ר"י מיגאש יח

סימן לא והא דאמרינן בפרק מי שמת (דק"מ ע"ב) עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין דקא קשיא לך בשלמא בת אצל אחין אית לה שיעורא כדי שיזונו אלו עד שיבגרו אלא אלמנה אצל הבת מי אית לה שיעורא כיון דתנן בגמרא לענין אלמנה עד מתי היא נזונת עד כדי כתובתה וסמוך לה שתגבה כתובתה מן השאר איהי נמי הא אית לה שעורא הלכך מפקינן ברישא מן הנכסים כדי שתזון ממנה עד כדי כתובתה וסמוך לה שתגבה כתובתה מן השאר ובתר הכי חזינן אי איכא בנכסים כדי שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו הן הן מרובין והבנים יירשו והבנות יזונו מההוא מותר ואי ליכא בההוא מותר כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הבנות ניזונות מההוא מותר והבנים ישאלו על הפתחים ואי ליכא בנכסים אלא כדי שתזון האלמנה עד כדי כתובתה וסמוך לה שתגבה כתובתה מן השאר אלמנה נזונת עד כדי כתובתה וגובה כתובתה מן השאר והבת תשאל על הפתחים דאי לענין מזונותיה עד שיעור כתובתה הא אמרינן דמזונות האלמנה קודמין למזונות הבת ואי לענין גביית כתובתה מן השאר הא תנן בהדיא אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם והכא נמי כיון דההוא שאר הוא קא משתעבד לכתובת האשה אין הבת ניזונת מהם: וא"ת הא אפשר דמיתא לה א"נ דתבעה לה כתובת' מקמי דתיזון עד שיעור כתובתה דפקעי להו מזונות דאלמנה מהכא וכיון שכן אמאי אין הבת נזונית מהם תשובתך כיון דאכתי לא מיתא לה ולא תבעה לה כתובתה אמרינן לה לבת זיל לית לך ולא מידי עד דמיתא או עד דתבעה לה כתובתה. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לב וששאלתם בפ' מי שמת (דקמ"א ע"ב) מעשה דההוא גברא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה כו' בש"מ היא או בבריא. הכין חזינא דהאי מעשה במאן דהוה במדינה אחריתי הוא ושדר לביתיה פיסקי דשיראי דאינון בגדים של משי והוה אית ליה בני ובנתא וכדשדר להו לא פריש ואמר אילין לבנאי ואילין לבנתאי ועלה אמרי' הראויי' לבנים לבנים דכיון דאינם ראוים לבנות אלא לבנים בודאי דלבנים הוא דשדרינהו והראויים לבנות לבנות דכיון: דאינם ראוים לבנים אלא לבנות בודאי דלבנות הוא דשדרינהו וליכא למשמע מינה למאן דיהיב מתנה סתם לבני ביתיה דכי אמרינן הראוים לבנים לבנים והראויים לבנות ה"מ במאן דשדר סתם ולא פירש ואמר למאן שדרינהו דאיכא למימר לבנים שדרינהו ולא לבנות ואיכא למימר לבנות שדרינהו ולא לבנים ואיכא למימר לכולהו שדרינהו וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אמרינן הראוים לבנים לבנים והראוים לבנות לבנות אבל היכא דפריש ואמר אילין ליהוו לבני ביתאי מכי אמר הכי הא ודאי זכו להו כלהו בני ביתיה בההוא מידי והו"ל כמאן דפריש ואמר אילין ליהוו לבנאי ולבנתאי דהא בני ביתאי בני ובנתא משמע וכיון שכן בין הראויים לבנים בין הראויין לבנות פלגי להו בשוה וליכא הכא הפרש בין מתנת בריא למתנת ש"מ. ע"כ בלשונו ז"ל: (ועיין מ"ש בעניותי בהגהת שי' הרמ"ה ז"ל) סימן לג וששאלתם כתובת בנין דכרין דתקון רבנן במאי דכתב לה בעל הוא דתקון אבל בנכסי נדוניתא לא תיקון או דלמא בכולהו הוא דתקון. הכין חזינא דבכולהו הוא דתקון בין במאי דכתב לה הבעל בין בנכסי נדוניתא היכא דהויא צאן ברזל ובהדיא אמרינן בפ' אע"פ (דנ"ד ע"ב) רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע ליה לרבי איבו א"ר ינאי דאמר תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת כו' עד ולכתובת בנין דכרין כו' דשמעת מינה דכתובת בנין דכרין כי היכי דאיתא בכתובה הכי נמי איתא בכלהו תנאיה. ונדוניתא נמי היכא דקביל ליה בעל בתורת צאן ברזל מתנאי כתובה ניהו ומההיא דאמרינן נמי בפ' נערה שנתפתתה (דנ"ב ע"ב) א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחנן מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו ודייקינן עלה ואימא דאב לירות דבעל לא לירות שמעת מינה דכי תקון רבנן כתובת בנין דכרין בכולהו הוא דתקון בין בנדוניתא דיהיב לה אב בין במאי דכתב לה בעל ואע"ג דאינון ירתון כסף כתובתיך הוא דקתני במתני' דמשמע מאי דכתב לה בעל נדוניא נמי היכא דקביל לה בתורת צ"ב כתובה נמי מיקריא. תדע דגרסינן בפרק אלמנה לכ"ג אמר רב יהודא הכניסה לו שני כלים באלף ושבחו ועמדו על שני אלפים אחד נוטלתו בכתובתה וא' נותנת דמים ונוטלתו אלמא נדוניא נמי היכא דקביל לה הבעל בתורת צ"ב כיון דכתיבא עליה דבעל בכלל הכתובה ואם מתו מתו לו ואם פחתו פחתו לו כתובה נמי מיקריא. ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לד וששאלתם מוגלא דאשתכח בריאה ואסרוח מי טרפינן לה לבהמה או לא. הכי חזינן כיון דאמר רבנן מוגלא בריאה כשירה בין אסרוח בין לא אסרוח כשר' דכי פלוג רבנן במים זכים הוא דפלוג אבל במוגלא לא פלוג תדע דהא מים כי עכירי דדמו למוגלא טריפה ומוגלא גופיה כשירה ה"נ אע"ג דמים זכים כי אסרוח טרפה מוגלא כדקיימא קיימא ואע"ג דאסרוח כשרה ולית לן לדמויי מילתא דמוגלא למילתא דמים זכים בלי ראיה דהא אמרינן אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכ' מכאן וחיתא ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לה וששאלתם על אותו מעשה שבא לידכם בכוליא שנמצאת בה מכה ונפסק הבשר כנגד המכה והאדים הלובן שבתוכה.. כך דעתינו נוטה שאע"פ שלא אסרו חכמים אלא לקותא והאי מכה היא כיון שהאדים הלובן יש לחוש שמא מחמת אותו מכה נעשית לקותא ולפיכך הלובן שבתוכה האדים ואי נמי ספיקא היא הא קי"ל דספק איסורא היכא דאיתילידא ריעותא לחומרא והכא הא איתילידא ריעותא ע"כ בלשונו ז"ל: סימן לו וששאלתם הא דת"ר בפרק מי שמת (דקמ"ה ע"ב) עשה עמו בפומבי ובקש לעשות עמו בצנעא יכול לומר לו בפומבי אני עושה עמך כדרך שעשית עמי כו'. היינו טעמא דיכול לומר לו כך מפני שהדבר ידוע שכשעושין בפומבי שהוא בגלוי יותר שמחה הוא ממה שעושין בסתר וכן אם עשה עמו בבתולה ובקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי לפי שהדבר ידוע הוא שנשואי בתולה יותר שמחה יש בה מנישואי אלמנה ולפיכך יכול לומר לו איני עושה עמך שושבינות אלא אם אשמח עמך שמחה גדולה כדרך ששמחת עמי ולענין עשה עמו בשניה ובקש לעשות עמו בראשונה היינו טעמא דיכול לומר לו בשניה אני עושה עמך