ר"י מיגאש נח

ממצוא אניננאאאא סקיאיב ממונא בחזקת מאריה. ואם יש ביד התובע שטר ישאר בחזקתו ואין לו תקנה לענין פרעון הממון אא"כ יקרע את השטר ואם אין השטר מצוי יעיד על עצמו זה הנאמן כשני עדים ויאמר להם היו עלי עדים שקבלתי ממוני ויצא לו זה מההכחשה בגוף העדים וכשהעידו בגופו שנים שאמר להם היו עדים עלי היתה עדותן קיימת: סימן קעג ראובן נתן קידושין לשמעון בעד בתו והיא קטנה ושהתה עמו זמן ואחר כך רצה ראובן לגרשה וכתב גט ונתנו לשמעון אביה והיא בספק לנו אם היתה גדולה או קטנה ולא בדקו אותה ולא די זה אלא שנשאת עם לוי קודם שעברו עליה שלשה חדשי' אם מותר לה דבר מכל זה אם לאו. ואם חייב ראובן לתת לה גט שני מספק ותשאר עם לוי. או שצריכ' היא למנות שלשה חדשים אחר הגט השני ואם נמנע ראובן מליתן הגט אם כופין אותו על כך אם לאו. ואם כשנשאת עם לוי נתעברה וילדה מה טיבו של ילד זה ואם לא נתעברה ולא ילדה אם תצא מזה ומזהז. ואם נאמר קדושי לוי קדושי טעות כיון שנתנם לה והיא עדיין לא עברו עליה שלשה חדשים ועוד שהיא ספק לא בגרה. יבאר לנו כל זה: תשובה ראוי תחלה לחקור על הנזכרת אם היא עתה בוגרת אם לאו ואם אינה בוגרת וגם לא הביאה שתי שערות שהם סימני נערות כבר נסתלק מעלינו הטורח והעיון. ואם נמצא שהביאה שתי שערות ונמצאו בה סימני בוגרת ראוי לחקור אם היתה ביום שקבל לה אביה הגט בפחות משני הבוגרת שהם י"ב שנים וששה חדשים אם לאו. ואם נתברר שהיתה אז בפחות משנים אלו אין ספק שהגט שקבל לה אביה שהוא גט לפי שאפי' אם נתברר שאז כבר היה שהביאה סימנים הנה היא בימי הנערות והמשנה אמרה נערה המאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה. ואם נתברר שבאותו העת עברה כבר השנים הנז' והביאה שתי שערות הנה היא בוגרת מאותו העת שהוא יום ששלמו י"ב שנה וששה חדשי' ובזה אמרו איתמר קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר כו' והלכה בזה כרבי וכשדננו אותה שהיתה בוגרת ואביה קבל גיטה אינה מגורשת בו ותצא מזה ומזה. ואם לא נתברר אם היתה אז מהשנים הנזכרות אם לאו הנה הוא הדבר בספק והואיל והיו הקידושין קדושין גמורים והגירושין גרושי ספק הנה היא אסורה לשניהם ושניהם נותנים לה גט ולא תנשא לזולתה אלא אחר שיעברו שלשה חדשים כדין כל הגרושות. ומה שנשאת לזה הבעל השני קודם ג' חדשים אם היתה מגורשת בודאי מן הראשון אע"פ שעבר וקדשה בתוך ג' חדשים לא היה דבר זה מחייב להוציאה ממנו אלא אם הג' חדשים עדיין לא נשלמו אבל מכיון שנשלמו לא היה מחייב לגרשה דע"כ מפני סיבה זו וכן הלכה: סימן קעד הנחמד והאלוף מדרב נלוף בר' אברהם הישיש והנכבד נ"ע תחלת שאלותיך הא דאמרינן בפ"ד אבות (ד"ג ע"א) בענין תולדה דבור אלא אבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו ה"ד כו' עד אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור ואי דלא אפקרינהו לשמואל דאמר כולן מבורו למדנו היינו בור ואי לרב היינו שור וקא קשיא לך הא דאמרינן היינו שור מהי מילתא דשור קיליף לה רב אי מקרן מה לקרן שכן כוונתה להזיק ואי משן מה לשן שיש הנאה להזיקה אי מרגל מה לרגל שכן הזיקו מצוי אי מכולהו יליף לה ובמה הצד הוא דיליף לה והא לקמן קאמרינן הצד השוה שבהן לאיתויי מאי לאיתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוייה והזיקו ואמרינן עלה היכי דמי כו' עד אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור ואי דלא אפקרינהו אי לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור ואי לרב היינו שור דש"מ דלאו מהצד השוה שבהן הוא דיליף לה: והה"נ לבור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה היכא דאזיק לבתר דנייחי והנך כולהו דאמרינן לקמן כגון כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן כו' והכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו הני כלהו בין אפקרינהו דהיינו בור לכ"ע בין לא אפקרינהו דהיינו בור לשמואל ושור לרב בודאי דמהצד השוה דאיכא בין שור אש ובור קאתו דקאמרינן במתני' הצד השו' שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק כו' דמשמע דמסיימינן בה הכי אף כל שדרכו להזיק ושמירתן עליך כשהזיק חב המזיק האי אף כל לאיתויי הני כלהו ניהו. והיינו דאמרינן בגמ' אהאי דקתני במתניתין הצד השוה שבהן כו' הצד השוה שבהן לאיתויי מאי כלומר האי אף כל דאיכא לסיומי במתני' לאיתויי מאי ואוקמה אביי לאיתויי אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו לבתר דנייחי דהוי' ליה כאבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו ורבא אוקמא לאיתויי הא דת"ר כל אלו שאמר פוקקין בבותיהן וגורפים מערותיהם כו' ורבינא אוקמא לאיתויי הא דתנן בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה ורב אדא בר אהבה אוקמה לאיתויי הא דתנן הכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו כו' דהני אמוראי דקאמר כל חד וחד לאייתויי כך וכך לאו למימרא דפליגי אהדדי אלא כל חד מינייהו אית לי' דהני אנפי כלהו מהצד השוה שבהן דקתני במתני' קאתו והאי דקאמרי אביי ורבא לאיתויי כך וכך רב אדא בר אהבה אמר לאיתויי כו"כ רבינא אמר לאיתויי כו"כ הכי קאמרי לאיתויי נמי כו"כ דכל חד וחד מינייהו אית ליה ההוא אנפא דקאמר חבריה והוסיף עליה נמי אנפא אחרינא א"נ איכא למימר דכל חד מינייהו קאמר אנפ' דיליה ולא שמיע ליה מאי דקאמר חבריה ואי שמיע ליה הוה מודי ביה דההוא אנפא נמי מהצד השוה שבהן דקתני במתני' קא אתי והאי דקאמרינן בהני אנפי כלהו לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור דמה לבור שכן כך וכך שור יוכיח מה לשור שכן כך וכך בור יוכיח וחזר הדין כו' הה"נ דלא אפקרינהו דהאי בור לשמואל ושור לרב כל טעמא דשמואל מפרכי הכי ומה לבור שכן כך וכך שור יוכיח שכן כו"כ בור יוכיח וחזר הדין כו' מפרכי בדהיכא דאפקרינהו להאי בור לכ"ע ולטעמא דרב נמי דאמר היינו שור הכי נמי מפרכי עליה דלא דמי לשור דמה לשור שכן כך וכך בור יוכיח מה לבור שכן כך וכך שור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך אף אני אביא הני כלהו לשמואל כדאי' ליה ולרב כדאי' ליה נמי שדרכן להזיק ושמירתן עליך ושור לבור ואש כהכי שוה דינייהו וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק בכלהו. והאי דמתרצינן בהני אנפי כלהו אליבא דתרווייהו דקאמרינן לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור כו' ולא קא מתרצינן נמי אליבא דרב היכא דלא אפקרינהו ולא דמי לשור עד דמפקינן ליה למה הצד כדעבדינן בהיכא דאפקרינהו אליבא דתרווייהו. חדא משום דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני ומימריה דרב לא סמכינן עליה ולהכי לא איכפל תנא לפרוכי עליה דרב מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק בור יוכיח מה לבור שכן תחלת עשייתו לנזק שור יוכיח עד דמפיק ליה להצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך כו'. ועוד דמפירכא דמפריך ליה אליבא דתרווייהו היכא דאפקרינהו עד דמפקי ליה למה הצד ממילא שמעת דהכי נמי איכא לפרוכי אליבא דרב מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק בור יוכיח מה לבור שכן תחלת עשייתו לנזק שור יוכיח עד דמפיק ליה למה הצד. וכן נמי הא דאמרינן לעולם דאפקרינהו ולא דמו לבור מה לבור שכן כו"כ עד דאפקינהו (אמר המעתיק מכאן חסר כמו שלשים שורות מהנזכרות שהן עלה אחד מהספר שהעתקתי) דלא אפקרינהו אפלוג שמואל ורב דשמואל סבר אע"ג דלא אפקרינהו דממונו נינהו אכתי בור נינהו וחיובן בתורה שהן כבור