ר"י מיגאש סא

סימן קפד הביאה הרב מופת דורינו בספרו הבהיר ברכי יוסף חא"ח סי' תנ"ב סק"ג: סימן קפה וששאלת על מי שמת לו מת בחש"מ של סוכות אם יחשב חג ושמיני לו י"ד יום לענין הואיל ואמרה ההלכה יום, אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום: תשובה אינו מונה החג וש"ע שלו בי"ד יום לפי שמה שאמרו יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום הוא דוקא במי שקבר את מתו קודם החג אבל מי שקבר את מתו בתוך הרגל שלא חל עליו האבלות עדיין אין אומרין בו זה ואין מונין לו האבלות אלא מיום טוב האחרון והירוש' שהביאו רבינו הרב ז"ל בהלכות שאומר היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו אינו מנגד את הבבלי שאומר בימות הגשמים לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו לפי שכבר הקשו בירושלמי על זה המאמר שהוא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו ממה שאמרה ההלכה אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורת גשמים מחזירין אותו ותירצו התם בדלא אדכר לא טל ולא מטר אבל אם זכר טל במקום המטר הנה הוא עומד במקומו ויהיה תמורתו: סימן קפו ראובן רצה לעלות לא"י ונדר שלא יאכל בשר ולא ישתה יין עד שיעלה לא"י חוץ משבתות וי"ט יורינו רבינו אם ראובן זה עבר בהיותו נודר ואם יש לו בו היתר אם לאו: תשובה מי שנדר זה עבר על דברי תורה וכל יום שהוא עומד בנדרו הוא עובר וחוטא נפשו והתורה לא התירה לאדם שיצער עצמו ואין הפרש בין מי שמצער נפשו או מי שמצער חבירו. ולסיבה זו אין האדם חייב במה שמודה על עצמו במה שהוא חייב מיתה או מלקות כמי שהוא חייב במה שמודה על עצמו ממון וכבר אמרו ז"ל במה שאמר הכתוב בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא אלא שציער עצמו מן היין ואם נקרא חוטא מי שציער עצמו מהיין בלבד כ"ש שיקרא חוטא מי שהוא מצער עצמו מן היין ומן הבשר. והראוי שישאל בנדר זה לחכם מומחה ויתיר אותו לו או לג' ת"ח ואע"ג דאינם מומחין והפתח שיפתח לעצמו הוא שאם היה יודע שהתורה לא תתיר לו זה לא היה נודר. ויודיעו את הנודר הזה מה שאמרו רז"ל על הנודר שהוא כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליה קרבן וראוי מהר להודיעו זה וישאל על נדרו ויותר לו כפי מה שגזרה התורה וכן הלכת': סימן קפז והאשת איש ששאלת שמשכנה איזה דבר מנכסי בעלה למזונותיה: תשובה הואיל ויש לה ללות למזונותיה והוא חייב לפרוע יש לה למשכן למזונותיה אם לא מצאה מי שילוה אותה: סימן קפח יתום הוצרך למזונות ויש לו קרקע ורצו ב"ד למכור אותו למזונות ושמו את הקרקע בששה דינרים ולא נמצא לו קונה אלא ראובן שנתן בו ה' דינרים וחשש לקנותו פן יחזרו עליו כמו שלא נעלם מאדונינו מה שאמרו שום היתומים שפחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל. נא יתן לנו אדונינו סדר איך נוכל למכור קרקע זה ואיך יכתבו שטר המכר לקונה לפי שהיתום כעת בתכלית ההכרח: תשובה שבשתם המשנה ופירושה ועל כן נצרכתם לשאול שאלה זו אתם גורסים שום היתומים שפחת שתות והגירס' היא שום הדיינים שפחת וכן חשבתם שאם מכרו ב"ד קרקע מקרקעות היתומים ששמין אותו השמאין ובזה הם נמכרים ואין הדבר כן שאין הכוונה במה שאמרה המשנה שום הדיינים בשומא אלא בהכרזה כמ"ש שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב ואמרה המשנה שום הדיינים שפחת שתות מכרן בטל ואע"פ שמכרו בהכרזה שלשים יום ואין לשומא בכאן מבוא וכשמכרו הדיינים לכתובת אשה או לדומה לה הם צריכים להכרזה ל' יום ואע"פ שהכריזו אם פחת שתות בטל המקח הואיל ונתאנו היתומים ואם הותיר שתות ג"כ בטל המקח הואיל ונתאנה הלוקח אבל אם מכרו הדיינים בלא הכרזה אע"פ שלא פחת שתות ולא הותיר שתות בטל המקח לפי שנעשה שלא כדין אא"כ מכרו במקום שאין מכריזין או אם מכרו דבר שאין צריך בו להכרזה קודם כמו שאמרנו לכרג"א ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא הכרזה וכל מה שיש לב"ד למכרו בלא הכרזה אם פחת שתות או הותיר שתות המכר ואע"פ שיש להם למכור לדברים הנזכרים בלא הכרזה מ"מ ראוי למכור אותם בתכלית הדקדוק ולהראות אותם לכל מי שרוצה לקנותם וזה הקרקע של היתומים הזה הנז' שמוכרים אותו למזונות בלא הכרזה כמו שביארנו ראוי לדקדק ולהזהר במכירתו ולהראות אותו לכל מי שצריך לו ומי שאינו צריך לו ואם עשו בו זה יהיו ב"ד בטוחים שלא יהיה בו אונאה ויהיה הלוקח בטוח שלא יחזרו בו והדמים שיעמוד עליהם יקבלו אותו ב"ד מראובן או מזולתו ויכתב שטר המכר ויזכרו בו אופן הדקדוק שדקדקו בו במכירתו וא"צ בהם שומא לפי שאין הקרקעות נמכרין בשומא אלא במה ששוים. והיתומים שסמכו אצל בעל הבית ומכר להם קרקע למזונות בלא הכרזה ופחת שתות או הותיר שתות ששאלת אם מכרו בטל אם לאו: תשובה אין לו למכור להם דבר אלא להכרח גמור כמו פירות שירא שלא ירקיבו או בהמות שחושש פן יפסדו או שיכול היתום לעמוד בלתם או קרקע למזונות וכיוצא בהן ואינו צריך להכרזה במכרו הקרקע אבל הוא צריך אל הדקדוק הגדול וכל מה שאמרנו שיכול למכור אין לו למכור אלא כדי הצורך ואם מצא למשכן והיתה המשכונה מספקת להכרח ימשכן ולא ימכור ואם מכר ופחת שתות או הותיר שתות המכר בטל לפי שלא יהא כחו גדול מכח ב"ד שאם מכרו פיחת שתות או הותיר שתות המכר בטל: סימן קפט ( הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לדף ס"ט ע"ב): ומה שאמרו ת"ח מותר ללות זה מזה ברבית מ"ט מידע ידעי דרבית אסורה וגמרי ויהבי להדדי לשום מתנה. הלכה היא אבל אין לסמוך ע"ז אלא היחידים הכשרים שבהם לא זולתם (הביאה רבינו הנז"ל בש"מ הנז' במאי דשייך לסוף דע"ה ע"א): סימן קצ וששאלת על מי שמכר חצי ביתו ומצר לקונה החלק המכור ולא התנה המוכר שיהיה לו עליו דרך אם יש לו עליו דרך אם לאו ואם עבר עליו בחלקו זמן מה אם החזיק בזה אם לאו ואם המוכר בנה כותל החלוקה ופתח בו פתח אל החלק הקונה אם יהיה זה חזקה לענין החיוב שיהיה לו עליו דרך ואם שניהם בנו הכותל ושיירו בו הפתח אם יועיל זה אם לאו: תשובה כיון שלא התנה המוכר שיהיה לו עליו דרך אין לו עליו דרך כמו שאמרו וצריך ליקח לו דרך ד"ר עקיבא וחכ"א א"צ והלכה בזה כר' עקיבא ומה שעבר עליו אח"כ בחלקו אינו מועיל ולא תעלה לו בו חזקה כל זמן שאינו טוען שנתנו לו במתנה ופי' כן בפי' לפי שהיא חזקה שאין עמה טענה וכבר אמרו כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם כלום אינה חזקה שמכרת לי ושנתת לי במתנה הרי זו חזקה. ומה שאמרו ומודה רבא בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך זהו אחר שפי' שהקנה לו ואם לא פירש כן יש לו למנעו לכשירצה שיוכל לומר לו מחלתי לך בזמן מה ועתה איני רוצה למחול לך: ונ"ל שאם פתח הפתח לחלק המכור בהסכמתו שהיה לך זה כאלו פירש בפירוש שהקנה אותו לו ודוקא אם היה הכותל של החלוקה מיוחד למוכר ואין לקונה בו כלום אבל אם היה לשניהם בשותפות יש לו לטעון שהוא לא הניחו