ר"י מיגאש בבא בתרא יא

שנים השלישיות אלו אינה מחאה לפי שיכול חבירו לומר כיון ששינה בטענותיו ג"פ הוחזק בטענת שקר ולפיכך לא נזהרתי בשטר שלי:

מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. אלא כותבין ואע"פ שלא אמר כתובו. מודעה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו פירש דזכותא דידיה הוא וכי בעינן למנקט רשותא למכתב היכא דהוה חובה עליה וזכותא לאחריני אבל הכא זכותא דידיה הוא ומידע ידעי דניחא ליה דליכתבו. הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו. לפי שחובה הוא עליו ואין להם רשות למכתב אלא ברשותו לפי שיש לחוש שמא יאמר אני לא שעבדתי עצמי אלא למלוה על פה אבל למלוה בשטר לא ועוד שיש לחוש שמא יפרענו והוא אינו יודע שכתב שטר עליו כדי שיבקש אותו מידו לפיכך אין להם רשות לכתוב שטר אלא מדעתו:

וקיום שטרות וכו'. לא סגי ליה בשנים אלא בשלשה משום דמעשה בית דין הוא ואינו עדות ולפיכך צריך שלשה:

דף מ ע"א לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא אבל אמאן דציית דינא כיון דלא אניס לא כתבינן דהאי מודעא לאו מודעא היא. אביי ורבא דאמרי תרווייהו אפילו עלי ועליך. איכא מאן דאמר דהא דאביי ורבא במודעי דמתנות הוא דלא בעינן בה אונסא דהא לא שקיל בה זוזי אלא גלויי מילתא בעלמא הוא דבעינן דלא ניחא ליה למיתן ההיא מתנה אבל במודעא דזביני דקא שקיל זוזי לא הויא מודעא אלא עד דמברר אונסיה כדאמרינן לקמן אמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באונסא דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנה גלויי מילתא בעלמא הוא ואי דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני. ומודעא בלא אונסא קאמר אבל היכא דאניס כי מעשה דפרדיסא (בסמוך) כתבינן ואנן לא חזינן להאי פירושא חדא דמודעא דמתנה ליכא מאן דאמר דבעיא אונסא דמדקא מתמהינן לקמן ואמרינן מודעא דמאי אי דגיטא ומתנה גלויי מילתא הוא מיכלל דמילתא ברירא הוא וליכא דפליג עלה ואם כן היכי קאמרי רבה ורב יוסף דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ועוד אי אמודעי דמתנה קאי האי דינא איכא ביניהו דלא שמעת להו דקאמרי אלא אמאן דלא ציית דינא הלכך האי פירושא לא דייק והכין פירושיה לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא כגון דתבע ליה ראובן לשמעון בדין ואמר ליה הב לי כך וכך דאית לי בידך ואמר ליה האיך לא היו דברים מעולם דלית ליה עליה אלא שבועה דרב נחמן ואצטריך למעבד עמיה פשרה ומקמי דלעבדה עמיה מסר עליה מודעא ועלה קאמרי רבה ורב יוסף דההיא מודעא לאו כלום היא משום דהא ציית דינא ואביי ורבא פליגי עלייהו וקאמרי אע"ג דציית לדינא כיון דכפר ביה אין לך אונס גדול מזה והלכתא כוותייהו:

ע"ב אמר רב יהודה האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה. איכא מאן דאמר דלא חיישינן למתנה טמירתה היכא דקנו מיניה דנצריך למכתב תיבו בשוקי ובברייתא ותכתבו ליה וכי צריך למכתב תיבו בשוקי וברייתא בשטר מתנה בלחוד שמקנה לו בשטר ולא בקנין אבל היכא דאיכא קנין בקנין קנה ושטר ראיה בעלמא הוא. ואיכא מ"ד דאפילו בקנין נמי צריך למימר להו דלפרסמיניה. והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר דאפילו בקנין צריך לפרסם דסתם קנין לכתיבה עומד וצריך לגלויי דעתיה דלפרסמיה ואי לא אמר פרסמו ליה דילמא למתנה טמירתא איכוון והכי עבדינן מעשה:

אמר רבא והא הויא מודעא לחברתה. כלומר האי מתנה טמירתא אע"ג דלית בה מששא לגבי דידה למקני בה אית בה מששא למהוי מודעא לחברתה כגון שאמר לעדים כתבו כתב לפלוני מתנה גלויה ומפורסמת והדר אמר להו מקמי דלכתבוה אי נמי מקמי דלימטייה לידה דמקבל זילו אטמרו וכתובו מתנה לפלוני א"נ כתובו מתנה לפלוני ולא אמר להו גלויה ומפורסמת אע"ג דהאי מתנה שנייה מתנה טמירתא היא ולא מגבינן בה הויא מודעא לחברתה ומבטלה לה לההיא מתנתא קמייתא דהא גלי אדעתיה דלא ניחא לי' למיהבה מדאמר להו בתר הכי כתובו מתנתא אחריתי לפלניא ואע"ג דהאי מתנה אחריתי לית בה מששא לגבי דידה למבטל ליה למתנתא קמייתא מיהא אית בה מששא דהא נקטינן מינה מכל מקום דלא ניחא ליה בההיא מתנתא קמייתא דה"ל כמ"ד לא תכתבוה לקמייתא. ולהאי פירושא האי דאמרינן והויא מודעא לחברתה לא משכחת לה אלא היכא דהויא ההיא מתנתא טמירתא בהנהו נכסי גופייהו דהות כתיבה בהו ההיא מתנתא קמייתא דלאו טמירתא ובהנהו סהדי גופייהו דאי לסהדי אחריני הוא דקאמר כתובו לה לההיא מתנתא טמירתא בהני נכסי אכתי כל כמה דלא א"ל להנך סהדי קמאי גופייהו לא תכתבוה לקמייתא אי קדמי הנך סהדי קמאי וכתבו לה לקמייתא ויהבון לה לידא דמקבל קנה ליה ההוא מקבל קמא ולא הויא האי אחריתי מודעא לה הילכך להאי פירושא לא משכחת לה דהויא האי אחריתי מודעא לה אלא בדאמר להו להנהו סהדי גופייהו ובהנהו נכסים גופייהו. ויש לפרש דהאי דאמרינן דהויא מודעא לחברתה לאו משום דהוה ליה כמאן דאמר להו לסהדי לא תכתבו לקמייתא הוא דמבטל לקמייתא כי היכי דתצטריך לאוקמה בהנהו נכסי גופייהו ובדאמר להו להנהו סהדי גופייהו אלא טעמא דמילתא משום דכיון דחזינן ליה דכתב בתר הכי האי מתנתא טמירתא אגלי דעתיה דהנהו מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו ולא שנא קמייתא ולא שנא בתרייתא ואע"ג דקא חזינן דקמייתא גלויה ומפורסמת היא כהוגן כיון דכתבה להאי בתרייתא טמירתא הוה ליה כמאן דמסר מודעא אקמייתא דאיהו לאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה דקיימא לן דמודעא היא וההיא מתנתא ולא כלום היא כדאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דגיטי ומתנות גלויי מילתא בעלמא היא וכו' דשמעת מינה דמאן דמסר מודעא אמתנה ואע"ג דההיא מתנה גלויה ומפורסמת כהוגן הות כיון דגלי אדעתיה בההיא מודעא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה ולא קא ניחא ליה בההיא מתנה לאו כלום הוא וכיון דטעמא דמילתא משום דהוה ליה כמאן דמסר מודעא אקמייתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה לא שנא הויא לה האי מתנה אחריתי דהויא מודעא לה בהנהו נכסי גופייהו לא שנא הויא לה בנכסי אחריני לא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי גופייהו לא שנא א"ל לסהדי אחריני מכי כתבה להאי מתנתה גלי דעתיה בה מיהא דאיהו נמי לא ניחא ליה בה ולא ברעות נפשיה הוא דכתב לה ודיקא נמי מדאמרינן והויא מודעא לחברתה אלמא טעמא דמילתא משום דחזינן ליה דכמאן דמסר מודעא עלה דקמייתא הוא כדין כולהו מודעי דמסירי אמתנות שמע מינה. וזה הפירוש האחרון הוא הנכון. ועלה אמרינן (בסמוך) והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאמר לההיא איתתא איקדשי לי וכו' עד דאתו לקמיה דרבא אמר מר ל"ק ומר ל"ק מאן דחזי סבר משום דהויא מודעא לחברתה ולא היא התם הוא דמוכחא מילתא דההיא קמייתא לאו בלב שלם הוא דכתבה ניהלה אלא מחמת דלא איקדשא ליה ומשום הכי הויא האי בתרייתא מודעא לה דלא גמר לאקנויי לה מידי דכיון דאמר להו בתר הכי כתובו להאי מתנתא טמירתא גלי אדעתיה דהני מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו וכמאן דמסר בה מודעא אההיא מתנתא קמייתא דמי דאי לא אמר להו כתובו ליה להאי אחרינא מתנתא