ר"י מיגאש נט

נינהו דהא בעל הבור ישלם אמר רחמנא הך דאית ליה בעלים ואפ"ה בור הוא וחייב ורב סבר מאי בעל הבור בעל התקלה אבל בור דאית ליה בעלים חיוביה לאו בתורת שהוא בור ניהו אלא חיוביה בתורת שור שהוא ממונו הוא שכיון שהוכיח הבור שהחיוב אינו תלוי בדבר שיש בו רוח חיים ולא בדבר שדרכו לילך ולהזיק ולא בדבר שהוא ממונו אלא בדבר שדרכו להזיק ושמירתן עליך בלבד הוא תלוי בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים בין שדרכו לילך ולהזיק בין שהוא ממונו בין שאינו ממונו האי אבנו סכינו ומשאו וה"ה להנך כלהו דשוו לשור ואש ובור שדרכן נמי להזיק ושמירתן עליך אי אפקרינהו ה"ל חיוביהן מחמת שהן בור ואי דלא אפקרינהו כיון דממונו הוא קסבר רב דחיוביה לאו מחמת שהן בור ניהו אלא מחמת שהן שור ואע"ג דבין כי חשבת להו בור ובין דחשבת להו שור הא קא נפיק דיניה במה הצד וחייבין ניהו אפ"ה נ"מ לחיובי ביה אדם וכלים דאי חשבת להו דחיובינהו מחמת שהן בור ניהו לא מיחייב בהו אדם וכלים ואי חשבת להו דחיובינהו מחמת שור שהוא ממונו מחייב בהו אדם וכלים והיינו דאמר הכא תולדה דבור מאי אבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו ה"ד אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור ואין לנו לחלק דינם מדין בור ואי דלא אפקרינהו אי לשמואל דאמר כלן מבורו למדנו היינו בור ואי לרב היינו שור כלומר חיובן מחמת שהן ממונו כמו שפירשנו למעלה ואין לנו לחלק בין דינו לדין השור ואלא תולדה דבור כו' הא פירשנו ענייני המשנה וגמר' דילה כהוגן וממילא נתברר לך דהאי דאמרינן הכא אי דלא אפקרינהו אי לשמואל היינו בור ואי לרב היינו שור לאו לענין מילפינהו מבור לשמואל ומשור לרב ניהו כי היכא דקשי' לך הא דרב ותימא מהכא אי מקרן שכן כך וכך חיוב בתורת שהוא בור ניהו או בתורת שהן ממונו כשור כמ"ש ואם תשאל כיון דהשור והאש שניהן ממונו הן והבור הוא שהוכיח שהחיוב אינו תלוי בדבר שהוא ממונו כמו שהוכיח שאינו תלוי בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שדרכו לילך ולהזיק אלא בדבר שדרכו להזיק ושמירתן עליך בלבד הוא שתלוי בין איתיה ממונו בין ליתיה ממונו כמו שב אי הכי לרב דאמר היכא דלא אפקרינהו ממונו הוא וליתיה בור ואמאי אמרינן היינו שור ולא אמרינן היינו אש א"נ היינו שור ואש תשובתך היינו טעמא שור משום שבו פתח הכתוב תחלה והאש הוכיח עליו דחיוביה לאו בשיש בו רוח חיים. וגם הבור הוכיח על שניהם דחיובא לאו מחמת שהן ממונו ודרכן לילך ולהזיק הוא שפתח הכתוב בו תחלה והני מוכיחין עליו נינהו ומ"ה קאמרינן היינו שור ולא אמרי' היינו אש א"נ שור ואש: עוד שאל השואל הנז' הביאו הרב"צ בש"מ לקמא אמאי דשייך לד"ד ע"א): עוד שאל השואל הנז' וז"ל אמרו בגמ' תולדה דשן מה היא נתחככה בכותל להנאתה טנפה פירות להנאת' וביארו בטנפה פירות להנאתה שהוא התריס' והטילה גללי'. וקשי' לי הא דאמרינן לקמן בכיצד הרגל בהמה שהטילה גללים לעיסה משלמת ח"נ אלמא תולדה דרגל היא. וחזינן מאן דפריק להאי קושיא ואמר האי דאמרינן טנפה להנאתה תולדה דשן ה"מ היכי דהויאן גללים לחין ומחוברין בגופה ושותתין ויורדין כמימי רגלים על הפירות דומיא דאמרינן בע"ז הניצוק והקפטרס חיבור והא דאמרינן לקמן בהמה שהטילה גללים לעיסה משלמת ח"נ בגללין יבשים דלא נחתי על העיסה עד דפרשי מגופה של בהמה דומי' דצרורות ונתקשו לנו דברים אלו כשהתבונננו בהם לפי שאין הפרש בין לח בין יבש שהכל הוא להנאתה: תשובה וששאלת הא דאמרינן תולדה דשן, מאי כו' וקאמרת אלמא טינוף פירות להנאת' דהוא הטלת גללים תולדה דשן הוא וקשיא לך הא דאמרינן בפ' כיצד בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודה אומר משלם נ"ש רבי אלעזר אומר ח"נ דאוקי בחדא זימנ' ובפלוגת' דסומכוס ורבנן לענין צרורות קא מפלגי דאלמא צרורות נינהו ותולדה דרגל היא. ההוא פירוקא דאמרת דחזית בהאי קושיא פירוקא הוא דהאי דאמרינן טנפה פירות להנאתה תולדה דשן היא ומשלמת נ"ש בגללים לחים נינהו כמו מי רגלים דנחתי לפירות ומטנפי להו והגללים מחוברים מגופה של בהמה ועד הפירות בלי שיהיו נפרדין דה"ל כענין ניצוק דקי"ל חבור הוא וההיא דאמרינן בהמה שהטילה גללי' לעיסה צרורות הוו בגללים יבשים נינהו חסר בלשונו ז"ל: עיין לרבינו בצלאל בש"מ לקמא במאי דשייך לדי"ט ע"א): סימן קעה שאל השואל הנז' בפ' ד' ראשי שנים אמרי' א"ר יוחנן מנין למלכים שאין מונין להן אלא מניסן דכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ואקשינן ואימא אייר ואימא סיון כו' אלא אמר רבי אלעזר מהכא ויחל לבנות בחדש השני בשנת ארבע למלכותו מאי שני לאו שני שמונין בו למלכותו אלמא מניסן מנינן ליה ושני לניסן אייר והוא חדש זיו שבו התחיל שלמה בנין בית המקדש. וקשיא לן ההיא מימרא האי דאמרינן לקמן מנין שבניסן נולדו אבות דכתיב בשנה הרביעית בחדש זיו ירח שבו נולדו זיותני עולם אלמא ניסן הוא חדש זיו: ליפרוק לן מרן האי קושיא בחכמתי' נהירא היכי קרו ליה לניסן החדש השני: תשובה (חסר תחלתה) וממילא שמעת דבניסן נולדו ולא בתשרי ולא איצטריך לדקדוקי החדש גופיה. ועוד כד מעיינת לה למילתא שפיר משכחת לה דלא קשיא מידי דאית לך למימר אטו מי קאמרינן בתחלת ניסן נולדו או בסופו נולדו שמא בסופו נולדו וסמוך ללידתן נכנס אייר והוה ליה כמי שנולדו באייר עצמו. א"נ איכא למימר דכיון שנולד בסוף חדש ניסן הדבר ידוע דבאייר מתפתחין עיניו ורואה את העולם משום הכי קרי ליה חדש שנולדו בו זיותני עולם. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן קעו הביאה רב"צ ז"ל בש"מ מציעא במאי דשייך לדמ"ז ע"א,: סימן קעז וששאלת על מאי דשמיע לך דרבינו הרב רבי יצחק ז"ל היה מתיר בבית שיש בו מת והפתח נעול ויש על הפתח אכסדרה שיכנס בהן תחת אותה אכסדר'. לא שמענו ממנו זה וחס לי' לרבינו ז"ל דלימא הכי ומשנה ברורה היא דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כלן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ד' על ד' מצלת על הפתחים כולם כו' אדקתני נפתח א' מהן מכלל דכאן נעולין נינהו ואפ"ה כיון שאין אנו יודעים באיזה פתח יוצא הרי כולם טמאין ותניא בתוספת' המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורים וש"מ הפתח שנתיר להוציא בו המת ואע"פ שנעול טמא הוא הטומאה בוקעת ויוצאה ממנו וכיון שכן אסור לכהן ליכנס תחת אותה אכסדרה שעל פתח הבית שהרי הטומאה יוצאה על הפתח והאכסדרה מאהלת עליה. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן קעח ראובן נפטר והניח בית ידועה לו והניח בה לאה אשתו עם בניו עד שבאו שני הרעב וחזק עליה הרעב עד שמתו קצת בניה ברעב וכשראת' זה מכרה הבית ליעקב וקבלה דמיו מבלתי שתמלך בב"ד ומבלתי שתשבע שבועת האלמנה והוציאה הסך עליה ועל היתומה ונשאר הבית ביד יעקב ארבעים שנה ולא ערער עליו שום אחד מהיתומים ואח"כ מתה לאה ובניה ונשאר מהם א' ועתה עמד וטען על אשת יעקב שהבית הוא של אביו ושהמכר שמכרה אותו אמו הוא בטל לפי שהיו קטנים ובפרט שמכרה אותו שלא בידיעת ב"ד ומבלתי שתשבע שבועת האלמנה והעידו שני עדים שהבית הנזכר קנה אותה יעקב הנז' מלאה בשנת הרעב לסיבה הנזכר' למעלה. יודיענו אדוננו שורת הדין הזה: תשובה רואין אם האלמנה הנזכרת היתה אפוטרופי' על היתומים בכל עסקיהם והעיר הנזכרת לא