ר"י מיגאש בבא בתרא י

דף לב ע"א אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה. וכל דאלים גבר:

ע"ב רבא בר שרשם וכו' עד אשתעי דינא בתרייהו רבא בר שרשם לא אכלה בחיי אבוהון דיתמי שני חזקה דאילו אכלה בחיי אבוהון שני חזקה הוה יכיל למיטען לקוחה היא בידי אלא האי דאכלה שני חזקה לאחר דמית אבוהון הוא דאכלה ומשום הכי דאיכא עלה קלא דארעא דיתמי היא לא קיימא עלייהו חזקה דהא אין מחזיקין בנכסי קטן דכיון דהוה ידע דקטן לאו בר מחאה הוא איבעי ליה לאזדהורי בשטריה והיינו דקאמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא דארעא דיתמי הוא וחזקה לא קיימא לך עלה דהא לא אחזיקת בחיי אבוהון אלא לבתר דמית אבוהון הוא דאחזקת בה ואין מחזיקין בנכסי קטן הילכך זיל אהדרה לארעא ליתמי ולכי גדלי אשתעי דינא בהדייהו אבל השתא לית לאשתעי דינא בהדייהו דהא אמרי' (ערכין דף כ"ב ע"א) אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה ריבית אוכלת בהן. והאי דקאמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא דארעא דיתמי הוא. משום דאי לא נפיק עלה קלא דארעא דיתמי הוא אלא רבא בר שרשם הוא דקא מודי דיתמי הוא לא הוה אמרינן בכי הא לקיחה היא בידי לא מצית אמרת דכי אמרינן אין מחזיקין בנכסי קטן הני מילי היכא דידיעא דהאי ארעא דאבוהון דיתמי הוא וקא טעין איהו דזבנה אבל היכא דלא ידיעא דארעא דיתמי היא אלא איהו הוא דקא מודה דארעא דאבוהון הוה וקא טעין דזבנתה מיניה אמרינן בהא מיגו דאי בעי אמר דהאי ארעא דידי הוא ולא דאבוהון דיתמי הוה מעולם מהימן כי אמר נמי השתא דהאי ארעא דאבוהון דיתמי הוה וזבנתה מיניה מהימן ואע"ג דלא אכלה שני חזקה בחיי אבוהון משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

דף לג ע"א אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא. דכיון דאודי שאכל הפירות אודי ומחייב לשלומי דכי אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר הני מילי היכא דקא טעין טעמא דמסתברא וליכא עדים דקא מכחשי לה בטענותיה דאיכא למימר דקושטא קא טעין אבל הכא טעין טעמא דלא מסתברא דהא אתו עדים ומכחשיניה ליכא למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר משום דהתרה שהתיר בה עצמו לאו התרה היא דקא אתו סהדי דאכחישו ליה ואגלאי מילתא דבשיקרא קא טעין. וכיון דאודי דאכל פירי מחייבינן ליה, לשלומי שהרי אסר עצמו ולא התיר:

דף לד ע"ב כל דאלים גבר וכו' עד ואי דמר לא דמר, מחוורתא דהאי דינא דכל מידי דמינצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא אי איתיה לההוא מידי בידא דחד מינייהו הא ודאי המוציא מחבירו עליו הראיה וזה אינו צריך לפנים ולא לפני לפנים. ואי איתיה לההוא מידי בידא דתרווייהו וקא נקטי ליה פלגי ליה בשבועה והיינו דתנן (בריש מציעא) שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והוא הדין נמי היכא דהוי ההוא מידי ברשותא דתרווייהו. ואי ליתיה לההוא מידי בידא דחד מינייהו אי ביד שליש נתון יהא מונח עד שיבא אליהו והיינו דתנן (שם פ"ג) שנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי זה נוטל מנה וזה נוטל מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו וכו' ואי לאו ביד שליש הוא אלא דרמי ברשות הרבים אי נמי ברשותא דליתיה לחד מינייהו אי הוו טענתא דידהו טענתא דאיכא למיקם עלה דמילתא נהי כגון זה אומר שלי וזה אומר שלי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דאיפשר דאתו סהדי ואמרי כחד מינייהו כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא לא פלגינן ליה בהדייהו אלא כל דאלים גבר והוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ואי ליכא למיקם עלה דמילתא כגון דהוה ליה ההוא מידי מידי דאסתפק ליה מעיקריה דהוי לי' ממון המוטל בספק היכא דאיכא דררא דממונא כגון המחליף פרה בחמור וכו' יחלוקו. והיכא דליכא בינייהו דררא דממונא כגון ב' שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני כשמואל דקיימא לן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני והני מילי היכא דתרווייהו קא אמרי ברי אבל היכא דחד מינייהו קאמר שמא ואידך אמר ברי כיון דההיא מידי לאו ברשותיה דחד מינייהו הוא מוקמינן ליה ברשותא דההוא דקאמר ברי והוה אידך מוציא מחבירו דקיימא לן ברי ושמא ברי עדיף. והאי דאמרי' דהיכא דהוה ליה ההוא מידי ברשות הרבים אי נמי ברשותא דליתיה לחד מינייהו ותרווייהו קא אמרי ברי יחלוקו הני מילי היכא דליכא למימר בההוא מידי אוקמיה אחזקתיה דמארי' קמא אבל היכא דאיכא למימר אוקמיה אחזקתיה דמארי' קמא כגון המחליף פרה בחמור וכן במוכר שפחתו וילדה כיון דתרווייהו קאמר ברי מוקמינן ליה אחזקתיה דמאריה קמא והוה אידך המע"ה כדמתברר בפרק השואל (מציעא דף ק') והלכה המחליף פרה בחמור וכו':

דף לו ע"ב דקל נערה איכא בינייהו. פירש שמשיר את פירותיו. למאן דאמר שלש שנים הא נמי חזקה הוא ולמאן דאמר עד שיגדור שלש גדירות דוקא היכא דגדרו בידים אבל היכא דלא גדרו בידים אלא מעצמם נשרו לא הוה חזקה:

דף לז ע"א זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע. פירש שנים שקנו מאחד זה קנה האילנות וזה קנה הקרקע שהאילנות עומדין בתוכה אי נמי שנים שהחזיקו בנכסי הגר זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע שהאילנות עומדין בתוכה. אמר רב זביד זה קנה הקרקע וזה קנה האילנות בלי קרקע. ומתקיף לה רב פפא וכי אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. אלא אמר רב פפא זה קנה האילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע. וזה שאמר רב פפא חצי קרקע לאו חצי קרקע ממש קאמר אלא חלק הקרקע הוא שקנה כפי האילנות וחוץ לאילנות כמלא אורה וחצי:

ע"ב קני ליה משיפוליה ועד תהומא. כלומר יש לו קרקע ואין לו לבעל קרקע לומר לו עקור אילנך שקול וזיל. ומתקיף לה רבא אמאי כיון דחד אילנא הוא ודאי ליה ליה קרקע וכיון דלית ליה קרקע לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. אלא אמר רבא בבא מחמת טענה כלומר האי דאמרין נהרדעי דקני הקרקע כשטוען ואומר לקחתי ממך קרקע זה ואילן זה בפירוש וקא"ל דכיון דמן דינא הוה אית לך למימר עקור אילנך שקול וזיל משום דחד אילן הוא ולא אמר ליה מידי קא טעין דזבינתיה לקרקע דאילן ניהליה בהדי אילן בפירש מהימן משום דהא אחזיק ביה ובעל הקרקע הוא דאפסיד אנפשיה דאיבעי ליה למחויי ולומר דהאי דשבקתיה להאי אילנא בארעאי לאו בזביני שבקתיה אלא מחילה בעלמא כדלא קפידנא ולא איצטריכנא ליה לארעא וכי מצטריכנא אמינא לך עקור אילנך שקול וזיל:

דף לה ע"ב תני בר קפרא ערער וחזר וערער וחזר וערער. פירש ערער בשנה ראשונה וחזר וערער בשנה של ג' שנים השניות שהיא השנה הרביעית. וחזר וערער בשנה של ג' שנים השלישיות שהיא השנה השביעית אם מחמת טענה הראשונה ערער אין לו חזקה ואם שינה בטענותיו כגון שטען בתחילה ואמר שמושכרת היא בידו וחזר במחאתו הב' ואמר לפירות הורדתיו וחזר במחאתו השלישית וטען ואמר לא כך ולא כך אלא גזלן הוא בה כיון ששינה בטענותיו פעמים הוחזק בשקריו וכשישלים המחזיק אכילת זו השנה עד סוף ט' שהיא אחרונה של ג' שנים השלישיות נשלמה לו החזקה ואינו צריך לשטר ואע"פ שהרי מיחה בשנה השביעית שהיא שנה ראשונה של שלש