ר"י מיגאש יט

כדרך שעשית עמי לפי שכיון ששתיהן בתולות הן הדבר ידוע שהשמחה שיש לו בנישואי שניה יתיר' היא מהשמחה שיש לו בנישואי ראשונה לפי שבנישואי ראשונה היה לבו טרוד אם יכול לבעול אם לאו כי ההוא דתנן (בברכות דט"ז ע"א) חתן פטור מק"ש לילה הראשונ' כו' אם לא עשה מעשה ואוקימנא משום דטריד לביה טרדא דמצוה אבל בנישואי שנייה אין לבו טרוד בכך שהרי כבר נשא בתולה אחרת קודם לכן ובעלה ולפיכך יכול לומר לו בשניה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי לפי ששמחתו בנישואי שניה גדולה היא משמחתו בנישואי ראשונה וכן עשה עמו בנישואי אשה א' וביקש הוא לעשו' עמו בנשואי ב' נשים כא' יכול לומר לו בנשואי אשה א' אעשה עמך כדרך שעשית עמי לפי שנישואי אשה א' היא יותר שמחה מנישואי ב' נשים כאחת משני פנים חדא שאהבת אשה אחת יתירה היא מאהבת שתי נשים ויתר נדבקת נפשו באהבת אשתו כשהיא אחת ממה שנדבקת כשהן שתים ועוד שמי שנושא שתי נשים כאחת כיון שהן צרות זו לזו מתקנאות הן זו בזו ונמצא הוא טרוד ביניהם וכיון ששמחתו כשהוא נושא אשה אחת גדולה היא משמחתו כשהוא נושא שתי נשים כאחת לפיכך יכול לומר באחת אני רוצה לעשות עמך כדי שאשמח עמך שמחה יתירה כדרך ששמחת עמי. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לז וששאלתם הא דגרסינן בפרק אלמנה נזונת (דצ"ו ע"א) כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנא' למס מרעהו חסד. מהיכא קא שמע ליה להאי ענינא מהאי קרא האי מימרא דרשא הוא והכין קא דריש ליה לקרא למס מלשון מס הוא כלומר מי שמונע תלמיד שהוא רעהו בקריאת התורה מלשמשו שהוא חייב בו כמו חיוב המס מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים דכתיב ויראת שדי יעזוב. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לח והא דאמרינן בפרק הנושא את האשה (ק"ד ע"ב) א"ל הכי אמר רב אמר ליה אשתיק א"ל אישתיק קאמרת או אשקיין קאמרת. הכין פירושא אמר ליה רבי אבא לרב הונא הא דאמרינן משמיה דרב ל"ש אלא מנה מאתים אבל תוספת יש לה אמר רב הכי כלומר כלום שאלת אותו על דבר זה ואמר לך כמו שאמר לי אמר ליה אישתיק אמר ליה אישתיק קאמרת או אשקיין פי' ר' אבא לא הבין מה אמר לו רב הונא אם אשתיק קאמר ליה כלומר כששאלתי לרב על דבר זה אשתיק ולא אמר לי דבר ולא השיבני כלום. אם אשקיין קאמר ליה כלומר כששאלתי רב על דבר זה לא השיבני כלום אלא הפליגני בדברים ואמר לי אשקיין מיא. וזה שנסתפק לו לרבי אבא אם אשתיק קאמר ליה אם אשקיין קאמר ליה. משום דלשון אשתיק קרוב הוא ללשון אשקיין ולפיכך נתבלבל הדבר על רבי אבא ונסתפק אם אשתיק אמר לו או אשקיין אמר לו. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לט והא דאמרינן בשלהי כתובות רבי אחי ורבי אסי הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא פירוש מחמת חביבותא דארעא דישראל עלייהו הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא דכי הוו יתבי בשמשא וקא מתחממי מחמת שמשא וקא מצטערי הוו קיימי לטולא כי היכי דלימטי להו רוחא מההוא טולא ומשכחי הנאה מארעא דישראל וכי הוו יתבי בטולא וקא מצטנני ומצטערי קיימי ויתבי בשמשא כי היכי דלשכוח רוחא דשמשא מההוא צינון דמטא להו ומטיא להו הנאה מארעא דישראל ומתחדש להו בה שמחה בכולהו עידנא. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן מ והא דאמרינן א"ר זירא א"ר ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא בו קטגריא בת"ח. פי' מלשון אין קטיגור נעשה סניגור שהוא השונא כלומר דור שבן דוד בא יהא בו שנאה יתירה מן הרשעים בתלמידי חכמים כי אמריתא קמי דשמואל אמר צירוף אחר צירוף פי' מלשון וצרפתי' כצרף את הכסף ובחנתיו כבחן את הזהב כלומר יבא עליה' צרות אחר צרות שהאחרונות משכחות את הראשונות עד שיהיו כמו כסף שצירף אותו הצורף פעם ראשונה וחזר וצירף ף אותו פעם שנייה ע"כ בלשונו ז"ל: סימן מא שאלה יבאר לנו פי' אמרם (חולין דף ל"ב ע"א) שהה במיעוט סימנים וכן (שם דף ל' ע"ב) החליד במיעוט סימנים: תשובה אמנם אמרם שהה במיעוט סימנים מעולם היה מתקשה עלינו ולא נתבאר אצלנו בו פירוש ראוי לסמוך עליו. והפי' היותר קרוב שנראה לנו בו הוא שנאמר שלא דברו כאן בושט שהוא נפסל ואפילו בנקיבת משהו אמנם דבריהם פה הם בגרגרת שלא תפסל אלא ברובה ולהיות שעיקר אצלנו שהשהיה תפסיד השחיטה ותעשנה בלתי נמשכת שאל השואל אם שחט מיעוט גרגרת ושהה וחזר ושחט בה מיעוט אחר והשלים רובה מהו כלומר אם נחשוב אותו המיעוט ששחט קודם השהייה כאלו נפגם קודם השחיטה ונחשוב זה המיעוט השני ששחט אותו אח"כ כמי שבא אל חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו ותהיה שחיטתו כשרה או דילמא ששם בחצי קנה פגום מ"מ אותו החלק ששחט לא שהה בו כלו' וכאן הנה כבר שהה בשחיטה והפסיק בין המיעוט הראשון והמיעוט השני והנה כל אחד מהם אין בו רוב סימן אבל הושט לא תתישב בו זאת הבעיא כלום לפי שאם שחט בו מיעוט ושהה היה [הרי] אותו מיעוט אין בו כדי שחיטה והואיל ואינה שחיטה הנה כבר באותו החתך שחתך היתה טרפה לפי שהעיקר אצלנו נקובת הושט במשהו ואפי' שחט אח"כ כל הסמנים שחיטה שלמה אינו מועיל כלום וע"כ ראינו שלענין ושט אין מקום לשאלה זו. אך קשה לנו לפירוש זה אמרם סימנים ולא היה לו לומר לא (אלא) שהה במיעוט סימן ואמנם אמרם החליד במיעוט סימנים הוא פשוט אין בו קושי והכונה בו שאם החליד את הסכין ושחט מיעוט הסימן ואח"כ הוציא את הסכין ושחט המיעוט האחר כתקנו מהו מי אמרי' כיון דבמיעוט הסימנים בלבד הוא שהחליד כשרה דמיעוט כמאן דליתיה דמי או דלמא כיון דלגבי הרוב לאו מיעוט הוא אלא חצי גמור הוא וכמי שהחליד בחצי סימן ואסור: סימן מב וששאלתם הא דאמרינן הא לך ע"מ שתחזיר' לי כו' קמבעיא לן היכא דאמר כהן לא מהדרנא מי כייפינן לאהדורי ההוא מנה או לא. הכין חזינא דכיון דישראל על הדין תנאה הוא דיהביה ניהליה אשתכח דלא אקנייה ניהלי' אלא ע"מ שיחזירהו לו הלכך כי אמר כהן לא מהדרנא כייפינן ליה ומהדר ליה ניהליה ופטור ליה ההוא ישראל מדמי תרומה ומחמש סלעים דהא אמר רבה מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. ואם תשאל כי אמר כהן אנא לא מהדרנא ליה ניהליה דלא בעינא לקיומי תנאה דיליה ליהוי כדין כל מאן דיהיב מתנה לאחר על תנאי