ר"י מיגאש כא

היכא דמיקרב כופין את היבם לבא אצלה דהא ליכא עליה טורח קמ"ל דאפי' מטבריא לצפורי דקריב טפי אין כופין אותו לבא אצלה אלא היא הולכת אחריו להתירה. ודקא שאיל מר כמה בין טבריה לצפורי מסתברא לן דמקרבי להדדי ובתוך תחום שבת קיימי. תדע דגרסינן בפרק כל כתבי הקדש א"ר ינאי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ומוציאי שבת בצפורי אא"ב קרובים להדדי נינהו ובתוך תחום שבת קיימי היינו דמשכחת לה דמכניס שבת בטבריה ומוציאה בצפורי אא"א רחוקים מהדדי נינהו היכי משכחת לה דמכניס שבת בטבריה ומוציאה בצפורי וא"ת דלאו אחד גברא קאמר אתרי גברי הוא דקאמר חד הכניס שבת בטבריה וחד הוציאה בצפורי מאי מעליותא איכא והא קא חזינן במאי דקא מרוח האי בהכנסה קא מפסיד בהוצאה ומאי דקא מרוח האי בהוצאה קא מפסיד בהכנסה אלא ודאי אחד גברא הוא דקאמר וש"מ דטבריה וצפורי קרובים להדדי נינהו ובתוך התחום קיימי וההוא דאמרינן (שבת דק"ד ע"ב) כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בצפורי חייב איכא למשמע מינה דתרוייהו בתוך תחום שבת קיימי מאי אמרת דילמא כדכתבינהו בשתי שבתות ובהעלם אחד עסקינן איכפל תנא לאשמעינן כי האי ועוד כיון דסתמא קאמר לה לית לן לאפוקה לשמעתא מפשטא ולאוקומה במילתא רחיקתא. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן מו וששאלת חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעים עליו הכל חולצים עליו (מ"ק דף כ"ה ע"א) דוקא כשהיה רבו אבל הרב על תלמיד אין חייב לקרוע או דלמא הרב על התלמיד נמי חייב לקרוע הכי איתחזי לן דהא דאמרינן חכם שמת הכל קורעין עליו בשהיה גדול מהם בחכמה הוא בין שלמד ממנו בין שלא למד ממנו ואפי' מי שהוא גדול מאותו המת בחכמה ולא היה ראוי ללמוד ממנו או למד ממנו אפילו דבר אחד חייב הוא לקרוע דאמרינן (מציעא דל"ג ע"א) שמואל קרע על ההוא מרבנן דאגמריה זוהמא ליסטרון. ולענין הרב על התלמיד אם אפשר שכבר שמע מאותו תלמיד טעם יפה בתלמודו ואפילו בדבר א' והנאו חייב לקרוע עליו שהרי למד ממנו אותו טעם. אבל ודאי אם יודע הרב בעצמו שמעולם לא שמע מאותו תלמיד טעם שהנאו ולמדו ממנו אינו חייב לקרוע עליו ואע"פ שהיה חכם. דדייקינן טעמא דאגמריה ההוא מרבנן לשמואל זוהמא ליסטרון הא לא אגמריה מידי אע"פ שחכם היה דהא ההוא מרבנן קאמר לא היה חייב לקרוע. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן מז וששאלת הא דאמרי' אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת דאוקימנא ה"מ לדבר תורה אבל מילי דעלמא לא אלמא אסור לדבר בפני המת וקשיא לך הא דאמרינן וכבוד עשו לו במותו שהושיבו ישיבה על קברו הכין חזינא דהא דאמרינן שהושיבו ישיבה על קברו ה"מ בחכם שהיתה לו ישיבה בחייו ומתכוונין עכשיו בני ישיבתו לכבדו ולישב לפניו כדרך שהיו יושבים לפניו בחייו ולומר שמועות מפיו מדברי תורה שלמדו ממנו דכיון שהדבר ידוע שכבוד גדול יש לו בכך אין בזה משום לועג לרש תרף עושהו וההיא דאמרינן אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת ואוקימנא בד"ת דש"מ דאסור לדבר בפני המת בד"ת וכן הא דתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ויקרא ויתפלל במת שלא היה חכם ובעל ישיבה עסקינן א"נ כשהיה חכם אלא שאותם העוסקי' בד"ת בפניו אינם מתכוונים לעשות לו כבוד אלא לעסוק בד"ת להנאת עצמן הוא שמתכוונים. א"נ איכא לאוקמה באחד או ב' שמתעסקים בפניו שהכבוד אינו אלא בהושבת ישיבה על קברו דמשמע ישיבה ישיבת ת"ח מרובים אבל אחד או שנים אין קורין להם ישיבה ואין בעסיקתן בד"ת בפניו דרך כבוד אלא בזיון הוא לו דכיון דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות נמצא האוחז תפילין בפני המת והמתעסק בפניו בד"ת שהוא מצוה כאלו לועג על המת שמתראה שהוא חייב במצות והמת אינו חייב במצות דנעשה רש מהם ועובר משום לועג לרש חרף עושהו. וע"כ בלשונו ז"ל: הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ למסכת קמא במאי דשייך לדף ט"ז ע"ב ועיין להרב מופת דורינו בספרו הבהיר בר"י חי"ד סי' שמ"ד אות ו' ואות ז': סימן מח וששאלת הא דגרסינן במסכת תענית (דכ"ו ע"א) וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקורין במעשה בראשית ותנן נמי התם בשחרית במוסף במנחה מתכנסין וקורין על פיהם כקורין את שמע אלמא יום שיש בו מוסף היו עושין מעמד וקשה לך הא דתנן כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית כו' קרבן מוסף אין במנחה ואמרינן עלה מ"ש הלל דדחי דידיה ומ"ש מוסף דלא דחי דידיה ואוקימנא דקרבן מוסף נמי דחי דידיה אלמא יום שיש בו מוסף דחי מעמד דידיה. הכין חזינא דהאי דקתני במתני' דבמוסף אית ביה מעמד לאו ביום שיש בו קרבן מוסף הוא כדסליק אדעתך דיום שיש בו קרבן מוסף ודאי קרבן דחי ליה אלא ההוא מוסף תפילת מוסף בלחוד היא ולאו קרבן מוסף ואע"ג דתפלות כנגד תמידים תקנום וליכא תפילת מוסף אלא ביום דאית ביה קרבן מוסף במעמדות מיהא תקינו להו רבנן לאנשי מעמד שיהיו מתפללים תפלת מוסף כל אותה שבת שלהן ואע"ג דליכא קרבן מוסף כי היכי דתקינו להו שיהו מתפללים ארבעה פעמים ביום כל אותה השבת שהיה מעמדם והיו קורין בכל תפלה ותפלה במעשה בראשית כדקתני במתני' בהדיא בשחרית במוסף ובמנחה והכי קתני קרבן מוסף אין בו גם במנחה כלומר כשם שאין אותו היום מעמד בתפלת מוסף משום קרבן מוסף דחי ליה כך אין במנחה אותו היום מעמד משום קרבן מוסף דחי ליה כי היכי דדחי מעמד דתפלת מוסף ובנעילה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע וכי מקלע להו יום שיש בו הלל לא הוו קרו בשחרית במעשה בראשית ואי מקלע להו יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכיוצא בו לא הוו קארו במוסף ובמנחה במעשה בראשית והיינו דתנן כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית קרבן מוסף אין במנחה ודייקינן בגמרא מ"ש הלל דדחי דידיה כלומר מעמד שחרית שההלל על תמיד של שחר היו קורין אותו כנגדו בתפלות על תפלת השחר ומ"ש דלא דחי דידיה פי' כי היכי דיום דמקלע ביה הלל שהוא בשחרית דחי מעמד שחרית ויום דמקלע ביה נמי קרבן כגון ר"ח לידחי ההוא קרבן מוסף מעמד דתפלת מוסף דתקינו להו רבנן לאנשי משמר ואמאי קתני במתני' קרבן מוסף אין במנחה דאלמא מעמד במנחה הוא דדחי מעמד דתפילת מוסף דתקינו רבנן לאנשי משמר לא דחי ומהדרי' השתא דלאו דידיה דהוא מעמד דתפלת מוסף דמתקנו להו רבנן לאנשי משמר לא כ"ש דדחי וסלק' שמעתא בהכי (דהא) דקרבן מוסף דחי דידיה נמי דלאו דידיה (דהא) הוא מעמד דמנחה והאי דקתני במתני' קרבן מוסף אין במנחה הכי קתני מוסף אין גם במנחה כלומר כשם שאין אותו היום מעמד בתפלת מוסף משום דקרבן מוסף דחי ליה כך אין במנחה אותו היום מעמד משום דקרבן מוסף דחי ליה כי היכי דדחי מעמד דתפלת מוסף. וכד מעיינת ביה בהאי פירושא משכחת ליה דפירושא דיקא הוא ולית בה קושיא כלל. ע"כ בלשונו ז"ל: