ר"י מיגאש כב

סימן מט וההיא מילתא דשמיע לך דאורי ר' דנש ומצא רחמים לבני מדינת אשביליא י"ה לענין שאובה שהמשיכו' אין הכין אמר להו כדשמיע לך מיהו לאו בדרך הוראה אמרה ניהלייהו ואלו אורי בה לא הוו מקבלי לה מיניה אלא בדרך מימרא בעלמא הוא דאמרה ושדרוה קמן ואהדרנא להון דהא דר' דנש טעותא הוא דפרש להו דהא דאמרינן שאובה שהמשיכוה טהורה דוקא היכא דהוי רוב המקוה מים שאינם שאובים וקא חסר מיעוט ובההוא הוא דקא אמרינן אי ממשיך ליה מים שאובים ומחליליה לההוא מיעוט בהו שפיר דמי כדאמרינן בהדיא שהשאובה מטהרת ברובה ופרושה דש"מ דהמשכה בלא רבייה ולאו כלום הוא. ואמרינן נמי תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו כ"א סאה ממלא בכתף י"ט סאה ופותקו למקוה והן טהורין ואמרינן נמי מי גשמים ומים שאובים שנתערבו בחצר ובעוקה ויורדין על פי המערה אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול פסול מחצה למחצה פסול דש"מ מהני כלהו דלא אמרינן שהמשיכוה אלא היכא דאיכא מים שאינן שאובים למערביה למקוה כוליה אבל במים שאובין שהמשיכוה ליכא מאן דאמר דכשר אלא ודאי פסול הוא. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן נ וששאלת כו' הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ לקמא במאי דשייך לדף נ"ג ע"א: סימן נא וששאלתם ראובן החליף עם שמעון בתים בשדה ואחר זמן טען שמעון ואמר שיש בבתי' מומין שלא היה יודע בהם ואמר לו ראובן כל המומים הודעתי אותם לך וסברת וקבילת' ושמעון השיב להד"מ עוד טען ראובן ואמר ואפילו שיהיה כדבריך שלא הודעתיך מהם אני אתקן מומין אלו באופן שיסורו: תשובה אם היו המומין הנזכרים נראין לעין ולא יתעלמו מכל הנכנס לבית הנז' ויש לראובן עדים שמעידים שנכנס בה שמעון בעת החליפין או אח"כ דברי שמעון שאמר שלא ידע בהם אין בהם ממש. ואם המומין בלתי נראים או שהיו נראים אך אין שם עדים שיעידו עליו שנכנס לבתים בעת החליפין או אח"כ. השבועה מוטלת עליו שלא נכנס לה ולא ראה אותם ולא ידע בהם כלל ויתבטלו החליפין אמנם מה שאמר לו גם כי לא ידעת מהם אני אתקן אותם לך באופן שאסיר המומין הנזכרים מהם ראוי להתבונן אם המומין הנזכרים אינם בגוף הבתים אלא באים אליהם ממקום אחר כגון אמת המים העוברת בהם או צנור מים מקלח עליהם או שיש לאחד מן השכנים תשמיש בכתלים ומה שיהיה בכיוצא בזה שבהסרת המומין הנזכר יהיו הבתים שלמים ונקיים מבלתי שיחדש דבר בגוף הבתים הנה חויב שמאחר שהוסרו אותם המומין הנזכרים יהיו החליפין קיימים ואם יהיו המומים בגוף הבתים כגון שהיו כתליהם כפי נגליהם שלמים ואינם אלא מודבקים או שהיה בעינם נראה שלם ונמצא שהוא נפסד אפי' שבנה הכתלים באופן שסר הרקבון שהיה בהן ויחליף הבנין הנפסד החליפין אינם קיימין לפי שהבנין והחדוש שהוא מחדש בהם לא היה בבתים קודם החליפין אבל נתחדש עתה אחר החליפין והיה כאלו פנים חדשות באו לכאן מה שלא נעשו החליפין על כך. וזה דומה למה שאמרו לענין סנדל שנטלו שתים מתריסיותו ותקנו שהוא טהור ונתנו סיבה לזה משום דפנים חדשות באו לכאן וכאלו אינו אותו הסנדל ההוא עצמו אבל הוא סנדל אחר. כן הענין כאן הואיל והתיקון הוא בגוף בנין הבתים בהחליף קצת הכתלי' הרי הוא כאלו הם בתים אחרים זולת אותן בתים שנעשו החליפין עליהם. ואמנם מום שיהיה מחפירות שהיו בקרקע וכיוצא בזה כמו בורות שיחין ומערות גם כי אין כאן דבר שיאמר עליו פנים חדשות באו לכאן להיות הבנין והכתלים נשארים על הדרך שהיו עליו בעת החליפין ולא נשתנה מהם דבר עם כל זה להיות המום בעצם הבתים אפי' שעשה בקרקע רצפת אבני שיש וכל בעל תבונה יאמר שנתקן הקרקע בזה תיקון שלם הואיל והיו הבתים בלתי שלמים בעת החליפין החליפין בטלים מעיקרם ואפילו שיתקן אותם עתה. וראיה לזה מה שאמרו (כתובות דע"ד ע"ב) הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת כ"ש כאן להיות גוף הבתים חסר בעת החליפין ולא ישלם אלא בתוספת זו שנתוסף בה עתה ואמנם אמרם הלך אצל רופא וריפא אותה הרי זו מקודשת כבר נתנו טעם לזה משום דטב למיתב טן דו דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמל' שסיבה זו מיוחדת בדין זה בלבד ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינ'. ואיכא מאן דמפרש לענין ההוא דאמרינן ולמאן דאמר הילך פטור קרקע אמאי אצטריך קרא למעוטי והא כל קרקע הילך הוא כי אצטריך קרא למעוטיה היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות וקאמר משום דלאו ממונא קטעין ליה אלא תקוני בעלמא דמשמע דכי מתקן להו להנהו בורות כגון דאייתי עפרא וקא מלינהו א"נ ההוא עפרא גופיה דנפק מנייהו קמהדר ליה והא מלתא משבשתא היא דלאו היינו טעמא דמילתא אלא משום דכי חפר ליה בורות שיחין ומערות לא הילך הוא דאלמא לאו היינו קרקע דקטעין ליה ומ"ה אצטריך קרא למעוטי למימרא דכה"ג במטלטלין חייב שבועה דה"ל מודה במקצת קרקע ופטור: סימן נב שאלה לאה נפטר בעלה והניח בן קטן והניח חובות ופקדונות ושותפין בארץ המערב ומנת מורשה שיפקח בגביית אותם החובו' ומה שהיה אצל השותפין וקיימו הדיינים הרשאתו זאת וסייעוהו בכל מעשיו ובגביית כל החובות ושם מהם ת"ק זהובים במשכונות בעצת ב"ד והיה מתמיד ליקח הריוח עד שהרויחו הת"ק ת"ק אחרים והתמיד בזה שש שנים והיה האיש הזה מתעסק בסחורו' אחרים ואירע שנפסקה פרנסתו וסחורתו ולא היה עוסק לעצמו שום עסק בכל זה הזמן והיה אוכל משלו עד שחכר כלי תשמישו וכבר היה שנתפשר עם לאה כשמנת אותו למורשה שתתן לו שכירותו משלם כפי היותר שלם שאפשר להיות בשכירות וכשהשלים כל עסקיה תבע ממנה שכירתו ולא רצתה לתת לו וא' הנה בני הוא היורש הוא יתן לך שכירותך גם תבע המורשה מהאלמנה דמי שפחה גם היורש הוא טוען על המורשה ששלח ידו בממונו: תשובה עמדנו על שאלה זו והתשובה בזה שאם המורשה הביא עדים והעידו שהורשה לפקח בנכסי היתום ונתפשר עם. האלמנה אמו של זה היתום שיהי' לו שכירות על התעסקו בנכסי היתום אומדים כמה היה ראוי ליטול זה ויקח אותו מנכסי היתום לא מן לאה אמו ויהיה שיעור אותו השכירות כפי ראות עיני ב"ד של המקום ההוא. ואין ראוי לשער שכירותו כפי מה שנתבטל מעסקיו וסחורתו לסיבת היותו מתעסק בנכסי היתום אבל יתנו לו הראוי לו בטרחו ועסקתו ואי תבעו היתום שישבע לו שבוע' האפוטרו' ישבע לו להיותו אפטרופוס שמנהו ב"ד ובזה אמרה המשנה אפטרופוס שמנהו אבי יתומים ישבע מנוהו ב"ד לא ישבע אבא שאול אומר חלוף הדברים כו' ונפסקה הלכה כאבא שאול וזה המורשה עם היות שהרשת אותו אם היתום לפקח בנכסי בנה אין משגיחין בזה על הרשאתה אבל משגיחין בזה לב"ד הואיל והם