיק ליה דודאי אחולי מחיל ליה לא הויא חזקה. נקטינן השתא דבחצר חבירו בין עשה מחיצה בין לא עשה מחיצה אם היה לו שם מקום ידוע והעמידה בו שלש שנים רצופות ביממא ובליליא וטעין שמכר לו אותו מקום או שנתנו לו במתנה דוודאי דהוי חזקה דהיינו כל חזקה שבעולם ואם לא החזיק כסדר הזה חזקה שיש עמה טענה שהיא דרך כל חזקה שבעולם לאו חזקה היא דעביד איניש