ר"י מיגאש כז

שישתתפו בהם והוציא גם שמעון כנגדם סחורות אחרים ולא סרו מהיותם מתעסקים בכל אותם סחורות הנז' עד שמכרו רובם ואח"כ רצה שמעון להפרד מראובן ולשום הנשאר מהסחורות בפחות ממה ששמו אותם מתחלה לפי שהוזלו עתה ושיקח כל אחד מהם חלקו וראובן אינו מתרצה לחלוק: והורה רבינו נ"ע שאין ראובן חייב להפרד משמעון עד שיגמרו למכור שארית סחורותיהם לפי שלא נשתתפו בתחלה אלא שיתעסקו בהם וימכרום ומזלא דבי תרי עדיף: סימן ע ראובן מכר סחור' לשמעון וטען שמעון שלא קנאה אלא על דעת שימתין לו בדמיה ואמר לו ראובן אני כבר פירשתי בעת מכירתה שאיני מוכר אלא במעות מדודים בעין ושמעון אז נמצא אצלי ושמעון אמר אני לא שמעתי דברים אלו: הורה רבינו נ"ע שישבע ראובן שהוא פירש בשעת המכר שאינו מוכר אלא במדודים וישבע שמעון שלא שמע זה ויתבטל המקח ואם ראובן לא ישבע שהוא פירש ישבע שמעון שלא שמע דבר מזה ויחזיק בסחור': סימן עא שאלה ראובן גירש את אשתו והיה לו ממנה בת ארבעה שנים והלך לעיר אחרת ונתעכב שם זמן והניח את בתו בלא מזונות וזנה אותה לאה אמה כל ימי היותו שם וכשבא רצה ליקח את בתו מאת לאה אמה ולהניחה אצלו או במקום אחר בטוח לו או להוליכה עמו למקום שהולך ולאה אומרת לא אתן אותה לך להרבה סיבות מהם שהקטנה היא בת שש שנים ולא נתת לה מזונות ואני מתירא שמא תתכשל בה ומהם שבתי אינה רוצה ללכת מאצלי וכמו שזנתי אותה מעודה ועד עתה כן תשאר אצלי עד שאכניס אותה לחופה ואתן לה נכסי בנדוניא ואחייב עצמי בזה בפני עדים ואתה אין לך יכולת לזון אותה כ"ש להשיאה ואני תובעת ממך מה שכבר הוצאתי עליה בהיותך בארץ אחרת שלא זנתי אותה אלא דרך הלואה לך הואיל ולא היה אפשר לי להניח אותה בלי מאכל וכסות והבת אינה רוצה להפרד מאמה בשום אופן בעולם וכשזוכרים לה דבר זה היא בוכה וראובן אומר הנה אבי נתחייב בקנין לזון אותה בהיותי חוץ לעיר ושיכניסנ' לחופה. יורנו רבינו דרך האמת ואם תוכל האם לתבוע המזונות מן האב: תשובה עמדנו על שאלה זו ועייננו בכוונותיה ודבר זה כבר נשאל עליו רב שרירא גאון ז"ל והורה שהבת תהיה אצל האם לא אצל האב וכן כתב גם בעל הלכות גדולות ואין ספק שהם סוברים במה שאמר התלמוד (כתובות דף ק"ב ע"ב) אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל האם שהוא נאמר בענין ההכרעה אם תהיה אצל האב או אצל האם ואנחנו גם כי דעתנו שהמאמר הנזכר לא נאמר אלא לאחר מיתת האב לענין ההכרעה אם תהי' הבת אצל האם או אצל האחים כמו שיעיד על זה המשך לשון התלמוד מ"מ להורות הלכה למעשה בכל כיוצא בנדון זה בפרטות אם יארע נראה ללכת בעקבות הגאונים ז"ל הנזכרי' ובקבלתם ולהמשך אחר סברתם ובו נפסוק הדין ונדו' כשיתאמת אצלינו תועלת הבת בזה להיות שהאם ע"כ פנים יותר משמרתה מהאב והיא המלמדת אותה ומדריכתה במה שיצטרכו הבנות להתלמד ולהרגיל בו כמו הטוי' והפקו' בצרכי הבית וכל כיוצא בזה וללמד אותה דרך הנשים ומנהגם וכל זה אינו ממלאכת האב ולא מטבעו והראוי שלא יניחו ראובן זה להוציא הבת מאמה אבל תשאר אצלה כאשר הית' בתחלה בפרט מה שנראה מהתועלת וההנאה בזה לקטנה בהיותה אמה אומרת שתתחייב להכניסה לחופה ולתת לה נדוניא משלה והיות האב רגיל לפרוש לארץ אחרת ואין להאמין שישאר ולא יפרוש: ומה שטוען שאיני בטוח שתדור בתו עם אחות אמה אין משגיחין בו הואיל ואמה ערבנית בשמירתה ואמנם ההוצא' שהיא אומרת שהוציאה על בתה בתורת שלאה הלותה לראובן אביה הואיל וראובן אינו טוען בזה כי אם שאביו נתחייב בקנין לזונה וזה הקנין שטוען בו הוא בלתי קיים כפי הדין להיותו קנין דברים ולהיות שראובן יכול לומר אולי אבי הוא שהוציא עליה משלו והוא נתרצה מדעתו להשלים יעודו וזן אותה שאם היה הדבר כן לא הי' יכול לחזור בו מה שכבר נתן על כן יש לראובן להחרים חרם סתם על מי שטוענת שהוציא' על קטנה זו משלה בדרך הלואה לראובן זה והיא לא הוציאה עליה וטוענת שקר ולא תודה ואח"כ יתחייב לפרוע לה מה שהוציאה עליה בזמן שהלך ראובן זה אביה וכך הדין: סימן עב שאלה ראובן מכר קרקע לשמעון וחזר אחר זמן וקנאו ממנו ויצאו על ראובן עסיקין אם יש לראובן לחזור על שמעון בדמי הקרקע ומה שמרצה בו את המערער כאלו קנאו מזולתו שיש לחזור עליו בכל זה או אין לראובן לחזור על שמעון אלא באחריו' דנפשיה ודאתי מחמתי' לפי שיכול שמעון לומר לו אלו מכרתיו לזולתך ויצאו עליו עסיקין וחזר עלי לא הייתי חוזר עליך ג"כ עתה אחזור עליך במה שיצא לך עלי בו ואפוכי מטרתא למה לי ואם הדין כן ונתן שמעון הקרקע לראובן וקבל עליו אחריו' דנפשי' בלבד אם יש משו' בזה דין בן המצר הואיל ואין לו עליו זולתי אחריו' זה שנתחייב לו במתנה ואת"ל שמתנה זו לסיבת אחריות זה הויא כמכירה לגבי דינא דבר מצרא מה יהיה הדין בראובן שנתן קרקעו לשמעון ולא קבל עליו כי אם אחריות דידי' ודאית מחמתיה אם יש בו דינא דבר מצרא או לא ואם טען הנותן בכל צד שיהא בו דינא דבר מצרא שהיה בשעת המתנה קטן לבטל אותה אם נחשוב כמכירה לגבי דידיה ויכול לבטלה ואת"ל שיכול לבטלה וטען שמעון שראובן הי' גדול באותה העת מי מהם הוי המוציא מחבירו אם ראובן דחזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול או שמעון דקרקע בחזקת בעליה עומדת: תשובה אם ראובן הקונה הקרקע עתה משמעון הוא המוכר אותו לו מתחלה הדין הוא שאם יצאו עליו עסיקין והוציאוהו ממנו שאינו חוזר על שמעון לפי שעיקר האחריות הוא על ראובן ואין על שמעון כי אם אחריות דאתי מיני' ומחמתי' לא זולת זה והואיל והדבר כן הדין נותן שאם שמעון נתנו לו וקבל עליו אחריות דאתי מחמתיה שנחשוב אותו מכירה ולא נוציא אותה מדינה לפי שלא קבל עליו אחריות דעלמא לפי שמכירה זו אינו מתחייב בה יותר מאחריות דאתי מחמתיה והיה ראוי כפי זה לחייב בה דינא דבר מצרא לולי שאמרו לבעלים הראשונים לית משום דינא דבר מצרא כו' וזה דוקא כשנתנ' לראובן עצמו שמכר אותה לו מתחלה אמנם לאיש אחר זולתו וקבל עליו אחריו' דאתי מחמתי' בלבד לא נדון בה שהיא מכירה ונחייב בה דינא דבר מצרא לפי שאם היתה מכירה היה מתחייב לו אפי' באחריות דאתי מעלמא כמו שיתחייב בכל המכירות והואיל וראינו שלא נתחייב לו כ"א באחריות דאתי מחמתיה הנה זה מורה שאינה מכירה אבל מתנה היא אמנם חזק אתה כשקבל עליו אחריות דאתי מחמתיה ומה שאמרו ואי כתב בה אחריות לית בה משום דינא דבר מצרא אמנם הוא על האחריות המוחלט שדרך העולם לקבל אותו עליהם בכל המכירות אבל אחריות בצד מה בלתי מוחלט על הכל אינו