ר"י מיגאש נו

סימן קנז אירע מעשה בימי רבינו יצחק ז"ל שבאו לפניו שני בעלי דינין לדון ונתחייב א' מהם שבועת הסת ובעודו כותב נסח השבועה שנתחייב בה בפתקא אמר התובע לנתבע אני יודע בבירור שתשבע לי לשקר שכבר נשבעת לפ' ולפ' לשקר וחטף ז"ל הפתקא מידו ואמר לו לך אין לך אצלו כלום ומכיון שהודת שהוא חשוד לא נשאר לך עליו שבועה ולא שום דבר: סימן קנח ושאלתי אותו על דבר שאינו ברשותו אלא ביד שליש אם יוכל להקדישו או ליתנו במתנה או למכרו אם לאו. והשיב שיש בזה הפרש בין המלוה והפקדון וזה שבמלוה א"י להיותה נתנה להוצאה משא"כ בפקדון שלפעמי' יכול ולפעמים א"י שאם היה הנפקד מודה לו בלתי כופר בו אז יגמרו בו דרכי הקנאה הללו ואם כפר בו א"י לא להקדיש ולא למכור אלא הכל בלתי קיים. וכן אם היה לאדם אצל חברו פקדון או למורישיו אצלו פקדון בלתי נודעים אליו פרטיו אם יוכל לתתם במתנה לשליח ויתבע אותם השליח ויקחם ולא יוכל לעכב עליו אותו שהם אצלו אם לאו והשיב יכול לעשות זה אם יכול לברר אותם לפני ב"ד שאין לאדם ליתן מתנה דבר שהיה בתורת פקדון אלא דבר שלא יהיה בו עמידה בדין אבל אם היה צריך עליו עמידה בדין לא: סימן קנט טעם ההפרש שבין הגזלן והקרוב שבגזלן אנו אומרין עד שיוחזק כתב ידו בב"ד ובקרוב אמרי' הוא אינו מעיד אבל אחרים מעידים הוא מפני שהגזלן רשע וחיישינן שמא היום חתם והוא כבר נעשה גזלן ולא ניחוש בכל כי האי גוונא בקרוב כיון דלא אתחזק ברשע: כל האוכל בשוק פסול לעדות פרשו הגאונים ואמרו לאו משום דאיפסיל מחמת רשע הוא ולאו משום דאיסורא קעבד אלא משום דהוא פחות וירוד ואינו נוהג בכבוד עצמו וכ"ש אם עשה בשוק מעשה שהוא פחות וירוד מאכילה ומי שזאת מעלתו אין עדותו מקובלת: עדים שיצאו שני שטרות בחתימת ידיהם ושטר אחד מהם מכחיש את חבירו וזמנן אינן שוין עושין על פי השטר הראשון שכיון שחתמו על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואין יכולין לחזור אלא שצריכין לחקור איך נעשה המעשה הזה ולפי מה שנתגלה להם יעשו ואם היה זמנן שוה שניהן בטלים מפני שאין אנו יודעים איזה מהן קדם: מה שאמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמיא דנכתבת ביום ונחתמת בלילה אינה הלכה אבל היא כשאר שטרות שאין נכתבין ביום ונחתמין בלילה לסיבת שהם עושין מוקדמין וזה דוקא בשטרות שאין בהם קנין אבל בשטרות שיש בהן קנין נכתבין ביום ונחתמין בלילה לפי שמשעת הקנין ירד השעבוד: סימן קס שנים שהעידו בב"ד במותב תלתא כחדא איך עמדו על שטר עיקרי והכירוהו הכרה שלימה ושהוכרחו להעתיקו לאיזה הכרח ושהם העתיקו אותו אות באות ומלה במלה היא עדות גמורה ואם נתקבלה בב"ד עדותן על זה יכולין הן להעתיק הטופס עם העדים החתומים עליו בשטר אחר ויקרעו הטופס ועל זה אמרה המשנה מי שנמחק שטר חובו כו' ואע"פ שדין המשנה הוא שיובא השטר לב"ד ויעמדו עליו מ"מ אם באו העדים והעידו על צורת השטר שהיה כתוב זה יעמוד במקום הבאתו ועושין לו קיום על הדרך הנזכר: סימן קסא הג' שקבלו עדות היא תתחלק לשני דרכים אם שיהיו בה דיינים או שיהיו עדים ובידם הבחירה אם רצו להיותם עדים יכתבו עדותם לתובע ויעמוד בדין עליה עם חברו לפני זולתם לפי שאין יכולים הם לדון אותם שאין עד נעשה דיין ואם רצו להיותם דיינים ידונו ביניהם כפי מה שחייבה הודאת הנתבע בפניהם כמו שאמרו שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואשתו ארוסה פסול לה אבל לא לקרובותיה ולרוחא דמילתא לא מסהיד להו ואי אסהיד לא פסלינן ליה לענין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין שאמרו בה קבלה מיניה ריב"ח כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולין כו' דאלמא כיון דלא אפשר ליה לבעל הדין לבא באותו העת מחמת חוליו מקבלין את העדות שלא בפניו הם הכי נמי אם לא היה מצוי באותה העיר כדי שישלחו אליו ויבא מקבלין העדות שלא בפניו דהתם טעמא מאי שאם נמתין עד שיבריא החולה חיישינן שמא תטרף שעה וימותו העדים הכא נמי אם נמתין עד שיבא בעל דין לזו העיר או עד שיזדמן לעד הזה לבא לעיר שהוא בעל דין שם שמא תטרף שעה וימות העד ונמצא בעל העדות מפסיד את זכותו ומה שאמרו אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אני אומר שזה בשטרות שלא בקנין אבל עדות בקנין תקובל שלא בפני בעל דין ומה שאמר השוכר עדי שקר להעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דוקא אם שכר אותם לזולתו אבל אם שכר אותם לעצמו חייב] ואפי' בדיני אדם ואע"פ שאמרו בו פטור שהכונה בו פטור לגמרי מ"מ אם היה בעיר דיין קבוע ונראה לו לענשו על כך עושה. כמו שאמרו שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה כו' ובתנאי שתהיה השעה צריכה לכך כגון שזה השוכר קדמה לו עשיית פעל כזה פעמים או שהיה במדינה שעושין בפעל זה שיש לחוש שאם יתרשלו מלענשם על זה שירבו לעשות כיוצא בו אבל אם חסר אחד משני תנאים אלו אין ב"ד יכולין לחייב את העושה פעולה כזו שום דבר כ"ש מי שאינו ב"ד והצבור אינם בזה כדיין קבוע: סימן קסב אם העיד עד אחד כמו שטען התובע על הנתבע השבועה תהיה שאין אצלו כלום ממה שהעיד עליו העד ואם היה שם גלגול ישבע ויאמר ואין לו אצלי ממה שטען עלי שום דבר ואינו נשבע להכחיש מה שהעיד עליו העד בלשון שאין לו כלום לפי שלשון זה הוא לשון שבועת הסת לא דרך שבועת עד אחד ודקדוק זה יצא לו ממה שאמרו מה לעד אחד שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע אם היה העד שכירו או בן הבית שלו בין בשכר בין בחנם הרי הוא כאוהב ושונא שמעידים לו מפני שלא נחשדו ישראל על כך: סימן קסג נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא כו' וכן אם שלשה ישבו לקיים את השטר והיה אחד מהם קרוב לאחד מן העדים שבשטר אם אותן המקיימין קיימו אותו השטר בהכרת ידי העדים החתומין עליו הרי הקיום הזה כשר מה לי שיעיד לפני הדיינים שהוא כתב יד קרובו ומה לי שיצטרף עם הדיינים לקיים חתימות ידי קרובו בהכרה אבל אם היה בלתי מכיר כתב יד קרובו והוא נצרך שיעיד קרובו לפניו על כתב ידו הרי הוא פסול להצטרף עם הדיינין בקיום אותה העדות להיותו בזה דיין דן בעדות קרובו: