ר"י מיגאש נב

העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר שביאר התלמוד שזה הקלקול אירע בתמיד של בין הערבים ואמרת איך עשו בקרבן מוסף לא קרב באותו יום שאין חיוב להקריב קרבן מוסף בחול והיה מתחייב באותו יום אם היו העדים מעידים בראיה שהיה מתברר שהי' אותו יום ר"ה וכל זמן שלא באו הוא נשאר בחזקת חול ואין מתחייב להביא בו קרבן ולא יקרא זה קלקול הואיל ואין אנו מחויבין בהקרבת מוסף מבלתי שיתברר לנו שאנו מחוייבין בו אבל יקרא קלקול ענין שיר של בין הערבים להיות הקרבת תמיד של בין הערבים מחוייבת באותו יום בין שיהיה חול או ר"ה והואיל ודינו להתקרב היה בו קלקול בשיר אם למ"ד שאמרו שירה של חול במה שכבר נתברר שהיה מתחייב לומר בו שיר של ר"ה שהוא קול ה' יחיל מדבר שהי' שינוי צורת הדבר והסרתו מאמתתו ולמ"ד שלא אמרו שירה כלל הנה נתקלקל השיר מכל וכל ונתבטל מלאמרו על תמיד שקרב ונראה לומר עליו שיר ואין לך קלקול יתר מזה ומה שחוייב בזמן הזה שאין מצטרפים לעשות קדוש על הראיה הוא משום דידעינן בקביעא דירחא לא הוצרכו לקדשו בב"ד הגדול שכבר קדשוהו שמים: סימן קמז סמפון היוצא לאחר חיתום שטרות אם יש בו הפרש בין אם יהיה תחת השטר (אחר השטר) אחר העדים ממש או באחורי השטר ובין בכתב ידי מלוה או שלא בכתב ידו ובין שעליו עדים או אין עליו עדים יודיענו בראי' על זה לפי שראיתי בו לגאונים ז"ל דעות מתחלפו' ורציתי לעמוד על ראיה אמיתית בזה: תשובה סמפון היוצא לאחר חיתום שטרות הוא קיים ודנין בו ל"ש היה עליו עדים בתוך השטר או מאחריו ל"ש היה בכתב ידי מלוה או בכתב ידי אחר ל"ש היו עליו עדים או לא היו בכל צד הוא קיים ודנים בו דאי לאו דפרעי' לא הוה מורע ליה לשטרא כמו שאמרו סמפון שיש עליו [עדים] יתקיים בחותמיו אין עדים ויוצא מת"י שליש או שיצא לאחר חיתום שטרות כשר יוצא מתחת יד שליש דהא הימניה מלוה לשליש יוצא לאחר חיתום שטרות נמי דאי לאו דפרעי' לא הוה מורע ליה לשטריה הרי מכאן מבואר שאע"פ שאין עליו עדים אם יצא לאחר חיתום שטרות שהוא כשר ואין הפרש בין אם יהי' באחורי השטר או בתוכו להיות שוברו בצדו אלא שבאחורי השטר הוא יותר טוב ויותר חזק דלא יכיל למיגז ליה וכשהוא בתוכו מבפנים מצי למיגז ליה: סימן קמח אם נכנס תחת נשבע לבטל את המצוה היכא דנשבע לבטל מצוה דרבנן כגון נטילת לולב בשאר ימות החג והדלקת נר חנוכה ומקרא מגלה וסעודת פורים ומאי דדמי להו או נאמר שזה דוקא במצוה הכתובה בתורה בלבד: תשובה מי שנשבע לבטל מצוה מדרבנן הוא בכלל מה שאמרו נשבע לבטל את המצוה לפי שמן התורה מצוה הוא שיקיים מצוה דרבנן כמו שאמרו לענין נר חנוכה היכן צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמן אמר משאל אביך ויגדך: סימן קמט שאלה אם תגמר העדות על שמיעת הקול מבלתי ראיית האיש כמו מי שהיה יושב במקום אחד ושמע את חבירו מקלל או מנדה אי יעיד על חבירו בעדו' ואם זה יצא ממה שאמרה המשנה מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כו' שהעמידוה כשראו לו דמות אדם וחזו ליה בבואה דבבואה באופן שיצא מכלל היותו שד ונצריך ג"כ לכיוצא בזה בזולת הגט. או נאמר שעיקר מה שאנו צריכים לזה הוא בגט דאיסורא הוא אבל בזולת האיסור לא או נקיש זה ממה שאמרו במקום אחר העדים כותבין אף על פי שאין מכירים לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה: תשובה אם הכיר האדם את דברי חבירו יכול הוא להעיד עליו במה שאמרו שישמע ממנו ואע"פ שאינו רואהו. והנה מצאנו רז"ל דנין בטביעות קלא כמו שאמרו דאי לא תימא הכי סומא האיך מותר באשתו ובני אדם האיך מותרים בנשותיהן בלילה אלא בטביעות קלא הכא נמי בטביעות קלא ואמרו עוד מעידים לאור הלבנה ומשיאין ע"פ בת קול ומעשה באחד שעמד ואמר אני פב"פ נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ולא מצאו שם אדם והתירו את אשתו אלא שאין דנין בבת קול אא"כ הכירו קולו ודבריו אחר שתראה לו בבואה דבבואה באופן יובטח מהיותו שד וכמ"ש ודלמא שד הוא והעמידוה בדחזי ליה בבואה דבבוא' ובזה העמידו משנת מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כו'. וא"ת שמא לא נסמוך על בת קול אלא בהתרת עגונה בלבד. תשובתך הרי הראי' הראשונה שזכרנו אינה בהתרת עגונה ועכ"ז סמכנו על טביעות קלא ודננו בה והוא מה שאמרו אלא מעתה סומא כו' ואמרו ההוא דאכמין ליה עדים לחברי' אחורי גדר ואמר לו מנה לי בידך ואמר לו הן אמר לו עירי ושכבי להוו עלך סהדי כו' שנר' שאם אמר הן עירי ושכבי ליהוו עלאי סהדי היתה עדותם עדות ואע"פ שהיו אחורי הגדר ולא ראו אותו אלא שמעו קולו בלבד והכירו אותו וא"ת אפשר שהעדים ראו אותו והכירוהו והוא לא ראה אותם. תשובה אין לנו להכניס במאמר מה שאינו מפורש בו בלתי ראייה: סימן קנ שאלה ראובן נשא את לאה ושהה עמה יותר מעשר שנים רצופות ולא ילדה ממנה ודמה ראובן שמניעת הלידה הוא ממנה ושיכול הוא לגרשה מבלתי שיתחייב לפרוע לה כתובה ואמרה לו לאה העיכוב אינו אלא ממך שאין לך גבורת אנשים ואם אתה רוצה לגרש אותי אתה מחוייב לפרוע לי כל מה שכתוב בכתובתי מעיקר ותוספת ונדוניא ואני צריכה לבנים וכששמע טענתה חשב ליחד לה מקום כדי שתגבה ממנו כל כתובתה וישא אחרת לנסות עצמו ואם ילדה לו תצא לאה הנז' בלא כתוב' ואם לא ילדה לו אז תגבה לאה כתובתה ממקום שיחד לה ועלה בדעתו שזה יעלה בידו כפי שורת הדין ואמר' לאה שאע"פ שיהי' הדין כן ולא יהי' עליו עון בהיותה נשוא' עמו היא אינה רוצה לשבת עמו לפי שצריכה היא לבנים תמצא אותם למקר' הזמן ושהיא מפחדת פן יעברו הימים שהיא ראוי' לילד בהם ולא תמצא לזקנתה ולא בעת מותה מי שיפקח בעסקי'. יורינו רבינו התשובה בזה מחסדו ואם צריכ' לאה אחר העשר שנים להקדי' מחאה על היותה יושבת תחתיו כדי שלא יטעון שהיא מחלה לו ונתרצי' לשבת עמו בפרט שהיא אומר' שהיא מפחדת מלזכור דבר מענין זה מבלתי שיתבענו הבעל עם היות שרוצה לסבול ולתת לו רשות להנשא ונתרצית להיות עם צרה מבלתי תנאי לפי שהיא אמר' לו אני אתן לך רשות להנשא בלא שום תנאי כדי שיאמנו דברי לכל העולם והוא אומר איני יכול לעמוד סיפוק בשתי נשים ואת קחי הנדוניא שלך וצאי או ניחד לך מקום לגבות ממנו כתובתך על התנאי הנז' והיא אומרת א"כ תפרע לי כל מש"כ בכתובתי ופטור אותי ואם טענתה