ר"י מיגאש ס

היה בה ב"ד קבוע מה שמכרה הבית למזונות מכרה קיים ואע"פ שהיה שלא בב"ד וכבר אמרה ההלכה הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הוו להו תורתא זבינת' אתו לקמיה דרב נחמן כו' עד יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן ואם היתומים הנז' לא היו סמוכין אצלה אם היה בעיר ב"ד קבוע אין מכרה מכר בבית ואע"פ שהיא עצמה יש לה מזונות והמשנ' אמרה אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין מוכרת שלא בב"ד ונותנת למזונות (מכרתי) הנה כבר ביאר התלמוד ואמר אין צריכה ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות. ואע"פ שמצאנו שהתלמוד ויתר במכירה למזונות שתהא בלא הכרזה כדי שלא תתעכב במכירה מ"מ לשלא בב"ד הדיוטות לא ויתר הואיל ואפשר לה זה מבלי שתתעכב וכך הדין: סימן קעט ראובן הלך למקום שאין יהודי נמצא שם זמן ויצא הקול עליו שמת ובא נכרי ואמר שנמצא במיתתו וראובן הנזכר הניח בית ואשה ובנים ונשבעה אשתו שבועת האלמנה כפי שורת הדין לגבו' כתובת' ולהשיא הבנות לאנשים ונשאר בנו של ראובן הנזכר ורצה לשלוח ידו בבית למכרה ועכב אחד מבעלי אחיותיו הדר בבית ואמר לו אין לך רשות למכור דבר מבית זה לפי שעדיין אין לך בה כלום הואיל ולא באו שני עדים להעיד על מיתת ראובן אביך ולא גבתה אמך כתובתה אלא לפי שהותרה להנשא בעדות אבל אין לך כלום אא"כ העידו שני עדים ורצה בנו של ראובן להוציא את בעל אחותו מהבית ואמר לו לא אצא עד שיבא ראובן וגם לא אפרע לך שכירו' להיות שאני נאמן על השכירות עד שיבא אביך ואם אתן לך הבית שמא תפסיד אותה ויתבעני בזה אביך. יודיענו אדוננו אם דבריו קיימים אם לאו. ואם יש לבנו של ראובן שום זכות בבית מבלתי שיעידו שני עדים על מיתת אביו ואם יש לאשה לגבות כתובתה מן הבית אם לאו: תשובה כל עוד שלא נתבררה מיתת ראובן בשני עדים אין לבנו לשלוח יד בנכסיו כמו שאמרה המשנה אמרו להם ב"ה מצינו שאין האחין נכנסים לנחלה על פיה ומ"מ הואיל ויצא הקול שמת ראוי לבן לירד לנכסיו על דרך השמירה להם והפקוח כמו שאמרו כששמעו שמת כ"ע לא פליגי דמורידין כו' וזה דוקא בקרקע אבל לקבל השכירות שהוא אצל מי שהוא דר בבית בעד הזמן הקודם לא ואין נותנין אותו לו לפי שאין משורת הדין שירד קרוב לנכסי שבוי אלא במה שצריך בו לשמירה ולפיקוח אבל לשלוח ידו לקבל חובותיו לא אלא הדבר בו חוזר לב"ד כמו שאמרו אמר רב נחמן אמר שמואל שבוי שנשבה, והניח קמה לקצור ענבים לבצור זיתים למסוק ב"ד יורדין לנכסיו וקוצרין ובוצרין ומוסקין ואח"כ מורידין קרוב לנכסיו. והסיבה בזה דילמא שמיט ואכיל להו: סימן קפ יודיענו אדוננו אם היה ש"צ מאריך בתפלתו כדי לעשות תפלתו תחנונים או קצת מאנשי הקהל אם האריכו כמו כן אם יש למחות בידם בזה אם לא: תשובה ש"צ שמאריך תפלתו אם היה בצבור מי שמאריך כמוהו מאותם שיש הכרח לצבור להמתין להם אין עליו בזה עון ואם אין בצבור מאחר ומאריך בתפלתו זולתו ראוי לו להיות לו דרך ארץ ומוסר עם הצבור ולא יאריך בתפלתו להטריח על הצבור בהיותם ממתינים לו וכבר אמרו ז"ל אמרו עליו על רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה: סימן קפא וששאלתם מי שמסר מודעה על החליצה אם המודעא קיימת: תשובה אם הקדים היבם מודעא על החליצה המודע' מודע' ותהיה החליצה פסולה: ואמרו רז"ל ת"ר חליצה מעושה וגט מעושה פסול והעמידה התלמוד חליצה מעושה וגט מעושה זמנין כשר וזמנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני וראה מכאן שהחליצה אם היתה מעושה פסולה עד שיאמר רוצה אני והואיל והדבר תלוי בו עד שיאמר רוצה אני הנה יצא לנו מזה שאם הקדים מודעא ומבאר בה כוונתו שהוא בלתי רוצה שהחליצה פסולה כמו שמצינו לענין גט שאם הקדים לו מודעא גלי אדעתיה שהוא בלתי מתרצה בו והגט פסול כמו שאמרו אמרי נהרדעי כל מודע' דלא כתיב ביה אנן ידעי באונסיה דפלוני לאו מודע' היא ואתמר עלה היכי דמי אי דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא הוא: סימן קפב וששאלת אם מותר לומר בשאר ימות השנה מלך אוהב צדקה או אין מותר לומר אלא האל המשפט או אוהב צדקה ומשפט: תשובה מה שמנעו הוא לומר בשאר ימות השנה המלך המשפט או לומר בעשרה ימים שבין ר"ה לי"ה האל המשפט או האל אוהב צדקה ומשפט להיותו יתעלה בימים הנז' יושב על כסא דין ודן כל אחד כפי מעשיו וע"כ ראוי לומר בימים הנזכרים המלך המשפט אבל לא מנעו לומר מלך אוהב צדקה ומשפט בשאר ימות השנה שאין בכלל לשון זה ולא נראה ממנו שהוא יושב על כסא משפט ודן כל הבריות באותה העת אבל מה שנראה ממנו הוא שהוא אוהב המשפט כלומר מסכים בו ואינו נוטה ממנו: (עיין להרב מופת דורינו בספרו הבהיר ברכי יוסף חא"ח סימן תי"ח אות א'): סימן קפג וששאלת אם מותר להכנס באהל שהוא שעטנז לשמור עצמו מן החום או מן הקור או אין השעטנז אסור אלא דרך מלבוש: תשובה השעטנז לא אסרו הכתוב אלא לענין לבישה והעלאה שיהיו נוגעים בגופו אבל לשבת תחתיו בלתי שיהיה נוגע בגופו אינו אסור שאין השעטנז אסור בהנאה: (ועיין להרב הנז' בספרו הבהיר ברכי יוסף חי"ד סי' ש"א ס"ק ג') ומה ששאלת על טלית מצוייצת כהלכתא אם אסור לצאת בה בשבת אם לא היה מתעטף בה אלא כרוכה סביבות צוארו לפי שראית מי שהורה שאסור לצאת בה על זה התאר ונתלה במה שאמרו היוצא בטלית שאינ' מצויצת כהלכתה חייב ואמר כיון שמצאנו דציצית לגבי טלית לא בטיל ואם חסר דבר מהחוטין היה הנשאר משוי כן אם לא נתעטף בה כיון שלא יצא בה י"ח ציצית שב להיות כל הציצית מצוי: תשובה אם היתה הטלית מצויצת כהלכת' מותר לצאת בה בשבת והיא כרוכה סביבות צוארו לפי שאנו מוצאים הרבה אנשים יוצאים בה כך והוה בזה דרך מלבוש ואינו משאוי. ואין זה דומה למה שאמרו היוצא בטלית שאינה מציוצת כהלכתא חייב לפי ששם היא עצמה אינה כהלכתא וחזרה להיות משאוי אבל הכא הואיל והיא מצויצת כהלכתא אע"פ שאינו מתעטף בה אין זה מחייב שתחזור להיות משוי לפי שהציצית חובת טלית היא ואם הי' המנהג שאין בני אדם יוצאים בטליתות והם כרוכים סביבות צואריה' אז היינו עושים גוף הטלית משאוי. דומה למה שאמרו היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתפו בשבת חייב חטאת. אבל הואיל ואנו רואים הרבה אנשים כן מנהגם ודרכם לצאת בטליתות והם כרוכים סביבות צואריהם והוא דרך מלבוש הנה יצא מכלל היותו משאוי: (ועיין להרב הנז"ל נר"ו בס' הנז' בא"ח סי' ש"א סק"ז ודו"ק) וששאלת אם עשיית ציצית של צמר בטלית של צמר גפן הוא יותר משובח מציצית של פשתן בטלית של פשתן או שניהם שוין: תשובה ציצית של פשתן בטלית של פשתן או טלית של צמר בציצית של צמר שניהם במדרגה אחת ושניהם יותר משובחים מציצית של צמר בטלית של צמר גפן או של משי לפי שציצית של פשתן בטלית של פשתן או ציצית של צמר בטלית של צמר הם מדאוריי' אבל ציצית של צמר בשאר מינים הוא מדרבנן: