ר"י מיגאש נא

אמר להד"ם ומהימן כי אמר לקוח הוא בידי או יש לי עליו כו"כ מהימן: סימן קמג ההיא אתתא דאתיא סהדי ואשקור אתיא סהדי ואשתקור אזלא אתיא אחריתי ולא אשתקור אר"ל הוחזקה זו א"ל ר' אלעזר אם זו הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו כלומר לא אמרינן כיון דמהדרא אסהדי כו' שקרי אינון ואמרינן בדוכת' אחרינא אמר רבא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה היכי דמי כו' עד אם הוחזק כל ישראל מי הוחזקו כיון דמהדר אזיופי אמר זיופי זייפי. וכתב היכי מתרצי הני שמעתתא ותרווייהו הלכתא נינהו תשובה ההפרש בין מה שאמרו ההיא איתתא דאתיא סהדי ואשתקור כו' ובין מה שאמרו לענין האי שטרא ריעא כו' הוא. דהתם אתו סהדי גופייהו ואסהידו בפומייהו וכדאמרינן לסוף אזלא אתיא סהדי כו' אבל הכא לא אתו סהדי גופייהו ואסהידו בפומייהו אלא אתא שטרא קמן וביה חתימות ידייהו דסהדי דאע"ג דאיתחזק חתימות ידיהו בבי דינא אית לן למימר דילמא זיופי זייף כיון דחזיניה מהדר אזיופי: סימן קמד אמרו ז"ל נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא. אם שלשה ישבו לקיים שטר והיה אחד מהם קרוב לאחד מן העדים אם מצטרף עמהם לקיימו אם לאו ואם יצטרף אחד מעדי השטר עם השני בקיום ויכנס זה בכלל מה שאמרו עד נעשה דיין בדרבנן: תשובה מה שאמרו נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא כו' הוא לענין העדות בדוקא שהוא גלויי מילתא בעלמא שהוא כתב ידו של אביו אבל לענין הקיום אינו נעשה בו דיין וזה ממה שאמרו ומנין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים כו' ואחד מעדי השטר אינו יכול לקיים עדות חבירו דמה שאמרו הא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד ומה שאמרו עד נעשה דיין בקיום שטרות הוא לענין שיעיד על הכתב יד העד ויקיים אותו לא שיהיה עד נעשה דיין שהוא מותר בקיום שטרות אינו אלא שיהיה עד בקיום השטר לא שיהיה עד בעיקר השטר לפי שעדותו אינו בקיום השטר כדי שיועיל היותו בה דיין אבל הוא בעיקר הממון שבשטר. וא"כ אין ראוי שיהיה הוא עצמו דיין בקיומו כמו שאינו יכול לדון בו: סימן קמה השי"ת יתמיד הדרתך אדוננו באתי להודיעך אדוננו שזה ימים הזהרתי את קצת אנשים שלא ישאו ויתנו בחולו של מועד ונזהרו כולם עד שנמנעו אפילו מלפתוח שתי לוחות מהחנות ואפילו לישא וליתן בפרקמטי' האבודה ואפי' מי שאין לו מה יאכל. כל זה לעשות סייג למשפטי התורה וסמכתי על מה שראיתי את הדרתך ולמדתי לפני מעלתך להחמיר בזה עד שבאו אנשים מקרטב"ה ופרצו על רובם גדר זה בהיותם מתירים בפרהסיא לקנות ולמכור בשוקים וכשתמהתי עליהם בזה נסמכו בענין הזה אל הדרתך ירוממה האל ונמשך מזה חלול השם בין הנכרים. בבקשה מהדרתו כתב מפואר לחסום את פי העוברים הנז' והשם יתברך יכפול שכרו אמן: תשובה עמדתי על שאלתך ומה שזכרת מענין מה שהזהרת את בני קהלך ישמרם האל שלא יסחרו סחורה בחש"מ ולא יתעסקו במלאכות ושגדרו עצמן במה שהזהרת אותם. הנה יש שכר לפעולתך על מה שהדרכתם בו והמשכת אותם אליו וברוך אתה לה' וברוכים הם שקבלו ממך ונכנעו לפני השי"ת ולפני תורתו ומה שגדרת אותם בזה יפה עשית כפי שורת הדין. ואעפ"י שרז"ל התירו לעשות מלאכה מי שאין לו מה יאכל ולעשות סחורה בפרקמטיא האבודה אם הם נתרצו לאסור הכל ולהחמיר על עצמן על דרך מיגדר מילתא כדי שלא ימשך הדבר ממנו לעשות מלאכה מי שיש לו מה שיאכל ולעשות סחורה בפרקמטיא שאינה אבודה יישר חילם בזה ושכר גדול יש להם מהשי"ת ואין ספק שבעל הגמול יזמין להם משנה הריוח ההוא שהי' אפשר להם להרויח בחש"מ כמ"ש רבותינו ז"ל בההוא גברא דהוה לי' עיסקא דהוה מזדבנא בשיתא אלפי דינרי שהייה לבתר חולא דמועדא כו' זה שכרם בעוה"ז נוסף על הטוב הצפון להם לעוה"ב. וכנגד השכר הטוב שיש להם יש לך אתה משנה לו להיותך מעשה אותם למצוות. והאל ית' יעזרך ויעזרנו לעבודתו ואמנם אותם האנשים שאינם מבני קהלך שלא נכנסו תחת סייג זה אם היו מסתחרים בדבר שלא יבא לידם כמוהו שהיה זה להם מותר מן הדין להיותו דבר האבד אין בידינו להכריחם על זה אם העמידו עצמן על עיקר הדין. ואם היו מסתחרים בדבר שאינו נאבד מהם ואחר המועד ישיגוהו הנה הם עוברים בזה וראוי לענוש אותם. ומה שתלו בנו שאנחנו לא נמנע מלעשות סחורה ומשא ומתן בחש"מ שקר דברו עלינו בזה ואיך לא נמנע בזה וההלכה אמרה בפי' הואיל וקרויים מקרא קדש דין הוא שיהו אסורים בעשיית מלאכה. וכלל מה שהתרנו הוא מה שהיה מותר מן הדין והוא דבר האבד או למי שאין לו מה יאכל: ומה ששאלת על מי שיש בידו מעות מדודים ולא הלביש אותם בסחורה אם יקנה בהם בחש"מ סחורה או נאמר שאין מותר לו לקנות בהם להיותם מעות בעין: תשובתך כבר הודענו אותך שאם נכנס לשוק ומצא סחורה וחשש שמא לא ימצא כמוה אם מפני היתה יפה אם שהיא בזול שמותר לו לקנות' בחש"מ. שדינה כדין פרקמטיא האבודה כמ"ש בירושלמי הדא שיירתא שרי למזבן מינה בחולא דמועדא: סימן קמו פעם אחת נשתהו העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר ונחלקו רבותינו כמו שלמדנו רבינו בענין הקלקול וכמו שאמר התלמוד מאי קלקול קלקלו הלוים בשיר הכא תרגימו שאמרו כו'. וכבר ידענו ששיר של בין הערבים הוא קול ה' יחיל מדבר כמו שאמרה המשנה בתמיד ולאיזה סיבה לא אירע להם הקלקול במוסף כמו שאירע בקרבן של בין הערבים אם שנאמר שלא הקריבו קרבן מוסף ולאיזה סיבה בטלה היום עדות החדש וכבר מצאנו במקומות רבים מהמשנה והתלמוד שעדות החדש היתה אחר החורבן מהם הי' מה שאמרו משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום ואמרו בתלמוד רב אדא ורב שלמאן תרווייהו מבי כלוחית קאמרי מתקנת ריב"ז ביצה אסורה כו' כל אלו ראיות שאחר בית שני היתה, קבלת עדות החדש לפי שריב"ז היה בזמן בית שני ומה הוא הדבר שבטלה אחר זה. ואם הסיבה משום דידעינן בקביעא דירחא מאיזה טעם לא נקדש על הראיה ואם נאמר שהקדוש על הראי' הוא דוקא בפני הבית נאמר שהמאמרים הנז' שהם מורים על עדות החדש היו בלא קידוש יורינו רבינו: תשובה מה ששאלת על אמרם פעם אחת נשתהו