ר"י מיגאש נ

לה אבל כותב הוא לה תוספת מרצונו כמו שפשט המנהג אין בנו כח להגבותה מה שיחסר לה ממנו מנכסי היבם אא"כ נתרצה היבם בזה בעת שכנס אותה ונתחייב לה בזה מדעתו. הלא תראה שנתנו הסיבה במה שתקינו לה רבנן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכבר הבננו מדבריהם בזולת מקום זה שהם ראו שכשאדם כותב לאשתו שיעור זה שהוא מנה מאתים לא תהיה קלה בעיניו להוציאה אם עשה כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה כמו שאמרו ת"ר בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה כו' עד ועדיין כשכועס עליה אומר לה טלי כתובתך וצאי כו' ואמרו עוד על דרך נתינת טעם למשנה שאמרה האשה שהלך בעלה למ"ה אין לה כתובה מ"ט תקינו לה רבנן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא קלה תהא בעיניו להוציאה ואין ספק שאין דבריהם אלא על עיקר כתובה שהוא הוא שתקנו לה רבנן לא על התוספת לפי שתוספת לא תקנו לה רבנן שאין אדם כותב התוספת אלא מרצונו כמו שאמרו אע"פ שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה מוסיף ואמנם חיוב שתפסיד האשה שהלך בעלה למ"ה התוספת ממה שאמרו תנאי כתובה ככתובה דמי ומה שאמרה ממשנה ואין לה כתובה שאין דבריהם בזה אלא בעיקר שהעיקר הוא שתקנו לה רבנן בלבד הוא ראיה למה שאמרנו שמה שאמרו לענין יבמה ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אינו אלא על העיקר לא על התוספת כמו שביארנו: ובזה לא הוצרכנו להשיב אתכם על מה ששאלתם אם יש לה להשביע את אשת ראובן אחרי מותו או את שותפו ושאר הדברים שנתגלגלו לכם מהשאלה בענין זה: ולענין מה ששאלתם אם לא רצת היבמה להתייבם ונתרצית בנדוניא ובבית שכתב לה הבעל מיוחדת אם יעלה בידה זה אם לאו הנדוני' יש לה ליקח אות' אפי' למ"ד כותבין אגרת מרד שומרת יבם אם מה נמצא ממנה או מה שבלה להיותה אצלכם בגדר נכסי צ"ב אבל הבי' שכתב לה מיוחדת שתגבה אותה דינה כדין מה שאינה מיוחדת אלא שלא אמרו ז"ל שדה המיוחדת אלא לענין שגוב' אותה בלא שבועה כמו שאמרו ייחד לה ארע' בד' מצרנאה בלא שבועה ולענין שלא יוכלו לסלק אות' ממנה ולהוריד אות' בקרקע אחר במקומ'. אבל לענין שתגבה אות' מהיבם להיותה מיוחדת אין ענין היותה מיוחדת מעלה ולא מוריד בזה ומאן דאית ליה כותבים אגרת מרד על שומרת יבם אין לה לגבות מהמיוחד כמו שאינה גובה מהבלתי מיוחד שאין המיוחד מכלל הנכסים שבאו לרשותה מנכסי בעלה כדי שנצטרך להוציאו מתחת ידה אם היתה מורדת ומאן דס"ל דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם לא הפסידה כלום ממה שבכתובה מיוחד יהיה או לא יהיה מיוחד וכבר הודענו אתכם סברתנו בזה ובמה שאנו דנין בו אם בא מעשה לפנינו. ואם נפטרה היבמה קודם שתתיבם (על) תכריכי' על יורשי הבעל ממה שאמרו איבעי' להו יבמה שמתה מי קובר' יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה או דילמא יורשי האב קברי ליה (דקברי לה) דקריתו נכסים הנכנסים והיוצאים עמה אמר רב נחמן ת"ש דתניא שומרת יבם שמתה יורשיה ויורשי כתובתה כו' ולענין ירושת' נכסי מלוג הנקראי' הנכסים הנכנסין והיוצאין עמה הם ליורשי' ומה שהיה כתוב לה על הבעל בכתובה מממונו עם שאר נכסי הבעל הוא ליורשי הבעל ונדונייתא שהוא אצלם בדרך נכסי צ"ב יחלקו יורשי הבעל עם יורשי' כמו שאמרה המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה בש"א יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובה"א נכסים בחזקתם כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב. מה שאמרו נכסים בחזקתם רמזו בזה אל נכסי צ"ב ומה שאמרו בחזקתן ביאר אותו התלמוד בזולת זו ההלכה שהכוונ' בו בחזקת אלו ואלו והוא מה שאמרו הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו ואע"פ שזה הפירוש לא בא אלא במשנת נפל הבית עליו ועל אשתו מ"מ ממשנה זו אנו למדים למשנתנו להיות שבאו המלות שוות בהן. ולענין תפירת ס"ת לא תהיה אלא בגידין אבל המעי שהוא הגררין אין תופרין בו: סימן קמ אם אמרו היורשים לאלמנה הנזונת מנכסיהן אמרו היורשים אנחנו חוששין שמא אין בידך כתוב' שתקחי בה מזונות ומורישנו אתפסך צררי בכתובתך ובזה נפטרנו מן המזונות אם מכריחין אות' להראות כתובתה או תדון בחזקת שכתובתה תחת ידה להיותם תנאי כתובה וכבר אמרנו לא כתב לבתולה מאתים ולאלמנה מנה חייב שהוא תנאי ב"ד. יורנו רבינו: תשובה היורשים אם אמרו לאלמנה הוציאי הכתוב' ואז יהיו לך מזונות שומעין להם לפי שאם אין בידה כתובה יכולים אנו לומר אולי שהיא מחלה אותה ומוחלת כתובה לבעלה אין לה מזונות. והנה ראינו התלמוד העמיד משנת הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה במקום שאין כותבים כתובה אבל במקום שכותבין כתובה הוציאה גט ואין עמו כתובה אינה גובה כתובתה שיכול לומר לה פרעתיך או מחלת לי והואיל ויכול הבעל לומר לה אם הוציאה גט ואין עמו כתובה פרעתיך או מחלת לי אם לא היה שם גט והיתה שם מית' אע"פ שא"א לטעון ולומר אולי פרעה לפי שאמרו לא ניתנה כתובה לגבות מחיים מ"מ יכולים אנו לטעון ולומר אולי אתפשה צררי בכתובתה או מחל' אותה כמו שאין אנו מגבין לה כתובתה אלא אחר שתוציא אותה כן לא נתן לה מזונות אלא אחר שתוציא אותה דהא בהא תליא: סימן קמא יורנו אם שמו נכסי יתומים בשנים אם היא קיימת או לא ואם אינה שומא אם היו שולחים מב"ד של ג' תהיה שומתם שומא או לא: תשובה שומת ב"ד לא תהיה אלא בג' ואם היתה בשנים אינה שומא שיכול האומר לומר אולי אם היה שלישי עמהן היה חולק עליהם ומראה להם שהם טועים והיו מודים לסברתו או היה אחד מהם חוזר לסברתו והיה האחר נשאר יחידי שאין סומכין על דבריו,: סימן קמב מי שמשכן משכון אצל חבירו והוא מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ומי שהוא ממושכן אצלו טוען כך וכך הלויתיו עליו והממשכן אומר שפחות מהסך ההוא הלוהו, עליו אם הוא נאמן מיגו דאי בעי אמר שאול הוא בידך: תשובה מי שהיה אצלו משכון מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ונפל בינו ובין בעליו הפרש במה שהוא ממושכן עליו אם נפל הפרש זה אחר שנראה המשכון בב"ד אינו נאמן במה שאומר שיש לו עליו כך וכך כמו שאינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ואם המשכון בביתו ואין שם עדים שיעידו שהוא אצלו מיגו דאי בעי